כל משתתף מספר במילה על המחשבה שליוותה אותו למפגש/ משלים את המשפט: אני היום…(רגשות/ תחושות). לדוגמה: אני היום רגיל/ אופטימי/ עייף…
המנחה גם יכול להתייחס ולשאול (את/ה יכול/ה להגיד לנו משהו על זה?)
שלום לכולם,
אנחנו נמצאים בימים לא רגילים בלשון המעטה.
אנחנו נפגשים בזום/ בכיתה אחרי שלא נפגשנו פיזית זמן מה.
התצא”ם, כתוכנית להתבוננות והיכרות עם עצמנו ממשיך ללוות אותנו, ואנחנו נקדיש את המפגשים הקרובים להתבוננות על עצמנו במצב של המלחמה.
במפגש שלנו היום נדבר על הרגשות, התחושות, הדאגות וההשפעה שלנו.
מה אני מרגיש/ה?
נזמין את התלמידים למצוא להם בחדר פינה שנעים להם להיות בה ולשבת. נבקש מהם לכתוב על דף את המחשבות שלהם לאחרונה:
(אפשר בחלקים שונים של הדף/ לכתוב בצבעים שונים/ פתק צבעוני אחר לכל סוג מחשבה).
נרוקן את הראש ממחשבות ונשים אותן על הדף.
לאחר כמה דקות של כתיבה, נזמין אותם להתחלק לזוגות/ שלישיות ולשתף את החברים במחשבות שלהם.
מעגל הדאגה ומעגל ההשפעה
חלק מהמחשבות שעלו כאן קשורות לדאגה: דאגה לבני משפחה, חברים, דאגה למדינה, דאגה ל… (וזה המקום להזכיר את מה שעלה)
גם לפני המלחמה היו לנו דאגות: בית ספר, מבחנים, חברים, משפחה, שינויים… כל אחת ואחד מכירים את הדאגות. אבל הצלחנו להתנהל איתן- כל אחד בדרכו.
אני רוצה להציע לכם כלי שיעזור לכם להתבונן בדאגות האלו, לארגן למחשבות שאפשר להתמודד איתן.
בסיום התרגיל- נשאל:
אחרי שהבנו שיש לנו מחשבה כזו, ואיך היא גורמת לנו להרגיש- נוכל לבחור האם להישאר איתה, או לא לתת לה לנהל אותנו, אלא לשים אותה בצד, ולהתמקד בפעולות שמועילות לנו, שמחזירות לנו את השליטה וממקדות אותנו במה שחשוב לנו בזמן הזה.
עוברים בקצרה על מה עשינו במפגש, לדוגמה: דברנו על…ראינו ש… שמענו קולות ש…
זה המקום גם לשקף כמנחה איך ראית אותם כקבוצה (דיבור פתוח, שיתוף, הקשבה), ולסיים במסר מחזק על הכוחות שיש בכל אחת ואחד מאיתנו להתמודד עם התקופה הזו.
נבנה באהבה על ידי היפוקמפוס