נעמיק בהתבוננות:
• האם יש גורמים קבועים/ או חוזרים על עצמם שמביאים אתכם למקומות האלו?
• האם יש בכלל בחירה באותם רגעים? או שחייבים להילחץ/ להתפוצץ?
• האם היו פעמים שהצלחתם להירגע מלחץ/ כעס/ עלבון מאד גדול? תארו מה קרה, ואיך נרגעתם? מי היה שם אתכם? מה עשיתם? מה חשבתם והרגשתם?
הערה למנחה: כאן ננסה להדגיש את החשיבות של מניעה של התפרצות, ולהרגיע את עצמנו/ להרחיק כדי לא להגיע להתפרצות.
• האם יש דברים שבדרך כלל מרגיעים אתכם ואתם יכולים ליישם אותם ברגעים כאלו?

הצגת מודל ענ"ף – נציג למשתתפים את המודל. המודל מציג שלושה שלבים לויסות עצמי ברגע של אובדן שליטה.
הוא קצר ופשוט לזכור, בהמשך נתרגל את הנשימה והתלמידים יתרגלו אותו בין מפגש למפגש.
1. השלב הראשון: עצירה! – בשלב שאנחנו מרגישים הכעס גובר, החרדה, העלבון, הפחד יוציאו יגרמו לנו לומר או לעשות דברים שאח"כ יעלו לנו במחיר גבוהה – נעצור, ואם אפשר גם התרחק.
איך מזהים את השלב? לפעמים זה השלב הכי פחות רציונלי שלנו, לא אכפת לנו מה יגידו או יחשבו, ואנחנו שמים פס על הכול. לשום דבר אין חשיבות. בשלב הזה כדאי לעצור, להתרחק. כשנחזור לחשוב בצורה רגועה, אז ככול הנראה גם נחזור להבין את חשיבות הדברים ונצטער על מה שאמרנו או עשינו בשלב "שלא היה לנו אכפת" (בית ספר, קשר עם חברים, משפחה וכו').
2. השלב השני: נשימה של מספר שאיפות ונשיפות עמוקות, בניסיון להתרחק מהאירוע. כשנושפים חזק אפשר לחשוב איך הלחצים ממש יוצאים החוצה מהגוף. אפשר לדבר לעצמנו/ לכתוב ולהגיד את כל הדברים שאם היינו אומרים באירוע עצמו הוא היה מדרדר, רק כדי לשחרר אותם החוצה.
3. השלב השלישי: פעולה – בשלב הזה נבחר בפעולה שתעזור לנו לווסת את הרגשות שלנו: פעולה פיזית/ קריאה/ האזנה למוסיקה/ ציור וכו'. אחרי שהתרחקנו ונרגענו זה הזמן להתחבר בחזרה ולשתף ברגשות ממקום מאוזן ורגוע יותר ולבחון את הסיטואציה מזווית אחרת.

קצת לפני סיום – נסו לתרגל נשימות.