בלי לשים לב, כשאנחנו סופרים עוד יום ועוד יום למלחמה, שנת הלימודים החדשה כבר בפתח.
כל שנה חדשה תמיד מביאה איתה ברכה חדשה ותקווה גדולה, אבל הפעם ההתחלה החדשה ואיתה החגים שבפתח, מזכירים לנו את כל המטען שכל אחד ואחת מאיתנו ספגו בשנה האחרונה מאז ה-7 באוקטובר.
כל הפצעים נפתחו, כל הכאבים צפים, והערכים, קיבלו כל כך הרבה משמעות ועוצמה.
אז מאיפה מוצאים כוחות להתחיל שנת לימודים חדשה? להתרגש איתה? להתקדם איתה? וזה כשהשארנו כל כך הרבה מאחור
ואז, מאיזה מקום, התנגן לנו השיר האלמותי של נעמי שמר:
“ותינוקות של בית רבן / עם הילקוט שעל גבם /ובידיהם כמה ענפי הדס פורחים
פתאום זה בא ומתבהר / ולעצמי אני אומר / לא לא לא תנצחו אותי כל כך מהר”
ואז הבנו שהניצחון מתחיל בכיתה, שמלאכת החינוך היום היא לא רק ללמד אלא ממש להתוות דרך חיים, להנחיל ערכים, להעמיק שורשים ולהצמיח דורות. החוסן שלנו מתחיל בחינוך, הכוח שלנו מתחיל בחינוך ואיתם גם התקווה והניצחון.
בדיוק בגלל זה בחרנו לפתיחת השנה את הפרזנטורים הכי טובים שיכולנו לבחור – נציגי אנשי ונשות החינוך המופלאים שלנו, ששיתפו אותנו, כל אחד בדרכו, על חוויית החינוך שלו בשנה האחרונה, כשהיא שזורה באדוות המלחמה. לצערנו, הנציג הראשון שנבחר לא יכל לשתף אותנו בעצמו, אבל תלמידיו וחבריו לצוות הם עדות לאדם ולמחנך שהיה.
“תמשיכו לעשות טוב בעולם”
זה המסר איתו המחנך המסור אילון ויס ז”ל, הותיר חותם עמוק על תלמידיו באמית איתן מעלה אדומים. אילון נפל בלחימה ברצועת עזה בגיל 49, אב ל-7 ילדים וסב לנכדה, שירת במילואים כתותחן במשך 28 שנים. מסירותו לחינוך, למשפחה ולמדינה הייתה מופת לכל מי שהכיר אותו. דרכו ומורשתו ממשיכות להאיר את דרכם של רבים, כדוגמה חיה למחנך המשלב אהבת הארץ וחינוך לערכים.
“אנחנו נבכה ביחד, אבל אנחנו נעמוד ונמשיך, כי זה המסע של החיים שלנו”
זה לא פשוט להמשיך להוביל את הפעילות החינוכית תוך כדי ימי מלחמה קשים, אבל רונית מלכא, מנהלת החטיבה העליונה במקיף הדתי אמית באר שבע, עשתה זאת מבלי לדעת על הטרגדיה שתפקוד את משפחתה.
בנה של רונית, רס”ל (מיל’) יהונתן מלכא ז”ל, לוחם שריון בן 23, נפל בקרב בחאן יונס ב-5 בדצמבר. ביום נפילתו, רונית הובילה פעילות חינוכית במצדה, שעוסקת בגבורה יהודית – מבלי לדעת על כך. למרות האובדן הכבד, רונית ממשיכה בתפקידה החינוכי, מדגימה חוסן ומנהיגות בזמן משבר – אם שכולה ומנהלת מסורה. סיפורה נותן זווית אישית ואחרת למושג הגבורה ומלמד על החשיבות של המשכיות, שגרה ותמיכה קהילתית, ועל כוחו של החינוך בהתמודדות עם אתגרים לאומיים ואישיים כאחד.
“אני מאמינה שחינוך בא מדוגמה אישית”
בתיה כרמי, סגנית מנהלית באמית
טכנולוגי אשקלון, הפכה לדמות מפתח בחזית העורף מיד לאחר פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר. כשבעלה גויס, בתיה יזמה מבצע סיוע מקיף ללוחמים. היא הקימה תחנת רענון ביישוב בו גרה, ארגנה לינה, ארוחות ומקלחות לחיילים, וגייסה 300 מתנדבים דרך קבוצת וואטסאפ. במשך ארבעה חודשים, בתיה ומתנדביה דאגו לכל צרכי החיילים, מאוכל ועד גיוס ושינוע ציוד.
