התלמידים והמורה שבנו נפל בקרב בלבנון, בונים ספסלים לעילוי נשמת חללי צה”ל

לומדים ומנציחים. המורה יגאל סגרון, איש חינוך ותיק המלמד את תלמידי המרכז הטכנולוגי אמית באר שבע, מלמד במגמת עיצוב העץ, אבל מצמיח לתלמידים שורשים וכנפיים. את שיעורי הנגרות הוא הפך ביחד עם התלמידים למגמת הנצחה.

ביום השנה למלחמה, בנה המורה יגאל יחד עם התלמידים מיצג הנצחה מיוחד מעץ לחללי המלחמה שהוצב בכניסה לבית הספר. אימו של אלמוג פרג’, שנהרג בשירותו הצבאי ששמעה על הנגריה החינוכית ביקשה מהמנהל כי התלמידים יכינו ספסלים לבית הספר בו למד אלמוג, להנצחתו. יגאל והתלמידים נענו למשימה הקדושה והחלו לבנות את הספסלים, אך לפני שסיימו את הבניה, יגאל נתבשר כי בנו שלו יצחק הי”ד נפל בקרב בלבנון. התלמידים סיימו לבד את העבודה על הספסל השני ובטקס בו הוצבו הספסלים שהכינו, המורה לא יכול היה להשתתף.

יגאל מבקש להמשיך במלאכת החיבור של הלמידה להנצחה ותלמידיו מתכננים להכין איתו ספסלים נוספים להנציח את גיבורי המלחמה. “אני עדיין לא מסוגל להכין איתם ספסל לזכרו של שלו יצחק הי”ד, אבל נבנה ביחד עוד ספסלים להנצחת חללים אחרים”, הוא מסביר, “במגמת הנגרות כשאנחנו בונים ספסלים לזכר הנופלים אנחנו מביאים ערך מוסף משמעותי ללמידה, לתלמידים יש תחושה של השתתפות במעשה הגדול ונתינה גדולה”.

את החיבור בין ההנצחה בבניית ספסלי הזיכרון לבין הלמידה ושיעורי מגמת עיצוב העץ, מבקשים בבית הספר למנף לארוע חינוכי משמעותי, התלמידים לומדים על החלל, שומעים את הוריו וכשהם בונים את הספסל הם יודעים לזכר מי הוא נעשה ועד כמה ההנצחה והזיכרון משמעותיים להם.

“התלמידים”, מספר יגאל, “ערכו בבית הספר טקס זיכרון מיוחד כשחזרתי מהשבעה על בני, כל התלמידים עמדו בכניסה לבית הספר, לא בשבילי אלא להצדיע לבני, שלו יצחק הי”ד. כששרנו את התקווה בסיום הטקס, הרגשתי שקיבלתי חיבוק גדול ומרגש מהם, כולם כאבו איתנו וביקשו להשתתף בצער ולחזק”.

שלו יצחק סגרון ז”ל היה בן מסור ליגאל ולימור ואח אהוב לשלושת אחיו. הוריו מתארים נער צנוע, נעים הליכות ורודף צדק ואמת, חונך וגדל לאהבת הארץ העם ותורת ישראל. את מצוות כיבוד ההורים ראה כמצווה חשובה ביותר, מגיל צעיר שאף לשלב את עולם התורה יחד עם הצבא וטען כי “המדים של צה”ל הם כמו הבגדים של הכהן הגדול”. משזכה לממש את שאיפתו והתגייס לשירות כלוחם בגדוד 51 של חטיבת גולני, לא היה מאושר ממנו.

שלו התגייס שבועיים לפני השבעה באוקטובר. הוא היה עדיין ללא נשק ובבוקר הטבח עמד מחוץ לממ”ד בבית עם סכין גדולה והגן על משפחתו שמתגוררת בשדרות בשנתיים האחרונות, מאז בשנה שאחרי נלחם עם תחושת שליחות גדולה ואמור היה לצאת לקורס מ”כים. הוא נפל בקרב בדרום לבנון, בן 21. משפחתו הוציאה ומפיצה מדבקות מתוך כתביו ובהם “כשהלב במקום הנכון אפשר לעשות דברים גדולים” וגם “שמירת הלשון תלויה במצוות ואהבת לרעך כמוך, מי שבאמת אוהב את חבירו לעולם לא ידבר עליו לשון הרע”.

איתמר דבדה, תלמיד מגמת עיצוב בעץ: “בנינו את הספסלים יחד עם קבוצת תלמידי המגמה והמורה יגאל. הרגשנו שאנחנו עושים דבר חשוב למען ההנצחה של אלמוג ולמען הוריו. התרגשתי לקחת חלק בפרויקט הזה, ועכשיו אחרי שהבן של המורה נפל אנחנו מרגישים עוד יותר כמה זה חשוב, לזכור ולהזכיר את הגיבורים שלנו”.

הראל רז, מנהל אמית טכנולוגי באר שבע: “הלמידה במגמת עיצוב העץ הפכה לשיעור בחינוך אמיתי והמורה יגאל מחבר את התלמידים לסיפור הגדול של העם והמדינה. הנצחת אלמוג ז”ל, לבקשת אימו, נגעה ללב כולנו. מתוך תחושת שליחות ורצון לתרום לקהילה, החליטו תלמידי מגמת עיצוב העץ והמורה יגאל, להמשיך את המיזם הייחודי והמשמעותי ולהנציח את גיבורי ישראל מתוך הלמידה והיצירה”.