מפגש רביעי. 27.11.19
שאלה לפתיחה : מה אתם זוכרים מהמפגש האחרון ?
אפשר לפתוח כך טיפול או שיחה או שיעור. וזה מעניין לגלות מה האדם זוכר.
איך אומרים משוב?
צריך לומר את זה בצורה של ‘תיאור’ ולא של ‘הגדרה’.
כדאי להתחיל את המשוב במילים “כש… “.
לדוגמא: ‘כשאת לחוצה את מתנהגת בנוקשות’. במקום להגדיר ‘אתה אדם לחוץ’, שזה נשמע הגדרה קבועה.
להגדיר את האדם זה לא נכון. צריך לתאר את ההתנהגות.
לדוגמא: תלמיד קיבל 80 אז הוא טוב. ואם קיבל 50 זה פחות טוב. אבל אפשר לתאר הוא שולט ב 80 אחוז מהחומר.
חשוב להדגיש שכל מה שאדם עושה זה כדי להשיג שייכות וערך.
לכל תכונה במידה שלה יש את הצורך. אבל אם היא לא במידה זה בעיה.
ולכן נתאר את המצב הבעייתי במקום להגדיר את האדם.
משוב נועד לשפר, וצריך לומר אותו כתיאור , ואז אפשר לעבוד על זה.
לוקח זמן עד שהתרגול הופך להיות דבר טבעי ומורגל. בהתחלה זה מאולץ , ונראה מוזר.
איך יוצרים הקשבה? לא נותנים פתרונות
הרבה אנשים חשים שלא מקשיבים להם. אצל מבוגרים וגם אצל ילדים שמורגלים לכתוב אימוג’י.
וכדי שהם ידברו צריך להקשיב הרבה.
ולמה אנחנו מתקשים להקשיב? כי תמיד אנחנו רוצים לתת עצות, פתרונות.
אבל אם באמת נקשיב לאדם יהיה את הפתרון שהוא צריך.
אדם צריך למצוא בעצמו את הפתרון.
עצות טובות לאדם שלא במקום הנכון לא יועילו.
לדוגמא: ילד עם בעיות של השמנה. בגיל 11 פגשו את המומחה הגדול והוא אמר שצריך לעשות ספורט ודיאטה .
‘תשמע זה סקופ אדיר אולי תכתוב על זה ספר’. עצות לא שוות כלום.
ואז מנהל המחלקה אמר “אין לנו מושג איך מטפלים בזה ומה יש להם”.
זאת האמת. ומאז הוטבע הביטוי ‘צריך לעשות ספורט ודיאטה’…
עולים לנו הרבה פתרונות. וזה סותם את ההקשבה. במקום להיות אמפטי אני מתחיל לתת לו פתרונות.
הילדים לא יודעים להשתעמם , להיות לא יודעים, להיות מתוסכלים, ואז הם מחפשים פתרונות אצלנו,
במקום להתאמץ ולחפש בעצמם.
הילדים אמורים ללמוד להסתדר בכוחות עצמם, וזה אומר להתמודד, ולהיעזר מתי שצריך.
מי המציא את השלט? עצלנים.
לכל אחד יש מה לעשות עם ה ‘כוחות’ שלו. אם אדם מבקש רעיון או עצה זה מושלם לתת לו . אבל צריך להיזהר מזה.
להיות בעמדה סקרנית שמקשיבה
לדוגמא: תלמידה שואלת “אני מתלבטת האם ללכת לצילום או חשמל ”
איך משקפים זאת בצורה מעצימה ?
נשמע שיש לך צד הומוני וצד ריאלי.
אני שומעת שיש לך התלבטות משמעותית.
בדיחה: אחד בא לרבי ואומר לו שתרנגולת בלול. מתה.
תכבה את האור בלילה. עוד אחת מתה.
שים כף סוכר בתערובת. עוד אחת מתה.
שים כף מלח. תגיד רבי מה לעשות??
‘יש לי הרבה עצות, השאלה כמה תרנגולות יש לך בלול.
עצות לא שוות הרבה.
‘אז תגיד לי מה לעשות ?’
מדיטציה שעתיים, ספורט, שייק עלים, לקום 45 דקות לפני השחר כי אז יש מלא חמצן’. וכו’.
עצות ועצות ולא יוצא מזה כלום.
אפשר לחשב יתרונות וחסרונות עם התלמיד עוזר הרבה יותר מאשר לענות במקומו.
אפשר לחשוב איתו מי יכול לעזור לו במקום להיכנס ללחץ לפתור לו את הבעיה.
