מפגש 5. 4.12.19
בשבוע שעבר תרגלנו שאילת שאלות.
כאשר אנחנו שואלים אנחנו מכוונים את האדם לצורת חשיבה מסוימת, וזה מתחבר למודל אפרת שלמדנו לפני זה.
כאשר אנחנו שואלים שאלה אנחנו יכולים לכוון לשינוי תפיסה מחשבתית.

אני ממליצה לקרוא את קו אקטיב קאוצינג. ספר בסיסי באימון , שכדאי לקרוא.

אפשר גם בגוגל למצוא שאלות אימוניות טובות.

מי רוצה לשתף משהו שקרה לו במהלך השבוע:
מקרה: יש תלמיד בכיתה שלא מאפשר לי ללמד, ומפריע לי כל הזמן,
ואני מנסה להעיר לו ולמנוע ממנו והוא לא מקשיב לי.
שנה שעברה היה נפלא והשנה הולך ממש לא טוב.
ניסיתי לומר לו שיש לו בעיה בדחיית סיפוקים אבל הוא לא הקשיב כלל.

תשובה: כדי לזהות ילד במאבק כוח אפשר לשאול מה זה בשבילי להיות מורה אידאלית?
מה הדבר הכי חשוב לך כמורה.
“בגרות נאותה ובשביל זה אני צריך להיות מורה מקצועי וקשוב”.
ואז כל התנהגות שלילית היא דרך מוטעית להשיג מטרה חיובית.
החוצפה היא הדרך שלו להשיג תחושת ערך
.
כאשר ילד מתחצף בשיעור זה אומר שהתנאי שלי לשייכות וערך גורם לכך.
והוא מנסה להשיג שייכות על ידי החוצפה שלו מולי.
גם בבית זה נכון.
אפשר לשאול מה זה בשבילי להיות אמא או אבא אידאלי  ?
ובדרך כלל יש לנו ילד שלא מאפשר לנו להיות כזה, להרגיש בעלי ערך.
הוא נוגע בנו בנקודה הזו.

בנוסף צריך ללמוד לדבר בשפה חיובית.
לדבר אך ורק בשפה כזו.
ולמרות שיש לנו דברים שלילים צריך לעצור אותם ולהסביר אותם בצורה חיובית.
ולכן מול אותו תלמיד לא אומרים ביקורת, אלא שואלים רק שאלה אחת.
“מה קרה לך שהשנה אתה מתנהג ככה? למה ההתנהגות שלך השתנתה”?

לדוגמא: ילד שמרביץ לאח שלו אפשר לומר זו דרך לא נכונה לפתור דברים על ידי אלימות.
בלי שיפוט ובלי ביקורת. ואז זה מאפשר שיח ודיבור.

למשל אם בעלי הוציא לי את הפנקס קבלות מהתיק, במקום לומר לו איפה הפנקס שלי??
אפשר לומר אם מוציאים את הפנקס אז כדאי להחזיר אותו למקום שלו.

אפשר לעשות לו השקי”א (התבוננות שיקוף יצירת אפשרות)  – שיקוף להתנהגות שלו :
אתה מתפרץ לדברים שלי, אתה שואל הרבה, רוצה תשובות מיד ,
יש לך הרבה מה להגיד ויש לנו בעיה כי בכיתה זה לא יכול לקרות.

במקום לומר לו אתה רוצה שדברים יקרו כמו שאתה רוצה,
אפשר לשאול היית רוצה להיות המנהל שמחליט מה יקרה פה?
אתה מבין שזה בעיה להתנהל כך?

מנגנון הביקורת – לכל אדם יש מד תחושת ערך.
בני אדם אוהבים לראות פגעים באנשים ובעולם בגלל מנגנון ביולוגי שעוזר לנו לשרוד
ומגן עלינו מפני איומים , ובגלל אותו מנגנון אנו נשים לב לדברים שלילים שמתרחשים במציאות.

