חדשות וחדשנות בחינוך >

רואים את הלב

המורה מייק מרואני

על אף שהיה עולה חדש עם קשיי שפה חדשה, התלמיד שנולד כעיוור, לא וויתר לעצמו, השתלב בבית ספר רגיל השיג תעודת בגרות. התגייס לצה”ל בהתנדבות, למד מוסיקה בבית ספר ‘מזמור’ וסיים תואר ראשון בהוראה. השנה הוא חזר אל בית הספר אמית ב’ אשקלון, הפעם כמורה מן המניין.

מייק מרואני, הוא עיוור מלידה שעלה מצרפת בגיל 11. הוא לא נתן ללקות הראיה שלו לנצח ,השתלב בתיכון אמית ב’ אשקלון כתלמיד רגיל לכל דבר והוציא תעודת בגרות בממוצע של יותר מ- 90. משם התגייס לצבא למרות שקיבל פטור. לאחר ארבע שנות התמקצעות מוסיקלית בבית הספר ‘מזמור’ ותואר ראשון בהוראה בגבעת וושינגטון, הוא חזר אל תיכון אמית ב’ אשקלון, הפעם כמורה מן המניין.

“הגעתי לבית הספר מיד אחרי שעלינו ארצה מצרפת”, משתף מייק מרואני. “אהבתי מאוד את המורים ואת החברים לכיתה – עם חלק מהם אני בקשר עד היום. החברים מאוד עזרו לי במה שהייתי צריך, גם עם חומר הלימודים, היו לי גם סייעות בנות שירות שהיו איתי בכיתה כדי לעזור לי גם עם קשיי השפה החדשה. הייתי כותב את החומר במחשב, חלק מהמבחנים עשיתי בעל פה, או דרך תוכנה מיוחדת במחשב”.

השנה, הוא התרגש מאוד לחזור לאמית ב’ אשקלון הפעם כמורה מן המניין. “אני מאוד שמח שחזרתי כמורה. מרגש להכנס לחדר המורים בו עדיין נמצאים מורים שלימדו אותי”. התקשורת עם התלמידים טובה מאוד. “כבר בתחילת השנה לא היו לי חששות , יש לי תלמידים שאוהבים מוסיקה, רוצים לנגן לשיר ולהתמקצע ואני נותן להם את הצד המקצועי ומאפשר להם לצמוח”.

“בטקסים כמו בשיעורים, אני מתרגש לשמוע איך התלמידים לאט לאט מופיעים ומתפתחים. לאורך השנים אני מצפה שהתלמידים שאני מלמד עכשיו – יגיעו רחוק”, הוא מוסיף.

למרות שעברו מאז לא מעט שנים, משה חסן המורה לחינוך גופני בבית הספר אמית ב’ אשקלון כבר 33 שנה, זוכר היטב את הגעתו של מייק. “הוא הגיע אלינו בכיתה ז’ ובמהלך השנים השתלב מאוד יפה ולא היה מוכן לוותר על שום דבר. במשך שנים מייק היווה השראה עבור תלמידים אחרים. הוא נולד עיוור ולמרות זאת לא ויתר ולא עשה לעצמו שום הנחה”. בתור רכז הבוגרים של אמית ב’ אשקלון, נשאר חסן בקשר רציף עם מרואני. הוא ידע שסיים לימודי מוסיקה בגבעת וושינגטון ותואר ראשון בהוראה וכאשר שמע שבבית הספר מחפשים מורה למוסיקה – מיד חשב על מייק.

גדעון שינדלר מנהל התיכון: “כח הרצון של מייק, ההתמודדות שלו עם לקות הראיה והיכולת שלו לגעת בלב התלמידים מעוררים בכולנו השראה”.

רואים את הלב