מרכיב הסביבה עוסק בארגון מחודש של המרחב והסביבה הפיזית של הלומדים, כך שיבטאו את התרבות הארגונית החדשה ואת תפיסת הלמידה החדשה בבית החינוך במעבר לקהילה חינוכית לומדת.
בהקשר של מרכיב הסביבה אנו משתמשים במושג אדריכלות פדגוגית, אבל מה זה בעצם?
עולם החינוך והפדגוגיה עובר בעשור האחרון שינויים משמעותיים שמשפיעים על הרבה מאוד נושאים, ביניהם העיצוב הפיזי של מרחבי הלמידה. אם בעבר הורגלנו לראות עיצוב מותאם ללמידה המניחה שהמורה הוא מקור הידע הבלעדי, אז האדריכלות כיום בבתי הספר מובילה עיצוב שעושה הרבה יותר מקום ללמידה עצמאית ושיתופית במרחבים גמישים ורב-תכליתיים.
בדרך כלל, מעצבים מתייחסים למושג סביבת למידה מההיבט הטכני. הם מתייחסים בעיקר למשתנים פיזיים כמו: מרחב, תנועה, ריהוט, תאורה, חומרים ואווירה, וכמעט שלא מתייחסים למרכיבים הפדגוגיים כמו עבודה שיתופית בקבוצות, למידת עמיתים ואפשרות להערכת עמיתים.
מיומנויות רבות הקשורות למאה ה-21 מכריחות אותנו לעצב את סביבת הלמידה שלנו באופן שתאפשר תזוזה ודינמיות מקסימלית, תאפשר מעבר מהיר לכמה צורות ישיבה כמו גם מעבר בין פנים לחוץ, כאשר השאיפה היא כי הגבול בין הפנים לחוץ יטושטש ככל שניתן.
בניית מרחבי הלמידה החדשים בכל בית חינוך, נעשית תוך אפיון הצרכים של צוות המורים, היעדים שהוצבו לתלמידים ואילוצי המבנה. כאשר עוסקים בתכנון יחידת המא”ה ועובדים על העקרונות המנחים שלה, חשוב מאוד להביא בחשבון גם את העקרונות העוסקים בתכנון המרחב הפיזי.
כיוון שלוח הזמנים לביצוע שינוי תרבותי כולל הוא ארוך, ולוח הזמנים לביצוע השינוי הוא קצר יותר, עלינו למצוא את האופן שבו מבצעים התאמה בין שני לוחות הזמנים הללו.
בתוך המרחב הפדגוגי ישנם עקרונות שהופכים אותו לכזה, מהם בעצם עקרונות אלו?
לסביבה הפיזית יש השפעה מכרעת בארבעה תחומים עיקריים: רגשיים, קוגניטיביים, חברתיים ואסתטיים. המורים לא יכולים להשפיע על כלל רכיבי הסביבה הפיזית בכיתה כמו: גודל, מבנה ותאורה, אבל הם כן יכולים להשפיע על מגוון רכיבים פיזיים אחרים כמו אופן סידור הריהוט, יצירת מרחב אישי, רמת העומס החזותי והצבעוניות בכיתה.
ככל שהשימוש במשאבי הסביבה הכיתתית יהיה נכון ויעיל, תהיה למידה משמעותית יותר ותיווצר סביבה המפרה את כושר החשיבה, היצירה והלימוד העצמי, מעודדת צמיחה אישית ומעורבות חברתית.
מרחבי הלמידה החדשים מתבססים על חללים גדולים ופתוחים, קירות שקופים וריהוט מודולרי. הם נדרשים לתת מענה לשימוש הולך וגובר בטכנולוגיה, ולאפשר שימוש במתודות הוראה מגוונות. נוצר צורך לארגן מחדש את הגבולות שהיו יציבים עד כה בין הפורמלי לבלתי פורמלי, בין מורה לתלמיד/ה, בין הכיתה לבית.
ציר המרחב הפתוח יכול לנוע החל מכיתה מעוצבת ומרוהטת בריהוט מודולרי, ממשיך למרחב שיתופי שיועד למעבר וכעת מיועד ללמידה ולמפגש ועד למרחב קהילה חינוכית לומדת המכיל בתוכו קבוצת שייכות גדולה ואנשי צוות מגוונים כמו גם מגוון אפשרויות של מרחבי למידה גדולים וקטנים, סגורים ופתוחים, פרטיים ושיתופיים למגוון דרכי למידה גמישות.
בתכנון יחידת המא”ה כדאי להקדיש תשומת לב למאפיינים הפיזיים של הסביבה ולבחון מה והאם ניתן להכניס לתהליך הלמידה.
