בעקבות השיעור בכיתה: המורה תרם כלייה

לפני כשלוש שנים הכין אביעד בן חמו, מחנך כיתה ח’ בתיכון אמית איתן במעלה אדומים, יחד עם מורים נוספים בכיתתו מערך שיעורים בסוגיות העוסקות בנושאים של הלכה ורפואה. באחד השיעורים החל דיון בכיתה סביב תרומת אברים מאדם חי. הדיון הסוער בין התלמידים למורה הסתיים רק בימים אלה, כשהמורה שהשיעור נגע בו, כבר מתאושש מתרומה של אחת מכליותיו. תרומה שאליה הגיע בעקבות אותה סוגיה שלימד בכיתה.

“התלמידים קראו טקסט של תורם כליה וקיבלו משימות של איתור מידע, הסקת מסקנות, דקדוק ולבסוף כתיבת טיעון שעסקה בשאלה האם אתה היית תורם כליה לאדם זר?”, הוא משחזר. “לאחר השיעור גם אני חשבתי על כך, ותהיתי אם גם אני יכול לתרום כליה. קראתי על ארגון מתנת חיים והתחלתי להתעניין בתהליך של תרומת כליה”.

“לקח לי זמן לעשות את הטלפון הראשון למתנת חיים, לאחר שאזרתי אומץ התקשרתי, התעניינתי , שאלתי מספר שאלות וביצעתי את בדיקות הדם הראשוניות בקופת חולים, מיד אחרי הבדיקות החזקתי את הראש והחלטתי לעצור”, משתף אביעד בגילוי לב. “לא ידעתי מה לעשות, הדהדה בי תמיד המחשבה ‘למה לי להיכנס למיטה חולה?’. התקשרתי וביקשתי להתייעץ, קבעו לי פגישה עם הרב הבר זצ”ל, זכיתי ונפגשתי עם הרב, במשך שעה שלמה הרב ישב איתי, סיפר לי את סיפורו האישי, הסביר לי על תהליך הניתוח וענה לי על כל השאלות”.

מהרגע שיצא ממשרדי ‘מתנת חיים’ היה ברור לבן חמו שהוא ממשיך את התהליך. “תמיד זכרתי את מה שהרב הבר אמר לי ‘בכל זמן שתחליט אתה יכול להתחרט’. הכל נעשה מתוך התחשבות, רגישות ואכפתיות גדולה. לקח הרבה זמן שעד שמצאו את הנתרם המתאים. לפני כשנה התקשרו ואמרו שיש מישהו שיכול להתאים. לא הבנתי למה כל כך הרבה זמן לקח למצוא מישהו מתאים, או יותר נכון הבנתי עד כמה זה היה מדויק עבורי שלקח להם זמן למצוא מישהו מתאים עבורי, מבחינתי זה היה מושלם. היה ברור לי שאני צריך לעבור מסע שלם, מסע שלקח לי הרבה מאוד זמן להיות שלם עם ההחלטה לתרום כליה”.

לאורך כל הדרך, אף אחד מלבד אשתו לא ידע על התהליך, שהתבשל על אש נמוכה. “בחודשים האחרונים, עברתי את הבדיקות, פגישה עם פסיכולוגית, בדיקות נוספות, ועדה של משרד הבריאות וכו’, חצי שנה שרק אשתי ואני יודעים בתוך מה אנו נמצאים, כשבועיים לפני הניתוח החלטתי לספר להוריי ואחיי על הניתוח, ב”ה זה עבר בשלום”.

בשבת לפני הניתוח, ישבו יחד אביעד ואביטל וסיפרו לילדים על התהליך ועל הניתוח שאבא יעבור בשבוע הקרוב. הם שיתפו אותם בזהותו של הנתרם: ג’ בן 40 מאשדוד, בשנתיים האחרונות עבר דיאליזה שלוש פעמים בשבוע. עד אז חייו היו רגילים לחלוטין. במשך השנתיים האחרונות הוא סבל מאוד בטיפולים, בתרופות וכדומה.

לאחרונה, הגיע המסע לסיומו עם תרומת הכלייה של אביעד וקליטתו בהצלחה בקרב הנתרם. “לפני הניתוח היתי מוגבל מאוד, לא יכולתי לעשות פעולות פשוטות של בן אדם רגיל”, שיתף ג’. “הדיאליזות היו קשות והרגשתי מאוד לא טוב אחרי כל דיאליזה, לאחר ההשתלה אני יכול להגיד שחיי מתחילים להיראות חיים, אומנם קצת קשה עדין ויש פה ושם כאבים אבל אני מרגיש הרבה יותר טוב. אני מודה לאביעד מכל הלב על הנתינה הלא מובנת מאליו. בזכותו יש לי חיים חדשים”, אמר.

“המסע הזה לימד אותי על עצמי כל כך הרבה, כמה אנחנו יכולים ללמוד מהשיעורים שאנחנו מעבירים לתלמידים שלנו”, מוסיף בן חמו. “אם פתאום נחשוב על כל שיעור כנראה שנוכל להגיע גם למסקנות על עצמנו. בעצם השיעורים שאנו מעבירים הם לא רק לתלמידים שלנו אלא גם לעצמנו. כשחזרתי הביתה להתאוששות, כתבתי לצוות: ‘חזרתי חסר בגוף אך שלם בלב ובנפש’ כך הרגשתי אז, וכך, ואפילו יותר, אני מרגיש היום. שנזכה תמיד להיות בצד הנותן”.

דניאל בארי מנהל אמית איתן במעלה אדומים התרגש מהסיפור: “אביעד הוא מורה מצוין שרואה כל תלמיד וקשוב לו, אבל מעבר לכך הוא אדם יוצא מהכלל, המבקש לעשות טוב בעולם. זו זכות לשבת לידו בחדר המורים – גם אנחנו זכינו וגם תלמידיו”.

ד”ר אמנון אלדר מנכ”ל רשת אמית מספר כי רק בשנים האחרונות 12 מורים ומנהלים ברשת החליטו להכנס לתהליך ותרמו כליה. “אביעד וחבריו המחנכים שהחליטו לעשות מעשה כה נאצל הם דמויות מופת לתלמידים. סמל לנתינה ולעזרה לזולת שהדוגמא האישית שלהם היא השיעור המשמעותי ביותר שיכול להיות”.