עשו לה בית ספר

אני באמצע מסלול בנחל צפית, נדבר ב־15:00″ מסמסת ציפי הרפנס כשניסיתי לתאם איתה זמן לראיון הזה. מי מצליח לצאת לטיול שנתי בימים של קורונה, ולמי בכלל יש תלמידים שלא נמצאים בבידוד? מתברר שבית ספר שלא סגר את שעריו במהלך כל שנת הקורונה, הצליח לקטוע שרשרות הדבקה באופן מצטיין וכמעט ולא הכניס את תלמידיו לבידודים, הוא זה שזכה לצאת השבוע לטיול.

בעוד שכמעט כל בתי הספר בישראל היו סגורים רוב השנה החולפת, אמית טכנולוגי בבאר שבע, המונה כיום 130 תלמידים שעברו מסגרות לימוד רבות ומגוונות, המשיך לפעול כרגיל ושימש דוגמה לסיפור הצלחה של תפקוד במהלך הקורונה. “בית הספר שלנו עומד על שני אדנים מרכזיים: שקיפות ואמון”, מסבירה הרפנס, “הגישה שלנו היא שאנו באים לבית הספר מבחירה, וכשתלמיד מגיע מרצון – הכל נראה אחרת. על בסיס זה הגענו לכמה הסכמים עם תחילת הקורונה. האחד, ילד שלא מרגיש טוב לא מגיע לבית הספר, והמחנכת שומרת איתו על קשר שוטף; השני, הצוות והתלמידים עברו בדיקות כל הזמן. יש בבאר שבע מתחם בדיקות ללא תור, ומכיוון שיש אצלנו תלמידים שרבים מהוריהם עובדים או לא יכולים לקחת לבדיקות, כלומר ההורים עובדים כדי לשרוד, המורים הם אלה שלקחו את התלמידים לבדיקות; השלישי, ברגע שהגיעו החיסונים, הצוות חוסן מהר מאוד מרצונו; הרביעי – גם היום, כשיש ילד בבידוד, אנחנו קוטעים די מהר שרשראות הדבקה באמצעות שיח ושקיפות מלאה”.
הפעילות הנכונה של בית הספר, שהתנהל במרחבים הפתוחים שלו לכל אורך התקופה, והעובדה שהוא נכלל תחת הפיקוח של אגף שח”ר במשרד החינוך, הצליחו להביא לשגרת לימודים מלאה בשנת הלימודים תשפ”א. “לימדנו חצי בפנים וחצי בחוץ. גם בגרויות נערכו בצורה הזו, והילדים ממש שמרו על הצוות”, מספרת הרפנס. “נקודת האמון והאכפתיות שורשית בתוך בית הספר, ומכיוון שכמחצית מאוכלוסיית המורים בבית הספר היא מעל גיל 55, התלמידים הקפידו על מסכות ועל ריחוק. ילד שאמר שהוא מתקשה לנשום בגלל המסכה וחייב להוריד אותה קצת, קם ויצא מהשיעור באישור המורה”.

להמשך הכתבה הקליקו >>

הכתבה של אילת כהנא פורסמה במקור ראשון בתאריך 30.3.21