הרוח ההתנדבותית של בתיה סחפה אחריה גם את כל פעילותה השפיעה גם על כל בית הספר, כשהצוות והתלמידים הצטרפו למאמץ המשותף. בתיה ראתה בכך הזדמנות חינוכית להראות שכל אחד יכול לתרום ולהשפיע, ללא קשר למעמד או תפקיד. כל אחד יכול לתת.
“ההרגשה של העם – זו ההרגשה שלי”
סוניה רוזנבלט, מורה למתמטיקה בת 88 (כן, כן, אתם קוראים נכון) בקריית החינוך אמית כפר בתיה שברעננה, היא סמל לנחישות ומסירות חינוכית. החל משנת 1959 בקייב ועד היום, היא מלמדת ברציפות כבר 66 שנה. למרות גילה המופלג, סוניה ממשיכה ללמד בהתלהבות ורואה בכך את תרומתה למדינה.
בתור מי שחוותה את השואה כילדה, יש לה לא מעט תובנות להתמודדות עם אתגרי המלחמה הנוכחית והיא מיישמת אותן ומעבירה אותן הלאה, תוך המשך הוראה מסורה. לא סתם סוניה זוכה להערכה רבה מתלמידיה ועמיתיה, ומהווה השראה לדורות של תלמידים ומורים.
“אנחנו נבכה ביחד, אבל אנחנו נעמוד ונמשיך, כי זה המסע של החיים שלנו”
זה לא פשוט להמשיך להוביל את הפעילות החינוכית תוך כדי ימי מלחמה קשים, אבל רונית מלכא, מנהלת החטיבה העליונה במקיף הדתי אמית באר שבע, עשתה זאת מבלי לדעת על הטרגדיה שתפקוד את משפחתה.
בנה של רונית, רס”ל (מיל’) יהונתן מלכא ז”ל, לוחם שריון בן 23, נפל בקרב בחאן יונס ב-5 בדצמבר. ביום נפילתו, רונית הובילה פעילות חינוכית במצדה, שעוסקת בגבורה יהודית – מבלי לדעת על כך. למרות האובדן הכבד, רונית ממשיכה בתפקידה החינוכי, מדגימה חוסן ומנהיגות בזמן משבר – אם שכולה ומנהלת מסורה. סיפורה נותן זווית אישית ואחרת למושג הגבורה ומלמד על החשיבות של המשכיות, שגרה ותמיכה קהילתית, ועל כוחו של החינוך בהתמודדות עם אתגרים לאומיים ואישיים כאחד.
״כאשר עם ישראל במלחמה, נדרשת מסירות. מסירות בעשייה הצבאית ומסירות בעשייה החינוכית. למדתנו לתת הכול, למדנו לסמוך על האנשים שזורחים דווקא בעיתות מצוקה. למדנו לנצח!״ מחנכים כמו הרב דוד מגלמים את עוצמתו של עם ישראל – במסירותם בשדה הקרב ובכיתות הלימוד, הם מלמדים אותנו שהניצחון האמיתי טמון באחדותנו ובנכונותנו לתת הכל, בכל חזית ובכל תפקיד.
״החזרה לכיתה חידדה אצלי את ההבנה שלמרות שחוזרים כביכול לשגרה, אסור לנו להתרגל למצב. תמיד להיות אכפתיים, מעורבים ופועלים למען עם ישראל בכל מקום ותפקיד שאנחנו נמצאים בו כרגע.״
מורים כמו יאיר הם מגדלור של ערכים ומעורבות – בכיתה ובשדה הקרב, הם מאירים את הדרך לדור הבא ומזכירים לנו שהשליחות החינוכית היא חזית חשובה לא פחות בבניית חוסנה של ישראל.
״מלחמה היא נקודת מבחן לחינוך שקיבלנו ולחינוך שאנחנו מנחילים הלאה לבנינו, היא גם ההזדמנות לחנך דווקא על ידי מעשים שמנכיחים את הערכים״
בחזית ובעורף גאים בך.
״המעבר מהמילואים לנערים שממלאים אותך, הוא פשוט מאוד,הרי אלה באים איתך, ואתה חושב תמיד עליהם.
החיבור רק מקבל חיזוק מהקשר שנמשך תוך כדי.״
מחנכים כמו הרב יהושע המגלמים את הגשר החי בין החזית לעורף – בליבם נושאים את תלמידיהם גם בשדה הקרב, ובכך מחזקים את הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין חינוך לביטחון, גאים בך!
“השילוב בין תעסוקה מבצעית בהגנה על היישובים לבין מפגש עם התלמידים היה מעבר לא קל , אבל ניסיתי לאחוז בשני הדברים הללו לכתחילה מתוך הבנה עמוקה של החשיבות של כל אחד מהם” מחנכים כמו נתנאל זוהר הם מלמדים אותנו שההגנה על העתיד שלנו מתחילה בכיתה ונמשכת בשדה, וששני התפקידים הם שליחות אחת גדולה. בחזית ובעורף גאים בך.
