יומן מסע- בעקבות חינוך פורץ דרך – ד״ר דבורי אברמוביץ, מל״תית קהילת אמית ירושלים והשפלה ומובילת קהילות המורים ברשת אמית

פוסט השלמה לביה”ס השני בו ביקרנו אתמול. (בפוסט הבא על היום, בלנ”ד).
אז אחרי תיכון Hawken המשכנו לקמפוס השני שלו -Mastery School שקם בחזונו של בי”ס הוקין כשהמטרה שלו – מימוש חלום תעודת מיומנויות בלמידה מבוססת פרויקטים, בהקמה מאפס- לא שינוי של בי”ס שכבר קיים. סיפור מרתק!
מדובר בהסבה של 6 בתי מגורים גדולים לכיתות לימוד. הסביבה יוצרת תחושה ביתית ונראה שיש קשר מאוד משמעותי בין הצוות לתלמידים.
פגשנו את מנהלת הקמפוס להכשרת מורים בשיטת ה Mastery ויוזמת השיטה ביחד עם סקוט לוני- Doris Korda. הקמת מכון להכשרת מורים בצמוד ולמעשה בתוך ביה”ס החדש יוצר תהליך נושם בין צרכי התלמידים, שיטת הלמידה החדשנית ותהליך ההכשרה- כל כך מדויק ומכוון לשטח. דוריס דיברה על כך שלמרות שיש גוף ידע עצום ומתפתח על תהליכי הלמידה – ההוראה ברוב ביה”ס מתעלמת מרוב המחקרים הללו ולא משתנה או לא משתנה מספיק. ולכן היא כל הזמן מדגישה למורים ולצוות שלה –
It’s not about what is taught but about what is learned.

לשיטת ה PBL שהם מיישמים סדירויות שחידשו לי הרבה- הפרויקט עליו הם עובדים במשך המחצית (15 שבועות) נקרא קורס מאקרו וכולל למידה אינטר-דיסציפלינרית, נושאים שהם צריכים להעמיק בהם כדי להתקדם המיומנות מסוימת נקראים קורסי מיקרו והתלמיד בוחר אותם יחד עם המנטור שלו. פעמיים בשבוע יש לתלמיד פגישת מנטור- פעם בקבוצה ופעם באחד על אחד- המפגשים האלו נקראים wayfinding.
ביקרנו בשיעור מיקרו שעסק בכתיבת קורות חיים.
הביקור עורר הרבה שאלות בקבוצה בנושא למידת חקר מבוססת פתרון בעיות. ארחיב על זה בפוסט הבא – כי בביקור הבא קיבלנו זווית חדשה על למידה כזו.
חזרנו לניו יורק ומחר יום נוסף מלא למידה!

הייתי באשליה איך בסוף כל יום אני בנחת מסכמת את הלמידה של אותו היום.. אבל כיון שכל יום למידה הסתיים במקרה הטוב אחרי חצות לא הספקתי.. אז משלימה בהמשכים..

יום רביעי למסע הלמידה. התחלנו את הבוקר בתיכון היהודי – ציוני דתי- מזרחי פוקס. התחושה היתה כמעט כמו להיכנס לבי”ס בארץ- כולל קישוטי הקירות ופינת האבדות לסווטשרים של תלמידים.
פגשנו בי”ס שהוא קהילה- מבוסס קהילה מקומית (בתוספת שליחים ובנות שירות מהארץ) שמקדם שיח ושותפות עם הקהילה. הצוות מאוד משפחתי וסיפור השייכות לקהילה היהודית עומד במרכז השיח – מבט עומק על הקשר של כל אחד לעם ישראל באופן כללי ולקהילה שלו באופן ספציפי.
בנוגע לפדגוגיה- הפגישה עם המנהל פתחה לי את הראש לנושא שמעסיק אותי מאוד לאחרונה. היה להם עד לקורונה תפקיד שנקרא director of teaching and learning מאז הקורונה תקן התפקיד בוטל- לשאלתי איך ממשיכים לפתח את התהליכים הפדגוגיים בבי”ס הסביר המנהל שהוא עובד עם heads of department ראשי אשכולות (שפות, מדעים, הומניסטיקה, קודש). מאוד אהבתי את הרעיון כיון שכל עוד בבי”ס נמשיך לעבוד עם רכזי מקצוע בנפרד יהיה מאוד קשה ליצור את הלמידה ההוליסטית, או למידת חקר רב תחומית – עבודה מול ראשי תחומים יוצרת סדירות לכתחילה לעבודה משותפת. רושמת לעצמי ש”ב לבדוק איפה קיימת סדירות כזו בבי”ס בארץ.

בתמונות, חלק מהמנהלים במסלול שלנו בודקים את הפדגוגיה מהזווית האמיתית…

בחצי השני ליום הלמידה הגענו לביה”ס שבגללו נרשמתי למסלול של קליבלנד- mc2 STEM . זהו בי”ס ללא מבנה. כל שכבה לומדת בקמפוס אחר בעיר- שכבת ט לומדת במרכז המדעי בעיר (שם כיתות הלימוד שלהם, לשם הם מגיעים יום יום), שכבת י לומדת בקולג’ מקומי ושכבת יא באוניברסיטה מקומית.

המנהל פול, דמות מעוררת השראה, יוצא צבא, שהחליט יחד עם אשתו לעבור לעשייה חינוכית, מנהל את השותפות המלטה עם שלושת מנהלי הקמפוסים הללו – תוך שהוא צריך לוותר על הרבה היבטים ניהוליים. למרות ששותפות זו יכלה להקשות על עבודת הניהול השוטפת – פול רואה את הרווחים האסטרטגיים והחינוכיים מהשותפות.

התלמידים בביה”ס מגיעים מאוכלוסיה סוציו-אקונומית נמוכה , וע”פ מנהלת המרכז המדעי ההורים שולחים אליהם כי מדובר בבי”ס שהטריטוריה שלו נייטרלית – לא משויכת לאף כנופיה בעיר- ולכן יש שם פחות אלימות.

דוגמה לאחד משיתופי הפעולה שמתאפשרים בזכות מיקומם של התלמידים במרכז המדעי – הוא הקמת נבחרת רובוטיקה שהמנטורים שלה הם מהנדסים שעובדים במרכז (פנסיונרים של נאסא).