משפט ידוע אומר “עדיף לדאוג ממשהו שלא קרה, מאשר לא לדאוג ממשהו שקרה”.
כל הזמן אנחנו מוכנים לכל תרחיש, בעיקר לכך שלא יעבוד ולא ילך.
ובעיקר אנחנו דואגים לתחושת ערך שלנו, סטטוס, אגו,
ולכן כל הזמן ערים למשוב שיכול לאיים על הערך שלנו, ולכן אנחנו ערניים לכך מאוד,
וכל הזמן מוצאים פגם באחר כדי להיות יותר ממנו .
one up . אם אני מרגיש יותר ממנו זה משפר לי את תחושת הערך.
אם אני אומר לעצמי שאני לא בסדר, הייתי גרוע, אז אני מפצה על הפער,
הלקאה עצמית עוזרת לשמור על תחושת ערך.
כי אני הייתי אמור להיות בסדר ואם טעיתי בכך זה יעזור לי לשמור על הערך שלי.

ביקורת עצמית או ביקורת שלי על אדם אחר היא מנגנון שנועד לשמור על הערך שלי.
איום על תחושת הערך הוא איום קיומי שמביא אותנו לפעול במנגנון של
fff.
ביקורת זה מנגנון של מוח קדמי, הישרדותי, שיודע ללחום לברוח או לקפוא.

דוגמא: יש תורנות ניקיון וילד שואל “למה צריך לנקות את בית הספר?”
אפשר לשאול אותו מה אתה חושב? מה דעתך ?
אבל עדיף לומר לו אתה נחוץ פה מאוד ויש לך הרבה יכולת לעזור.
אפשר גם להסביר שיש פה חלוקת עבודה ברורה וצריך לנקות כי אחרת יהיו חיידקים בעולם.
ובגלל שאנחנו מחנכים לתוצאות הגיונית אפשר לומר שאם לא ישים צלחת בכיור
אז לא יהיה אפשר להגיש לו אוכל.
אם הוא לא משתף פעולה ויש תוצאה רעה אז הוא יבין שכדאי לשנות את דרכיו.
למעשים רעות יש השלכות רעות.
אנחנו ההורים נציגים של ההיגיון הבריא והשכל הישר , וצריכים ללמד את הילדים שכך זה קורה.
אם אני מסביר זה פעם אחת וקצר וזהו.
לא צריך להסביר יותר מידי, אם הוא לא עשה זה בגלל שלא רצה ולא בגלל שלא הבין.
צריך להפסיק לדבר עצמנו לדעת. אלא בעיקר לתת תוצאות למעשים שלנו.

יש לי מנהג לעבור ליד גנים ברעננה וכפר סבא ולאסוף ציטוטים,
כשמצוטטים לילדים בגן אוספים הרבה תובנות.
לדוגמא: אמא הסבירה לילד חצי שעה בגינה למה לנעול נעליים כי קר ויש זכוכיות ועוד ועוד.
ובסוף הוא נשאר יחף.
היה עדיף לומר “או שתנעל נעליים,  או שנלך הביתה” .
קצר וקולע. במקום דיבורים לעשות מעשים. זה תוצאה הגיונית.

כיום מערכת היחסים מאוד חשובה לנו ולכן אנחנו נמנעים מעימות או גבולות,
והקשר הוא בן ערובה בידיים של הילדים והם משחקים בכך.
אנחנו צריכים להיות ההורים והמורים שחלמנו להיות. ולהחזיר לעצמנו את תפיסת העולם שלנו .
להיות אפקטיביים ומכבדים. לחנך אותם לנימוס ומעשים טובים, ויחד עם זה אנחנו רוצים לשמור
על יחסים טובים איתם.
בעולם של פעם הורה לא דיבר עם ילד עד שהוא התנצל.
היום ילד לא מדבר עם הורה עד שיתנצל.
פעם כשהגישו אוכל אמרו ‘קודם אבא’ היום אמא אומרת ‘חכה קודם הילדים’.

