כ 100 שנות חזוןחינוך וחדשנות והעתיד עוד לפנינו

בשנת 1925 בוועידת המזרחי ה-11 שהתקיימה בקליבלנד, השתתפה לראשונה משלחת נשים וביניהן בתיה גוטספלד. הן מצהירות על כוונתן להקים את “הסתדרות נשות מזרחי באמריקה” (Women’s Organization of America Mizrachi)
ב-1934 בכנס של המזרחי המתקיים בדטרויט, מכריזות הנשים על פרישתן מתנועת המזרחי והופכות לתנועת נשים עצמאית.
באותה התקופה רוכשות הנשים בנין ברח’ רש”י בירושלים ומקימות בו את בית הספר התיכון המקצועי הראשון לבנות בארץ ישראל במטרה לחנך וללמד נערות דתיות ילידות הארץ. צו השעה מכתיב את הצורך לקבל לשערי המוסד גם נערות דתיות שעלו ארצה לבדן מגרמניה, במסגרת עליית הנוער.

בשנת 1938 מוקם “בית צעירות מזרחי” בתל אביב במטרה להוות בית לעולה החדשה ולפועלת מחוסרת העבודה ומרכז חברתי לפועלות הדתיות כששנה מאוחר יותר הופך המוסד בתל אביב למרכז קליטה עבור חניכי עליית הנוער מגרמניה.
לקראת סופו של העשור השני קולט מוסד “בית צעירות מזרחי” בירושלים קבוצה מתוך העלייה של “ילדי טהראן” – יתומי פולין שהגיעו ארצה משואת אירופה.

לאחר השואה יש צורך דוחק להעניק קורת גג לילדים פליטי השואה, חלקם ללא הוריהם, ששרדו את התופת והגיעו ארצה. כמו בעבר גם הפעם מתייצבות “נשי מזרחי באמריקה” להושיט יד במקום שבו זקוקים להן.
ב-1943 מגיעים ארצה “ילדי טהראן” – ילדים שנמלטו ממזרח אירופה דרך טהראן – “נשי מזרחי באמריקה” מקימות את “משק הילדים” במוצא, ובהמשך את בית הילדים “תל רענן” ו”תחייה”.
בשנת 1944 מוקם ע”י נשי מזרחי “מוסד עלייה” על אדמת קיבוץ רודגס בפתח תקווה, אשר התפנה מחבריו החלוצים שעזבו את המקום לטובת הקמת הקיבוצים טירת צבי ויבנה. השטח והבניינים שהתפנו הועברו לידי “נשי מזרחי” שפתחו במתחם כפר נוער, שקלט ילדים ונוער פליטי שואה. בהמשך נקלטו עולים חדשים, שהגיעו שהוברחו לארץ מארצות ערב, וצפון אפריקה ובעקבות המהפכה האיסלמית באיראן, והופנו לכפר הילדים שהוברחו משם. בשנים האחרונות מאכלס הכפר תלמידים רבים מעולי אתיופיה.

בשנת 1947 נחנך כפר ילדים נוסף והפעם ברעננה- כפר בתיה ע”ש בתיה גוסטפילד. בתחילה עבור ילדים ניצולי שואה ובהמשך ייקלטו גם בו ילדי העולים מאתיופיה שעלו במסגרת “מבצע משה”.

במהלך העשור הרביעי בשנות העלייה הגדולה ארצה, נענות “נשי מזרחי באמריקה” לאתגרי השעה: קליטת העולים החדשים וילדיהם במדינה המתפתחת, הכשרתם והכנתם לחיים החדשים במסגרת אורח חיים דתי. הנשים פותחות את “בית צעירות מזרחי” בעיר באר שבע, שהפך לימים לתיכון מקצועי גדול.
בשנת 1962 נפטרה בתיה גוסטפילד בגיל 74, ונקברה בבית העלמין נחלת יצחק בת”א. בתיה לא הותירה אחריה ילדים ועד היום עולים תלמידי כפרי הנוער אמית, לקברה מידי שנה.

בשנת 1974 מתרחש אסון מעלות. 105 תלמידי כיתות ט’-י”א מבית הספר התיכון הדתי שבצפת, השייך כיום לרשת אמית, יוצאים לטיול שנתי. במהלך הלילה ובזמן שהתלמידים ישנים בבית הספר בעיר מעלות שבגליל המערבי, משתלטת חוליית מחבלים ותופסת את התלמידים והמורים כבני ערובה. 22 תלמידים, 3 מורים וחייל צה”ל נרצחים.
אסון נוסף מתרגש על תלמידות אמית בשנת 1997. במהלך טיול שנתי בגליל, נרצחות ב”אי השלום” באתר נהריים על גבול ירדן, שבע תלמידות כיתות ז’-ח’ מבית הספר אמית בית שמש.

ב-1977 נכנס ד”ר עמי זאבי לתפקיד מנכ”ל הרשת והצעיד את הארגון החינוכי הקטן לרשת חינוכית גדולה תוך שינוי שמו של הארגון לאמית – ארגון מתנדבות למען ישראל ותורה. ד”ר זאבי שימש כמנכ”ל במשך 25 שנה.
בשנת 1978- מוקם אמית בר אילן גוש דן, “ספינת הדגל” של הרשת, בתחומי אוניברסיטת בר אילן. המטרה הייתה להקים מוסד לימודי ברמה גבוהה, שינחיל לבאים בשעריו את התפיסה ש”יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ” ויגדל דור של אנשי תורה, מדע וטכנולוגיה ברמה הגבוהה ביותר.
ב-1980 אישרה ועדה מטעם משרד החינוך את רשת אמית כרשת חינוך מובילה בחינוך הטכנולוגי בחמ”ד.
בשנת 1983 מפתחת הרשת את המודל הייחודי של ה”משפחתונים” ומקימה את “בית הילד” בשכונת גילה בירושלים- משפחתון על פי התפיסה המשפחתית, שהוא הדומה והקרוב ביותר למבנה המשפחה הרגילה. לניהולו מתמנת נצחיה אלדר, שהייתה מנהלת אמית באר שבע. “בית ילד” נוסף במודל המשפחתונים נפתח בשכונת בקעה בניהולו של ד”ר אמנון אלדר.