יש ספר בשם high price שכתב אפרו אמריקאי בשם קארל הר.
הוא חקר ומצא על תרבות של לוחמים שאת הכסף שהם מרוויחים הם שלחו למשפחה ב
מקום לחסוך ללימודים ולבנות את עצמם.וכתב על זה תיאוריה למניעת שימוש והתמכרות לשימוש בסמים.
לטענתו אדם שמשקיע בעצמו, ומפתח את עצמו, במקום לדאוג למשפחה שלו ,
יכול בטווח הארוך לבנות את עצמו הרבה יותר טוב, ואז גם לעזור למשפחה שלו הרבה יותר.
יש קרן מיוחדת שמזהה אנשים בפריפריה עם אינטליגנציה גבוה, וללא יכולת לימודית.
והקרן הזו נותנת להם מלגות מחייה כדי ללמוד ולהצליח בלימודים.
ורק מקצועות בהם יש הכנסה גבוה כמו הנדסה ומחשבים.
צריך לחשוב איך בונים את האדם בטווח ארוך הרבה יותר, משמעותי הרבה יותר.
לא רק לסתום חורים כאן ועכשיו. לא לתת עצות ,אלא להקשיב ולתת מיומנויות.
להיזהר מהגדרות
צוות חינוכי אוהב להגדיר תלמידים : “תלמידה בינונית, יכולות בינוניות” ,
במקום זה אפשר לומר תלמידה עם כוח רצון שזה דבר חשוב הרבה יותר, תלמידה שלא מוותרת.
להיזהר מהגדרות שקובעות את הרף “הבת שלך יכולה עד כאן ” כי אין לנו מושג איזה יכולת יש לאנשים.
הקשבה ל ‘מעבר’
צריך להתאמן על זה, לפחות פעם ביום, עם כל מי שנבחר. מורה בן זוג תלמיד, ולשקף חזרה, ואנחנו נופתע ממה שקורה.
אפשר להשתחרר מהצורך לדעת מה לעשות, ואנחנו שואלים שאלות שפותחת לכיוון חשיבה, במקום לומר אותו כסימן קריאה.
שאילת שאלות מכוונת למטרה
לכל סיטואציה יש ‘תמה’ שעומדת מאחוריה.
למשל בשאלה איזה מגמה לבחור אפשר להתייחס לכמה נושאים כמו קבלת החלטות או חוסר בטחון.
ואז לשאול שאלה שמתייחסת לאותה ה’תמה’ שאנחנו חושבים.
תלמידים רגילים לעשות שיחות שבהם אנחנו אומרים להם, ואנחנו צריכים לתרגל הקשבה ושיקוף ושאילת שאלות.
לעשות הקשבות במקום לעשות שיחות, להיות מקשיב במקום להיות יועץ.
כשאנו שואלים שאלה אנחנו מכוונים את האדם למקום חשיבה אחר ממה שהוא היה בו.
השאלה משפיעה מאוד על השיחה.
מנהל יכול לשאול “למה הזמנתי אותך לשיחה ” ומגלה דברים שלא ידע.
כשעובד בא בשאלה מנהל טוב שואל אותו שלוש שאלות:
- מה ניסית
- מה לא עבד
- האם יש לך עוד רעיון.
אבל בדרך כלל מנהל יגיד מה לעשות. ואז האדם מולו לא יחשוב.
גברים נוטים לפתור בעיות, ונשים יכולות להיות באמפטיה לבעיה.
עוד שאלה שמאוד עוזרת “איך זה…” איך זה שבחורה כזו …
אפשר גם לעשות את שיטת ה “אהבלה” להיות במקום שלא מבין את מה שהוא אמר כדי שהוא יוכל להבין את זה יותר טוב.
מהי שאלה טובה?
סקרנית, לא יודעת את התשובה, מכבדת, לא אומרת את התשובה בתוך השאלה .
שאלה שעוזרת להבין יותר, שאני אבין יותר והוא יבין יותר.
ה’תמה’ תעזור לי לנסח את השאלה וללמוד משהו חדש על הדבר הזה.
תרגיל : מי רוצה לשתף בשיחה שהייתה לו עם תלמיד?
“המורה אני עוזבת את המגמה”
שיקוף למעבר: יכול להיות שאת לא סגורה על עצמך ?
זו שאלה שמניחה שיש בקשה לבירור הנושא למרות שהיא לא נאמרה.
