ההורים שהתגייסו לכיתה

כשהמורה לפיזיקה בתיכון אמית בר אילן ברמת גן סוגר כבר יותר מחודשיים במילואים, שני הורים החליטו לתפוס את העמדה ליד הלוח.

כששי דילר, איש הייטק ואב לשני תלמידים הלומדים בתיכון אמית בר אילן, שמע כי המורה לפיזיקה גויס למילואים, הוא החליט להתגייס למערכה, לקח פסק זמן מהעבודה ונכנס לבית הספר על תקן ממלא מקום המורה לפיזיקה. “אני עצמאי, יכול להחליט מתי אני גונב לעצמי את הזמן”, הוא מסביר את הגמישות. “הילדים שלי לומדים באמית בר אילן והם סיפרו שהמורה שלהם לפיזיקה יצא למילואים, והם נאלצים ללמוד דרך אחד האתרים”.

מכיוון שהוא עבר את גיל המילואים הרלוונטי, הוא ביקש לגוון קמעא מהכנת סנדוויצ’ים, הסעות לחיילים והתנדבות במד”א. “שלחתי מייל למנהל בית ספר והצעתי לו ללמד פיזיקה במקום המורה המגויס. אני מהנדס חשמל במקצועי, למדתי באוניברסיטה – כך שאני מכיר את התחום. הייתה קצת בירוקרטיה, אבל תוך ימים ספורים התחלתי ללמד פיזיקה שתי כיתות”.

“פעם אחרונה שתירגלתי באוניברסיטה היה לפני 25 שנה”, נזכר דילר. “עם כל הקורונה והמלחמה – תלמידים יצאו קצת ממצב של למידה, לכן ראיתי את החשיבות הגדולה. בסך הכל זה מעניין. נראה לי שאני נהנה מזה יותר מאשר התלמידים. מבחינתי זה סוג של תרומה, אני מקווה להחזיק בתפקיד עד כמה שיצטרכו”.

פרופ’ ירדן טשיל, פרופסור לכימיה באוניברסיטת בר אילן, גם הוא אב לתלמיד בבית הספר, התגייס גם הוא למלא את מקומו של המורה לפיזיקה. הוא עצמו בוגר המקום, לאחר שסיים שם את לימודיו בשנת 1988, כך שמבחינתו מדובר במעין סגירת מעגל. “כששאלתי את הבן שלי איך משפיעה המלחמה על הלימודים הכיתה, הוא שיתף שהמורה לפיזיקה משרת במילואים מאז תחילת המלחמה ולא ידוע מתי הוא יחזור. מבחינתי אי אפשר שלא ללמוד פיזיקה כל כך הרבה זמן. כתבתי לתומר המנהל שאם צריך – אוכל לסייע היות ואני עוסק בעבודתי גם בפיזיקה, מקצוע שתמיד אהבתי”.

מתוקף תפקידו באוניברסיטת בר אילן, אין לפרופ’ טשיל יותר מידי זמן פנוי, אך גם שם ידוע שבמשימות הוראה הוא תמיד נכון לעזור. “זה חשוב ואני רואה בזה שליחות”, הוא מסביר. “כשמדובר בתלמידי תיכון – זה אפילו עוד יותר חשוב. פעמים רבות אני שומע מהם שההוראה בתיכון למעשה עיצבה עבורם את דמות המקצוע. אני שמח להשפיע על התהליך ואני מקווה שאצליח”.

כמו כולם, מאז תחילת המלחמה חיפש לסייע במערכה. “בשבועות הראשונים תרמתי דם, קנינו מצרכים לחבילות לחיילים והסעתי ארוחות לטובת המפונים. הייתה הרגשה שאחרי דחיפה ראשונית, קצת חזרנו לשגרה. חיפשתי משהו קבוע שאוכל לתרום בו לחיזוק העורף ושמח שמצאתי. זהו תחום שאני מכיר היטב, בו יש לי היכולת לסייע, ומעל הכל – הוא עונה על צורך אמיתי”. הוא שובץ בכיתה י’ וי”א (בה לומד הבן שלו), כך שמכל כיוון מדובר בסגירת מעגל. “זאת תחושה מאוד טובה. בכל השנים הייתה לי פינה חמה בלב לבית הספר, שמחתי שהבן שלי בחר ללמוד בו, ועכשיו אני שמח על שיש לי הזכות גם לחזור אליו כדי ללמד”.

תומר שופר, מנהל בית החינוך: “כצוות בית הספר, אנחנו עושים כל מאמץ כדי לחפות אחד על השני ולהתמודד עם המחסור שנוצר כתוצאה מהמורים המגויסים. חשיבות הלמידה והשיגרה גדולה ולכן שמחנו כשזכינו בהורים שהתגייסו ללמד. אנחנו גאים בהם ומעריכים מאוד את השותפות שלהם, כששי דילר עוזב את חברת ההי טק ומגיע וכשפרופ’ טשיל, בוגר בית הספר, חוזר לכיתה שבה למד כדי ללמד, יש בכך מסר של חוסן קהילתי לתלמידים”.