הערכה ברשת: האם בית-הספר רואה אותי?

בשאלונים השבועיים של ה-20.12 נוסחו על-ידי ממ”פניקים שתי שאלות לזיהוי תלמידים שקופים: שאלה שהתייחסה לחוויית שקיפות מול רוב המורים, ושאלה שהתייחסה לחוויה מקבילה מול מחנכים.

אז כמה תלמידים סיפקו אינדיקציה לשקיפות?
17% מהתלמידים מרגישים שקופים אצל רוב המורים – בעיניהם לא מקשיבים להם, לא מעודדים אותם להביע את עמדתם וגם לא מתייחסים לדבריהם באופן מעצים
9% מהתלמידים מרגישים שקופים בקרב המחנכים שלהם – בעיניהם המחנכים לא מפגינים כלפיהם מספיק תשומת לב, לא מכירים אותם לעומק וגם לא מקדמים את המעורבות שלהם בפעילויות חברתיות
5% מהתלמידים מרגישים שקופים מול המחנך/ת ורוב המורים – הם מרגישים שאינם נראים על-ידי המורים ולא על-ידי המחנכים

ניתוחי עומק
בבדיקת מתאמים ובדיקות נוספות מצאנו קשרים בין היחס שהתלמיד חווה ממוריו, לבין נושאים נוספים שנשאלו בשאלון באותו שבוע. הממצא הבולט ביותר: כשתלמיד מרגיש שהמורים מתייחסים לדבריו באופן מעודד ומעצים ההתייחסות שלו לעוד היבטים לימודיים ובית-ספריים הרבה יותר חיובית ממי שלא חשים כך. הנה שלוש דוגמאות:
שמחה לחזור לבית-הספר אחרי החג – ציון ממוצע 3.8 בקרב תלמידים שמועצמים על-ידי מוריהם לעומת 3.3 בקרב תלמידים אחרים (גם כאלו שחווים יחס חיובי אחר כלשהו)
ההתנהגות שלי השתנתה לטובה בגלל בית-הספר – ציון ממוצע 3.4 בקרב תלמידים מועצמים לעומת 2.9 בקרב תלמידים אחרים
המורים מקשרים את החומר הנלמד לנושאים אחרים – ציון ממוצע 3.9 בקרב תלמידים מועצמים לעומת 3.0 בקרב תלמידים אחרים

חשוב לשים לב, גם חיבורים אחרים לתלמידים לעתים בקשר עם השאלות האחרות, אבל יחס שהוא מעודד ומעצים ולא “רק” מתן אפשרות דיבור, הנחווה מרוב המורים ולאו דווקא מהמחנך, הוא בעל הקשר הבולט והעקבי ביותר.

תודה למשתתפי “עיתים לנתונים” ב-3.1 שחידדו ואפשרו לתמצת את הדברים כך.