הקורונה – הזדמנות למהפכה בבחינות הבגרות
“עלינו לעשות שינוי שיותאם למיומנויות העתיד ולעולם משתנה, זו ההזדמנות. אסור לחזור אחורה ולאפשר ליום שאחרי, להיראות כמו לפני הקורונה – מורים מרצים בפני כיתה מסודרת בטורים, תלמידים פסיביים ומשננים, והכל בשם התעודה המיוחלת” דר’ הילית פינקלשטיין, ראש תחום מו”פ פדגוגי ברשת, על המהפכה הפוטנציאלית שזימנה לנו הקורונה
בימים הקרובים אמורות היו להתחיל בחינות הבגרות. סוגיית היקפן ויעילותן עולה מידי פעם לסדר היום הציבורי. השנה בשל הקורונה, הבגרויות התכווצו באופן משמעותי ורוב ציוני תעודת הבגרות יינתנו על פי הערכת המורים בבתי הספר, אך בימים נטולי אווירת משבר, המציאות אחרת לגמרי.
בסקר מקיף של מערכות חינוך בעולם, נמצא כי בישראל המספר הגבוה ביותר של בחינות סיום סטנדרטיות. לא רק שיש אצלנו את המספר הגבוה ביותר של בחינות החובה, יש גם מעט מאוד בחירה של התלמיד ללמוד ולהיבחן בהתאם לכישורים ותחומי העניין שלו.
דווקא בישראל, היה מתבקש שיהיו פחות בחינות מכל מדינה אחרת, בגלל פער השנים הגבוה בין התיכון ללימודים האקדמאיים — דבר שגורם לקורלציה נמוכה בין המסלול שהתלמיד בוחר בתיכון לבין הלימודים האקדמאיים והמקצוע שבו יעסוק בסופו של דבר.
את ההערכה לא צריך ולא נכון לבטל. למדידה יש מקום גם ברצינות הפנים בית ספרית שהיא יוצרת אצל התלמידים והמורים, וגם ביכולת של הרגולטור (הרשות ומשרד החינוך), לדעת שנעשית עבודה משמעותית. השאלה היא מה מודדים ואיך, ולתשובה יש השפעה קריטית על התכנים — הידע, המיומנויות והערכים שיילמדו, על דרכי הלמידה ובסופו של דבר, גם על דמות בוגר מערכת החינוך.
המענה הנכון הוא בהקמת רשות להערכה שתעגן את דרכי ותכני ההערכה. בארה”ב יש מדינות סמוכות זו לזו שבאחת יש מבחני סיום ובשנייה לא, והורים מעתיקים את כתובת המגורים של התלמיד לזו של קרובי משפחה כדי שיוכל לא להיבחן. והפלא ופלא, הדבר הזה לא פוגע בסיכויי הקבלה לאוניברסיטאות הטובות ביותר, כי בתי הספר למדו לייצר תחליפי הערכה משמעותיים ומעמיקים, ולנצל את זמן השינון שהתפנה כדי להצמיח בוגרים ערכיים, חברתיים, בעלי ידע ומיומנויות שהאקדמיה תחפש לקלוט לשורותיה.
תלמידים, ולפעמים גם מורים, מכווני בחינות מיצ”ב ובהמשך בגרות, ובצדק — כי על זה הם מוערכים והתעודה הזו עדיין פותחת דלתות בעולם ההשכלה והעבודה.
