המונדיאל מגיע לכיתה

כשהראש של כל העולם בחגיגת הכדורגל העולמית, בבתי הספר שוברים את הראש איך להתמודד על הקשב מול מסי ורונלדו.

בקהילת מורי הספרות של רשת אמית, החליטו לנצל את המונדיאל שתפס את סדר היום ולחבר את התלמידים לשירה וספרות דרך הכדורגל.

המורים לספרות נחמה וינגרטן מינץ, מודי כהן, מירי וידן ואפרים אורן – בנו יחידת לימוד סביב הכדור העגול, אשר מורכבת בעיקר משירים וקטעי קריאה, אך גם מעלה לדיון את סוגית מוסריות המונדיאל.

אפרים אורן, מורה לספרות בתיכון אמית בנים מודיעין מסביר כי מערך השיעור הייחודי נבנה על גבי נושא המחצית – שירים עבריים. בכל שיעור,בוחרים שירים עבריים שעוסקים בנושא מסוים ומנסים לנתח אותם. “הרעיון הוא ללמד להבדיל בין כתיבה רגילה לכתיבה ספרותית. יש כתיבה גלויה וישירה, ויש כתיבה שנעזרת בדימויים וטכניקות ספרותיות שמסייעות בצורה עקיפה להרגיש את הדברים בצורה עמוקה יותר”.

במערך השיעור שירים על כדורגל שכתבו המשוררים נתן אלתרמן ורוני סומק ושירים מוכרים של אהוד בנאי, אתניקס ועוד , ציטוטים על החיים ועל הכדורגל של כדורגלן העבר פלה, אלבר קאמי ועוד. דיון על השווה והשונה בין אוהדי קבוצת כדורגל לחסידים ולאנשים מאמינים ועוד.

פרק משמעותי בשיעורים עוסק במחיר הכבד ששילמו 6500 הפועלים שנהרגו בעת הכנת המונדיאל בקטאר, ובו שירים שזועקים על ההתעלמות של החברה המודרנית מהפועלים המתים והשוואה לארועים דומים בתנ”ך כמו מגדל בבל ואחרים. וגם עיסוק בשאלת מקומן של הנשים במונדיאל.

השיעור הראשון שערך אורן היה ביום הפתיחה של המונדיאל סביב שירי כדורגל כשתוך כדי השיעור גם מאזינים בכיתה לשירים, אחד מהם הוא ‘ואלה שמות’ – ששר אריק איינשטיין ויצא לקראת משחקי המונדיאל של 1990. “לפעמים כדי להעביר רגש, לא צריך לומר דבר. המשחק מתרחש כל כך מהר שהשדרן לא מספיק לומר מה מתרחש בו, ורק אומר את שמות השחקנים. זה מנוגד לכל כללי הספרות, אבל בסיטואציה כזאת – זה מספיק כדי להכניס לאווירה. שמעתי את השיר כשהייתי בן 17, עד היום אני יודע לדקלם חלק גדול משמות השחקנים דאז”, מסביר אורן.

המורה נחמה וינגרטן מינץ מאולפנת אמית נגה בבית שמש אומרת כי המטרה היא להפוך את הלמידה לרלבנטית לתלמידים. “רציתי להציף את המחיר האנושי הכבד שנדרש בכדי לממש את החלומות המגלומניים בקטאר, וגם להצביע על האנלוגיה בין כדורגל לדת, על המתפללים ביציעים ועל פולחן הסגידה וההערצה במגרשים. התלמידות גילו עניין אמיתי, השתתפו בלהט בויכוחים הסוערים ונהנו לגלות שבעוד חודש בדיוק….מתחילים משחקי מונדיאל הנשים! הן התקוממו על הפערים בשכר ובסיקור התקשורתי ודנו על הבניה חברתית וסטיגמות שמעצבות זהות ומתוות נתיב ברור מראש לנערות ולילדות.”