״מלחמה היא נקודת מבחן לחינוך שקיבלנו ולחינוך שאנחנו מנחילים הלאה לבנינו, היא גם ההזדמנות לחנך דווקא על ידי מעשים שמנכיחים את הערכים״
בחזית ובעורף גאים בך.
״שני עולמות שונים, אחד שגרה ברוכה, השני מציאות נדרשת.
לחזור ללמד אחרי או תוך כדי מילואים זה לחזור לשפיות ולהבנה למה אנחנו חיים גם בעולם המציאות הנדרשת״ בחזית ובעורף גאים בך.
״המעבר מלחימה ללמידה בכיתה הצריך מצד אחד הקשבה לעצמי, למה שחוויתי, לתקופה שנעדרתי מבית הספר ואיך אני חוזר בצורה הדרגתית ונכונה ומצד שני הקשבה לתלמידים, למקום שלהם ולמה שהם עברו ועוברים בתקופה האחרונה. בתפילה שהצלחנו לאזן בין השניים.״ בחזית ובעורף גאים בך.
״מלחמה היא נקודת מבחן לחינוך שקיבלנו ולחינוך שאנחנו מנחילים הלאה לבנינו, היא גם ההזדמנות לחנך דווקא על ידי מעשים שמנכיחים את הערכים״
בחזית ובעורף גאים בך.
״החזרה לכיתה הייתה מורכבת מאוד. הראש היה עדיין בעזה וכל הזמן חיפשתי זמן פנוי שאוכל לנסוע בו לחברים שלי מהצוות שנפצעו והיו מאושפזים. בכיתה עצמה, התלמידים לא עשו לי הנחות, והבנתי שאי אפשר באמת לעמוד מול תלמידים כשאתה לא מאה אחוז. הרגשתי שהעשייה החינוכית מחייבת אותי לצאת מעצמי ולאט לאט נכנסתי לשגרת העבודה עד כמה שהצלחתי. הרגשתי שהתלמידים שלי משתוקקים לשמוע כמה שיותר על מה שקורה במלחמה, והבנתי שהם ניזונים רק מכלי התקשורת והרשתות החברתיות, כלומר הם לא יודעים כמעט כלום. הם שתו בצמא כל רבע סיפור או אזכור של חוויות המילואים, ונתנו לי תחושה שעצם היציאה שלי למילואים הייתה משמעותית להם והוותה להם מקור של גאווה.״
מורים כמו דוד הם הגשר בין שדה הקרב לכיתה, מחברים את תלמידינו למציאות ומעצבים את עתיד המדינה – בחזית ובעורף, אנחנו גאים בכם ומוקירים את מסירותכם!
אחרי 30 שנה של פיקוד בצה”ל, עמית בחר להמשיך את שליחותו בחזית החינוך. כבן ההתיישבות העובדת, הוא מביא איתו ניסיון עשיר בהובלת אנשים וחזון חינוכי מעורר השראה. “החינוך הוא התשתית החשובה ביותר לעתיד החברה והמדינה,” אומר עמית. יחד עם צוות ההנהלה המתחדש, עמית מוכן להוביל את תיכון אמית באר טוביה לפסגות חדשות של מצוינות ערכית ולימודית. בהצלחה לעמית ולכל הצוות בבאר טוביה!
מחלום למציאות:
אחרי שנים של הובלה חינוכית באמית המר רחובות,
נעם מביא את הניסיון העשיר שלו לקריית מלאכי.
מקצין מודיעין למחנך מסור, הוא הגשים את חלומו לעסוק בחינוך – ועכשיו ממשיך לחלום בגדול! נעם הוא בוגר תוכנית אמיר (מחזור א׳) של רשת אמית.
“יחד ניצור בית חינוך אמיתי המכין את תלמידינו לעולם המחר,” אומר נעם בהתרגשות.
בהצלחה לנעם ולכל הצוות! 🌟
עם כמעט שני עשורים של ניסיון בחינוך ההתיישבותי הדתי והממלכתי, אביגדור מביא איתו מטען עשיר של ידע וחזון חינוכי. “אני נרגש להצטרף למשפחת אמית כרמיאל ולהמשיך את דרך ההצלחה,” אומר אביגדור. “יחד נמשיך לטפח מצוינות ערכית ולימודית.” בעל ניסיון מגוון בתפקידי חינוך, ייעוץ וריכוז, אביגדור מוכן להוביל את אמית כרמיאל לפסגות חדשות של הישגים והצלחה! בהצלחה לאביגדור ולכל קהילת אמית כרמיאל! 🌟