אנחנו רוצים שילדים ישתפו פעולה מתוך כבוד והערכה ולא מתוך פחד.
ואם הם לא משתפים פעולה אנחנו אבודים, ולכן יש לנו פחד מהכוח שיש להם.

כאשר ילד עושה מעשה אני צריך לחשוב מה הוא רוצה באמת .
הוא רוצה להרגיש חופשי? הוא רוצה לבטא את עצמו ?
זה לא אומר שאני צריך להסכים לכך אבל צריך להבין מה הוא רוצה.

הצעה לתרגיל בכיתה :
יש סרט שנקרא תהיה גבר, והרצאה של תמיר אשמן , והוא מלמד כיצד לחנך בנים.
ובתרגיל שהוא נתן בכיתה הוא ביקש מכל ילד לכתוב מה הוא מראה .
ומהצד שני לכתוב מה הוא מרגיש באמת.
מועכים את הדף וזורקים אחד על השני ומקריאים את הדף בעילום שם.
כוח ופחד. כבוד ובושה. וכן עוד דוגמאות.

כאשר קין הרג את הבל הוא דקר בכל מקום כדי לראות מהיכן יוצאת הנשמה.
ומסבירים בחסידות שכאשר מנסים לתת נשמה צריך ‘לדקור’ בכל צורה אפשרית
כי אי אפשר לדעת מהיכן תיכנס הנשמה.

דוגמא: תלמיד יב חושש ללכת לישיבה כי לא יודע אם יצליח.
מהי ההקשבה למעבר? שקשה לו להתאמץ , שהוא חושש, שהוא רוצה עוד יחס,
אל תהיה צודק אלא תהיה אפקטיבי.
מה אתה יכול לומר שיעזור לו?

אפשר אפילו לומר לו ‘אני כועס על ההחלטה שלך כי אתה סתם חושש’.
עד כדי כך אתה פוחד להיכשל ? היית רוצה לאתגר את עצמך ?
העיקר זה התמדה ומאמץ.
אינטליגנציה אינה פקטור קריטי.
מעט כישרון והרבה השקעה יביאו לתוצאות טובות.

הפחד מכישלון.  (מצ”ב מצגת)
הימנעות היא המרחק שאדם מציב בינו לבין משימת החיים על מנת להגן על תחושת הערך שלו.
ישנו מושג קריטי שנקרא מד תחושת ערך ומודד אותנו בכל רגע נתון של זמן.
מודד עליות וירידות קטנות וגדולות. זה כל יום כל היום.
אם קורה משהו חיובי כמו מעשה טוב או שביקשו ממני עזרה, וטעויות , חוסר תשומת לב, דחייה,
כל אלו מזיזים את תחושת הערך.
אם יש ירידה גדולה בתחושת הערך יש קריסה, ואם יש עליה יש היי.
כל עלייה וירידה שלנו במצב הרוח היא תלויה במד תחושת הערך שלנו.
אם מבחינים בכך אפשר לזהות דפוסים קבועים של עלייה וירידה .
מה מעלה ומה מוריד.
ואם נבחין היטב נראה מה מעלה ומה מוריד את תחושת הערך של ילדינו.

החיים הם תנועה ממינוס לפלוס.
בכל אדם נברא יש כוח של בורא, ליצור, לעשות, להשתתף בפעילות החיים.
ובתוך כך טבועה בנו היכולת להתגבר על הקשיים בחיים.
בתוכנו טבועה היכולת לממש את הפוטנציאל שלנו, ולהתגבר על קושי בדרך לכך.

עצלות אינה מסבירה כלום אלא רק מתארת.
עצלן הוא אדם שלא יודע לעמול כדי להצליח. ובדורנו כיום יש כפתור לכל דבר,
לעומת העולם של פעם שהלך לשאוב מים, וכיבס בנהר,  ועמל קשה בכל תחום.