עוד תמה זה יכול להיות שהיא רוצה לדבר ומחפשת נושא שיחה, ואז לומר לה
“אין מצב שאת עוזבת” “גם אני מתגעגעת אליך ”
זה לכאורה בלתי צפוי אבל אם מבינים את התמה ומתייחסים אליה, אז האדם מחייך ונבוך, וקולט את העניין.
תרגיל: תלמיד אמר : ‘המורה אני עוזב את מגמת כימיה בגלל עומס’.
והמורה אומרת : זה מפריע לי מאוד שהוא עזב.
את פנויה לדבר על זה? זו שאלה מזמינה . נקישה בדלת.
מה אפשר לשאול או לומר למורה? שאלות מעצימות ומכוונות לעשייה.
עדיף לשאול מה את מרגישה עם זה? לשאול ‘זה מאכזב’? זו שאלה סגורה.
מה מפריע לך? עדיף מאשר לשאול למה זה מפריע לך.
אני מבין שיש לך ציפייה שתלמידים יתנהגו כמו מבוגרים ?
האם את חוששת מהשלכות של מקרה זה?
לאדם יש עש. בא לחנות והמוכר נותן לו שקית נפתלין.
למחרת מבקש עוד שקית .
למחרת מבקש עוד 2.
למחרת מבקש עוד 4.
תגיד למה אתה צריך כל כך הרבה כדורי נפתלין ? מה אתה חושב שכל אחד פוגע??
שאלות לא תמיד פוגעות. אבל מנסים. העיקר לכבד ולנסות להבין.
איך שואלים אם חשים ביקורת על המקרה ?
מה היה עוזר לך להתמודד?
על תוצאות הגיוניות עוד נלמד בהמשך..
הימנעות היא נושא מרתק שהספר ‘לקפוץ אל המים’ מנסה לתת תמונה חינוכית מקיפה של פתרון לבעיה זו.
שליש מהאוכלוסייה סובלים מזה . חיים מלאים דורשים אקטיביות.
תרגיל שאילת שאלות, אחד משתף משהו והקבוצה שואלת אותו
צריך לבדוק תוך כדי את התגובה של האדם, האם הוא מחייך, אדיש או נפגע .
לא חייב לענות השאלות.
השאלות צריכות לעורר את האדם לחשיבה מחוץ לקופסא.
שאלות הבנה ושאלות סקרנות.
אפשר לתקן ניסוחים ‘בא ננסה לנסח את זה אחרת’.
לשמור על סקרנות. לכבד. לבוא פתוח.
מה התבהר לנו בעקבות השיעור היום? איך אני הולך ליישם את זה?
- שאלות הם כלי עוצמתי שמזרים מחשבות.
- להקדיש תשומת לב לשאלות שלי.
- שאלות משמעותיות באות מהקשבה, כי אני רוצה ליצור יותר בהירות.
- קשה ליצור שאלות, וצריך להיות מודע לכך. אם קשה סימן שאנחנו בעלייה.
- שאלה יכולה לבוא אחרי חשיבה, והשתיקה מאפשרת מחשבה של האדם מולנו.
- לא צריך לשלוף כמו במערב הפרוע, ואפשר לומר ‘אני חושב’
- טיימינג. חשוב לשים לב מה שואלים מתי. להקשיב לאינטואיציה
- אנחנו בורחים למסקנות, וצריך לשאול שאלות.
- חייבים להיות אותנטי. לא צריך להגיד סתם. אפשר לנסח בזהירות
- כשמתרגלים לשאול שאלות מגלים ענווה, ושהמחשבה שלי לא נכונה.
- השלכה קובעת הרבה מהתפיסות שלנו.
- לאנשים יש דרכים שונות לתקשר ואם זה עובד אל תיגע.
- אפשר לשאול שאלות ואדם יצא עם תובנות מעצמו.
- שאלה פותחת שאלה. ומוליד דינימיקה של שיחה.
- להיות בעמדה סקרנית, שלא יודעת הכל,
סיכום: אנחנו יצורים שצריכים שהכל יהיה הגיוני, וכמה שיותר מהר נבין הכל ונגדיר הכל,
מלאי דעות קדומות, על פולניות ועל הארגנטינאים שהם מקסימים, וזה נוח לנו, ולכן מהר מאוד נסגרים.
במפגש הרביעי יושבים באותו מקום בלי שאמרו לנו, ואז אנחנו מפסידים נקודות מבט חדשות.
הסקרנות אומרת אני לא יודע ומזמינה את האדם לבדוק ולברר.
ש.ב להקשיב. למעבר. לעוצמות. לשאול שאלות. לתת משוב בשיטת ה ‘כש..אז’.