ד”ר זאבי הפך את מוסדות אמית לרשת מובילה בחינוך הטכנולוגי בחמ”ד, ובעיקר בפריפריה החברתית של מדינת ישראל. ב- 1999 הוענק לד”ר זאבי פרס חינוך על מפעל חיים, כמו גם פרס יקיר החינוך הדתי מטעם ארגון המורים הדתיים.

החל משנת 1984 במסגרת מחויבותה לכלל ישראל, לוקחת הרשת תחת אחריותה בתי ספר תיכוניים ומקיפים בעיירות פיתוח כמו גם בערים מבוססות.
בשנת 1985 מוקם בשיתוף הורים בית חינוך לבנות “אמית “רננים” ברעננה.
בשנת 1991 מצטרפת לרשת אולפנת אמית עירוני ו’ חיפה.
ב-1993 מוקם בכרמיאל בית החינוך אמית כרמיאל ותיכון עכו מצטרף לרשת.

בשנת 2002  נבחר ד”ר אמנון אלדר לכהן כמנכ”ל רשת אמית ומוביל שינוי ארגוני ברשת.

ד”ר אלדר נולד בבאר שבע להוריו שהגיעו לעיר מתוך שליחות חינוכית, אביו הקים את התיכון הדתי בבאר שבע ואמו הייתה מורה ומנהלת בבית הספר “בית צעירות מזרחי” ב”ש. ובהמשך ניהלה את “בית הילד” אמית בגילה ירושלים.
בשלב ראשון מוביל ד”ר אלדר מהלך של בירור פנימי- בחינת דרכה החינוכית של רשת אמית בקרב ציבור ציוני-דתי המחנך למחויבות דתית ולאומית מחד, ולפתיחות ולבחירה מאידך. אחד המהלכים הראשונים היה הקמת המועצה הרוחנית-חינוכית של הרשת, שבה חברים רבנים, מנהלים מנהלות ואנשי מטה, שדנים בשאלות המדיניות החינוכית-דתית של רשת אמית.
בהמשך, גיבוש מחדש של עקרי “האני מאמין” של רשת אמית, ומהם נגזרו יעדי הרשת לחמש השנים הראשונות.
אחד מיעדיה המרכזיים של רשת אמית הוא לתת מענה חינוכי מטבי לכלל חלקי הציונות הדתית. הרשת פועלת בקרב קהילות שונות באסטרטגיית פריסה הקובעת כי שבעים אחוזים מתלמידי הרשת יהיו מהפריפריה. זאת מתוך בחירה ורצון להניף את דגל ההזדמנות השווה לכלל תלמידי ישראל.

הקמת תחום חדש במנהל הפדגוגי של הרשת: “תחום בית חינוך” כאשר היעד הראשון בחזון הרשת הינו הפיכת בתי הספר לבתי חינוך. משמעות הדבר היא הדגשת החינוך הערכי, עיצוב זהותו של התלמיד והעמקת המחויבות הדתית מתוך תפיסה פתוחה וחינוך לבחירה ומתוך קיום דיאלוג מתמיד והצבת גבולות. הנחת היסוד הייתה שאם בתי הספר יתפקדו כבתי חינוך אזי גם הישגי התלמידים בלימודים יעלו.
ואכן, אחוז הזכאות לבגרות של בתי החינוך ברשת, בעיקר בפריפריה הגאוגרפית והחברתית, עולה באופן משמעותי ומגיע ל- 80% זכאות, הרבה מעבר לממוצע הארצי של משרד החינוך.

החל משנת2012  יוצאת חבורת מנהלים יחד עם ד”ר אלדר ומספר אנשי מטה, למסע למידה משמעותי ומרתק. מסע להתחדשות חינוכית פדגוגית, ליצירת שפה של מנהיגות מאפשרת, קהילה חינוכית לומדת, למידה התנסותית, שיתופיות ורשתיות, צמיחה מלמטה, של מפגש משמעותי בין השטח לחזית הידע ושל למידה לשם הבנה והתפתחות אישית וקהילתית.
כפועל יוצא מאותו מסע, עוברת הרשת מספר תהליכים שיהפכו אותה לאחת מרשתות החינוך הגדולות, המובילות והחדשניות בישראל: מעבר מבתי חינוך לרשת קהילות חינוכיות לומדות, הקמת מתחם הגוגיה ופיתוח תפיסת הגוגיה המשלבת חדשנות פדגוגית והקניית מיומנויות המאה ה-21 לצד מנהיגות מאפשרת, יישום ערך כלל ישראל ופתיחת שורות הרשת למוסדות ממלכתיים, ממלכתיים דתיים וחרדים.
ב-2017 מובילה רשת אמית לראשונה בדירוג רשתות החינוך בישראל ושנה לאחר מכן מדורגת הרשת, זו השנה השנייה ברציפות, בין רשתות החינוך בישראל בדירוג מדדי משרד החינוך.
גם בשנת 2019, שנה שלישית ברציפות מדורגת אמית כרשת מובילה ע”י משרד החינוך.