הדור היום אומן מגיל צעיר לא להתאמץ, וההורים תורמים לכך מאוד.
ילדים בני 3 בים רצים בונים תעלות ארמון, זאת אומרת ילד יכול לעמול,
אלא שהמציאות גרמה לכך שהם מוחלשים- חסרי יכולת מאמץ.

המכשול המרכזי במאמץ הוא חשש מפני אובדן ערך.
עד גיל שנתיים כל תינוק יכול ללכת ליפול לקום ואומרים לו כל הכבוד קום תמשיך הלאה.
אף הורה לא אומר לבן שלו שלומד ללכת עזוב אין לך את זה, דווקא זחלת מאוד יפה,
או לומר לו תגיד מה כזה מסובך ללמוד ללכת??

אבל בגיל שנתיים ומעלה ילד עושה משהו ואנחנו מתחילים לכעוס עליו.
“מה עשית ?? אסור! ”
ובתגובה הראשונה התינוק קופא, ונוצר חיווט בין כישלון לבין אובדן שייכות ערך ואהבה.
הטעויות מתחילות להיתפס כבעיה. והמטרה שלנו היא ליצור שינוי במושג הטעות.

כשקמתי מהמיטה כבר עשיתי 2 טעויות, לא הלכתי לישון קודם, ולא קמתי 10 דקות קודם.

מודל אפרת נותן לנו תפיסת חיים .
אפשרות ליצור תסריט .
מה הפרשנות לטעות?
טעות הוא ניסיון שלא עלה יפה. וזה בסדר לטעות כל יום כמה פעמים.

ומנגד יש האומרים שטעות היא דבר נורא .
שאומר שאני לא שווה, וזה גורם להרגיש פחד ובושה.
ואז אני נזהר לא לטעות – נמנע.

הפרשנות לטעות תקבע את תפיסת החיים שלי.
תלמיד נזהר לומר שלא הבין את הנלמד כי חושש מכך שייפגע בערכו.

מורה חושש לומר שהוא טועה כי לא תמיד הנהלה מקבלת את הטעות כניסיון שלא עלה יפה.

נכשלת. מה המסקנה ?
לעולם לא לנסות שוב.
הומור סימפסון.

 “לא נורא זה כבר קרה” זו סיסמת חיים שמאפשרת לנו לטעות.

אם טעות היא אובדן ערך עצמי שלי אז אם טעיתי אני אומר לעצמי שאני לא שווה ולא שייך
ואז מרגיש אשמה בושה , אלו תחושות קיומיות,
והתגובה לכך היא להיזהר לא לעשות דברים ולהימנע מפעילות כדי לא לקבל ביקורת.

רוני קובן מראיין את אסף גרנית. 
‘גם אם היה ראיון מעולה אני אשאל את עצמי מה יכולתי לעשות אחרת ?’

אם תקבלו מכה מהדלת תזכרו אותה 10 דק.
אבל אם אדם ייתן לך מכה אתה תזכור את זה כל החיים.
אנחנו חייבים שייכות וערך ואם זה יורד אנחנו פגועים מכך.

עידוד היא התרופה לפחד מהכישלון.
וזה יהיה הנושא הבא שנלמד בשני מפגשים הבאים.
דיס קורג’ הוא ההיפך מ אינקורג’.

התרופה היא כמו רפואה סינית שמחזקת את הגוף, ובונה מערכת חיסון טובה,
ואז הגוף מתמודד יותר טוב עם אתגרי החיים.
העידוד נותן לילד את הכוח להתמודד עם האתגרים.
החשש מפני כישלון וחוסר ערך הוא הסיבה להימנעות.

ההצלחה זה לנוע מכישלון לכישלון בהתלהבות. צ’רציל.
צריך למסגר מחדש את הכישלון –  זה שינוי בתפיסה.

תלמיד חזר מהגן ואמר לאמא שלו איך אומרים כישלון ? ניסיון יפה.

