שיעור מלחמה

נתנאל רחמים, מחנך כיתה ח1 בתיכון אמית באר עמ”י שבמועצה אזורית באר טוביה, גויס למילואים עם פרוץ המלחמה. כשהוא חזר אל הכיתה, לאחר 133 ימי מילואים, הוא הבין שהמלחמה חייבת להשתלב במערכת הלימודית.

במסגרת שיעור ‘שעת ניצחון’ הוא בחר לשתף את התלמידים במאחורי הקלעים התמרון הקרקעי שהיה אז בעיצומו, וכך להעשיר אותם בעשייה הצבאית למען ביטחון ישראל. “ראינו במפות איך צה”ל עשה עיקוף והגיע עד הים, כאשר את המתקפה ביצע ממערב למזרח, בניגוד לרציונל של חמאס ובכך ליצור את אפקט ההפתעה”.

תחילת מלחמת ‘חרבות ברזל’ הותירה את תיכון אמית באר עמ”י, כמעט ללא צוות חינוכי. חלק ניכר מהמחנכים, כולל המנהל, גויסו בצו שמונה. כשהחלו לחזור לאט לאט לשגרה, החליטו לבנות במערכת משבצת קבועה שעוסקת במלחמה: ‘שעת ניצחון’.

“כמו רובו של עם ישראל גויסתי ב8 לאוקטובר”, משתף תומר אמנו, מנהל בית הספר. “המום מגודל האירוע, לא מעכל את המקום שבו אני נמצא ביחס למקום שבו הייתי אמור להיות. כאשר הייתי שוכח זאת היה מכשיר הטלפון מתזכר מידי שעה על הפגישה שכבר לא תהיה”.

את שירות המילואים, עשה בגיזרה הצפונית, מתוקף תפקידו בתחום החללים. “בתחילת המלחמה הייתי בניתוק כמעט מוחלט במשך חודש. אירוע המלחמה לצד המשימה המורכבת שאליה נדרשתי לא אפשרו התעסקות במקביל. את בית הספר ניהלו בפועל מנהלת החטיבה ומנהל התיכון יחדיו. בעבודתם הם נאלצו להתמוקד עם מחסור אדיר של מורים. רובו המוחלט של הגברים בבית הספר גויס למילואים. כמו כן היו מורות רבות עם בעלים מגויסים וכן חלק מהמורים, תושבי שדרות והעוטף נאלצו לעזוב את בתיהם. העובדה ששניהם עשו זאת נהדר אפשרו לי לשמור על מחויבות מלאה לשירות המילואים”.

בחודש השני, החליט לחזור למעורבת גבוהה בבית הספר לטובת נתינת מענה לצרכים שעלו וגברו וכן על מנת לייצור עבורו מענה נפשי שיאזן את המורכבות הריגשית בעיסוק המאתגר בחללים. “לקראת סיומו של החודש השלישי לצד התייצבות יחסית בגיזרה הצפונית, ביקשתי לעשות עצירה בשירות המילואים מתוך הבנה שאת התפקיד שלי יהיה מי שימלא בנקודת הזמן הנוכחית וכעת הגיעה השעה להפנות את משאבי הזמן והנפש אל מערכת החינוכית שטרם חזרה לשיגרה מלאה באותה העת”.

כך, מתוך רצון לייצר מצד אחד מציאות בריאה עבור התלמידים, מציאות של שגרה ולמידה ויחד עם זאת, לחבר את התלמידים והצוות למציאות הלאומית ולגודל השעה, עלה הרעיון לייסד את ‘שעת ניצחון’ – שעה שבועית קבועה העוסקת בהיבטים שונים הקשורים למלחמת חרבות ברזל. יחד םעם מנהל החטיבה אורטל דמתי ורכזת פדגוגית בחטיבת ביניים רווית בוהדנה, כל מורה יצר מערך שיעור הנוגע בנקודה אחרת. בין הנושאים: “אני מאמין בניסים”- על ניסים שהיו במלחמה, “העיניים של המדינה”- סיפורן של התצפיתניות, “למה לא אוגנדה? או למה לחיות דווקא בארץ?”, חרבות ברזל- אתגר או הזדמנות?, מדעים- החיים במנהרות וכדומה. רשימת הנושאים פורסמה כיומיים לפני הרצועה השבועית והתלמידים בחרו באיזו רצועה הם מעוניינים להיות ולקחת חלק. את השיעורים העבירו מורות ומורי בית הספר, כאשר המורים הם כולם מילואמניקים שלחמו בעזה.

כך למשל הנושא שבחר לדבר עליו יוסי סויסה, מחנך כיתה י’, היה ‘מהי גבורה’. “היה לי חשוב לשוחח עליו עם התלמידים, בפרט שעשיתי 120 ימי מילואים. הגבורה היא לא בשדה הקרב. רציתי לחבר אל התלמידים שהגבורה היא גם ביום-יום, ונמצאת אצלם בכל התמודדות שלהם. הייתה השתתפות ערה של התלמידים. איפה זה פוגש אותם והרגשתי שהמסר עבר”.

רינה מיכאשוילי, מורה לאנגלית, בחרה לעסוק בנושא התמיכה בישראל. “שדה הקרב לא נמצא רק בעזה, בצפון או ביהודה ושומרון. הוא נמצא ברשתות השונות, במיוחד כשמדובר בבני נוער. היה חשוב לי לגעת בנושא בו גם הצעירים יכולים להשפיע על הלחימה ועל התמיכה בישראל. לפעמים חושבים שצריכים להיות אושיות רשת כדי להשפיע, אבל גם האזרח הקטן יכול לשנות ולהשפיע על דעת הקהל בארץ ובעולם”.

תומר אמנו, מנהל בית הספר מסכם: “שעת ניצחון – הינה שעה משמעותית הן עבור התלמידים והן עבור הצוות. שעה זו העניקה הזדמנות לשתף מתוך העולם הפנימי של התלמידים, לחבר בין כתלי בית הספר לבין המציאות המורכבת שלא ניתן להתעלם ממנה וכן לחבר את התלמידים לציונות ולחיבור העם והארץ מתוך החיים עצמם ולא כסיסמאות. שיעורים אלה התבררו כשיעורים לא פחות חשובים ואף יותר מכל שיעור אחר”.