המדריך למהפכה
אם המילה “גוגיה” נשמעת לכם כמו סינית או מינימום ארמית, כנראה שעוד לא ערכתם היכרות עם המהפכה שמבצעת רשת אמית בחינוך העל־יסודי בישראל. הנה היא לפניכם
מצויד בהוראות הגעה מדויקות אני עולה במדרגות הבניין ברעננה ומיד מבין שטעיתי. נראה שהגעתי למשרדים של חברת הייטק, לפחות ככה זה נראה: מרחבים פתוחים וצבעוניים התחומים בקירות זכוכית שקופים ומודולריים, פינות אוכל, קפה ומנוחה פזורים פה ושם, אווירה נעימה שורה על הכל – איפה טעיתי. ובכן, לא טעיתי. הכירו את “גוגיה”, המרכז הפדגוגי של רשת החינוך אמית. מכאן יוצאת הבשורה של הרשת לכל עשרות מוסדותיה ברחבי הארץ, ולגורמי חינוך מחוצה לה. וכן, ככה גם ייראו בתי הספר של הרשת בשנים הקרובות. חלקם נראים כך כבר היום. עוד נגיע למהפך שאמית מנסה להחדיר באופן החינוך העל־יסודי בישראל, אבל עוד קודם אנחנו מבקשים לדון עם קבוצת האנשים שכבר ממתינה לנו ישובה באחד ממרחבי הגוגיה על משבר הקורונה והשלכותיו על הרשת בפרט ועל החינוך בישראל בכלל. הנוכחים הם מנכ”ל הרשת – ד”ר אמנון אלדר; הרב ניצן ברגר – ראש ישיבת אמית כפר גנים פתח תקווה; מוריה שפירא – מנהלת אולפנת אמית חיפה; אורית קאופמן – מנהלת מדרשת אמית אשדוד; והרב שלום מלול – ראש ישיבת אמית אשדוד. ראשית אני מבקש מהחמישה לחלוק איתנו בקצרה תובנות מרכזיות משנת המשבר, שבעזרת ה’ יהיה בקרוב מאחורינו.
ד”ר אלדר: “תובנה ראשונה – המורים צריכים לקבל צל”ש אזרחי ממדינת ישראל. הם עמדו במערכה יחד עם צוותי הרפואה, לא פחות מהם. שמעתי ממנהלים עשרות סיפורים על מורים שעשו הכל כדי לשמור על התלמידים, תמכו בהם ודאגו לקשר קבוע איתם. מורים שהלכו לביקורים מבית לבית ומחצר לחצר וגילו איכפתיות מעל ומעבר. יש ילדים שהמורים פשוט הצילו אותם! התרגשתי לשמוע ממנהלת שלנו על מורה בצוות, שחזרה שבועיים לפני פרוץ הקורונה מחופשת לידה. המעון לא פעל בשל הסגר, ומחשש להדבקת המבוגרים, היא גם לא יכלה להיעזר בסבא ובסבתא. בעלה עובד חיוני במערכת הביטחון והיא נשארה בבית עם תינוק ושני ילדים קטנים שלא הלכו לגן ולבית הספר. ובתוך המציאות הזו, היא לא ויתרה והפכה את העולם כדי לשמר את הלמידה מרחוק. זו לא מורה שמגיעה בשביל המשכורת, זו מורה שבאה משליחות ומהאכפתיות כלפי התלמידים”.
“התובנה השנייה היא שאוי לנו אם נחזור אחרי הקורונה למערכת החינוך כפי שהכרנו טרום המשבר”.
הרב ניצן ברגר: “ללמד, כנראה שאפשר גם מרחוק. לחנך, בשום פנים ואופן לא”.
מוריה שפירא: “בתי החינוך לא הולכים להיסגר. אנחנו צריכים אותם”.
אורית קאופמן: “אנחנו צריכים להגיע למצב שבו כל תלמיד ותלמידה שואלים את עצמם מה אני עושה בבית הספר שלא יכולתי לעשות בבית, ושתהיה להם תשובה טובה לכך. וגם, אני רוצה שכל תלמידה תדע לשאול אותי – ‘איך את יודעת לקבל אותי החדשה, התלמידה שהפכתי להיות בשנה הזו'”.
הרב שלום מלול: “קיבלנו השנה הוכחה חותכת לכך שהעולם הוא כפר גלובלי קטן. הרגשנו שאנחנו נמצאים בסלון של כל אחד ואחד. החיבור והקשר בין בתי החינוך לבתי התלמידים חזק מתמיד, ואנחנו חייבים להמשיך ולהעמיק את שיתוף הפעולה הזה”.
מה היה מבחינתכם הרגע המאתגר או הקשה ביותר בשנה החולפת?
הכתבה של אריאל שנבל פורסמה במקור ראשון ב30.3.21