החמצה יפה במקום החטאה.
כישלון מפואר עדיף מחלומות במגרה. דודו טסה הי”ו זי”ע.

כל בני האדם נולדו עם נחיתות.
נחיתות ביולוגית ונחיתות קוסמית, אני עוד לא יכול. אני לא מושלם.

כדי לתת מקום לטעות אפשר לשנות את התפיסה האנכית שמשדרת שיש סולם
וערכו של אדם עולה ויורד בו.
נדמה לנו שההצלחה היא בגובה, והכישלון הוא בתחתית.
בתפיסה זו אדם רוצה ניצחון – להיות יותר טוב ממישהו אחר, ולכן מרגיש הערצה קנאה או בוז,
ורגשי נחיתות או עליונות.

סיפור : הגיע מרצה מיליונר לבקר בבית ספר ואמר לכולם “יש תחרות בעולם וצריך מרפקים כדי להצליח! .
ואם תעשו בגרות תנצחו את כולם ותגיעו לראש הפירמידה עם ביל גייטס וורן באפט.
הצוות החינוכי נדרש להרבה שיחות כדי לתקן זאת…

תרגיל : אני מרגיש יותר מ .. ופחות מ.. וכולם מצליחים למלא.
בסולמות שבחרנו לטפס ברור לנו מי למעלה ומי למטה.
אם הוא לא בסולם שלי אין לי בעיה לפרגן אבל בסולם שלי אני מתקשה לפרגן.

כיום הרוח העיקרית היא רוח של תחרות והישגיות.
מבחן הפסיכומטרי מדרג אנשים ביחס לסביבה. חייב להיות מושלם מדהים .
ואם נגיד טוב נשאל מה קרה? למה רק טוב ? וממילא יש נחיתות חברתית ותחושת חוסר ערך.

כל ילד צריך מבוגר שמאמין בו כדי להצליח. הרב קרליבך ואפילו המחקר מוכיח.

אם נשנה תפיסה לתפיסת עולם אופקית אז גם נשנה את הגישה.
כל אדם הוא עולם ומלואו. בלי השוואות. בלי סולמות.
ולכל אחד יש ערך סגולי אין סוף. ואז המוטיבציה היא תרומה ותקשורת טובה ועידוד.

סיפור: גבר בן 40 אחרי אקזיט מחפש משמעות לחיים , “אני רוצה לעשות משהו כביר”
שאלה : “אולי תרצה לעשות משהו מועיל? ” אולי עשית משהו טוב עד כה?

סיפור: מטופל עם תחושות אשם נוטה להשליך את זה על המטפל .
“נס שהצלחתי להגיע לפה עם ההסבר של”.
מה אתה חש באותו רגע? ‘ואיך כולם הגיעו עד כה’?
ומה אתה אומר? ‘מזל שאתה נווט מצוין’.

סיפור: מטופל אמר ‘אני מתכנן להגדיל מכירות פי 2’ . ואיך ?
10 עובדים מצטיינים יקבלו טיול לתאילנד.
האמת שזה פתרון גרוע והוא עלול להוריד את המכירות כי הרבה יתייאשו.
אז מה עושים ? תן פרס לכל מי שעולה ב 10% .

מד צעדים מודד את הצעדים שלי. אני לא צריך עוד מישהו כדי להצליח.
קנאת סופרים תרבה חוכמה. אבל חוכמת סופרים תסרח.

יש לי רעיון נפלא – נפלא שיש לך רעיון. העיקר זה היצירתיות.

ש.ב : לכתוב במהלך יום שלם בשבוע הקרוב עליות וירידות במד תחושת הערך שלך .
אפשר לחוש מבוכה דכדוך אשמה יובש בפה כאב בבטן.
לבדוק תחושת ערך של הסובבים אותנו.
לתת מילת עידוד לסובבים אותי.
להוריד אנכיות ולשפר אופקיות.

Start typing and press Enter to search