האב השכול בישיבת אמית ברוכין: “החיים מנחמים אותי”
קרדיט צילום תמונה: אריאל גליל
בעקבות הרצח המזעזע של צאלה גז הי”ד, התכנס הצוות החינוכי בישיבת אמית ברוכין לשיחת חיזוק עם חגי לובר, אביו של יהונתן לובר הי”ד שנפל ברצועת עזה במהלך מלחמת ‘חרבות ברזל’.
“יש נחמה”, הפתיע לובר. “נחמה זה לא שכחה, אין סיכוי לשכוח, נחמה זה לא להצחיק, נחמה זה לא טשטוש, נחמה זה לא ניסיון להסביר שהיה משתלם, נחמה זה לתת תוכן ומשמעות שנותן כוח להמשיך. נחמה לומדים מהקב”ה שניחם את יצחק על פטירת אביו, אברהם, ולא השיב אותו מהמתים”.
במהלך השיחה, שיתף לובר בשלושה דברים שהעניקו לו נחמה מאוד גדולה לאחר נפילת בנו, הוא מקווה שיעניקו נחמה גם ליישוב ברוכין לאחר הרצח של צאלה הי”ד: איך הוא חי, על מה הוא נהרג ומה הוא השאיר אחריו. “לא לצמצם את הזכרון שלו לאירוע אחד, זה כל מסכת החיים של האדם, הוא גם ילד קטן, יש לו אישיות משלו”.
לובר סיפר שנשאל לא פעם, איך הוא ישן בלילה, כשיש לו ארבעה ילדים לוחמים בעזה. “אני לא יישן הרבה”, הוא הודה, “אבל אם הם לא היו בעזה, להגן אחרי כל זוועות שבעה באוקטובר לא הייתי ישן בכלל, הייתי רואה בזה כשל חינוכי, הורי וערכי אם הבנים הכשירים לא היו יוצאים להגן. הנחמה האמיתית היא כל מי שנשאר וחי את חייו. יהונתן ורבים אחרים נפלו בשביל זה, החיים מנחמים אותי”.
הרב אבי שיש, ראש הישיבה: “חשוב היה לנו לשמוע שיחה מלאה בכוחות ורוח של חגי לובר. אנו מאמינים כי נמשיך להתחזק ולחזק את תלמידנו במציאת האור והעמקת הקשר לארצנו האהובה. “חזק ונתחזק בעד עמינו וערי אלוקינו””.
