עבור ילדים, כמו גם עבור מבוגרים, טראומה היא אירוע פתאומי ומאיים, המערער את הנחות היסוד הבסיסיות, הרואות את העולם כמקום בטוח ובר-שליטה.
בקרב ילדים, תחושה זו מועצמת על ידי הרגשת חוסר אונים וחוסר הבנה של המתרחש.
טראומה מערערת את שיווי המשקל העדין ביחסי הורה – ילד, ועלולה לפגוע בבטחונו של הילד בדבר יכולתו של ההורה להגן עליו.
תגובתם של ילדים לאירוע טראומטי, בייחוד בגילאים הצעירים יותר, מושפעת מאד מהתנהגותם של הוריהם.
הילד רואה בהורה מודל המדגים כיצד יש לפרש את המצב וכיצד יש להגיב עליו.
בגילאים מאוחרים יותר, מתחיל להיווצר שיפוט עצמאי יותר של המצב, המושפע גם מגורמים אחרים, כגון חברים, מורים ואמצעי התקשורת.
לא כל הילדים מגיבים לטראומה באופן זהה, וחלקם אף לא מפגין סימני מצוקה בולטים. אך ניתן לחלק את התגובות האופייניות לאירוע טראומטי לשלוש קבוצות גיל:
1. פעוטות (עד גיל 5) – התגובות הטיפוסיות ביותר בגיל זה הן תגובות של הצמדות להורים, בכי וחזרה להתנהגויות רגרסיביות, המאפיינות גילאים מוקדמים יותר.
התנהגויות אלו כוללות הרטבה, מציצת אצבע ופחד מהחושך.
לעתים קרובות, ילדים ישחקו במשחק שמשחזר את פרטי האירוע.
2. ילדות מוקדמת (>גילאים 6-11) – התגובות האופייניות לגיל זה, הן תגובות של כעס ותוקפנות, הימנעות מנושאים הקשורים לטראומה, נסיגה והסתגרות, אי שקט וקשיי ריכוז ולמידה.
3. גיל ההתבגרות (גילאים 12-18) – בגיל זה התגובות מגוונות מאד. לעתים הן דומות לתגובותיהם של מבוגרים ולעתים לאלו של ילדים. הן עלולות לכלול התנהגויות של נטילת סיכון בלתי מבוקר, הסתגרות ובידוד, התנהגויות אנטי-חברתיות ושימוש בחומרים ממכרים. מעשיהם של מתבגרים לאחר מצבי טראומה עלולים להיות קיצוניים ונמהרים, לעתים תוך התגרות מופגנת בסכנה או התעלמות ממנה. מצב זה מחריף לעתים את העימותים בין הורים ומתבגרים ויוצר מעגל קסם הגורם לתגובות קיצוניות עוד יותר.
במצבים רבים הילד והמתבגר חווים מצוקה גם אם אינם נותנים לה ביטוי חיצוני בולט, ולכן יש חשיבות רבה לרגישות מצד ההורים לסימני מצוקה.
במרבית המקרים ילדים ומתבגרים מתמודדים היטב עם האירוע הטראומטי, וחוזרים לתפקוד תקין לאחר מכן.
כמו אצל מבוגרים, התמודדות יעילה מנובאת על ידי מידת החשיפה לאירוע, מידת התמיכה המסופקת על ידי הסביבה החברתית ותפקודם הכללי של הילדים לפני האירוע. סביבה רגישה וקשובה, תסייע לחזרה לחיי היום יום של הילד.
הורים:
הורים רבים סובלים מסימפטומים פוסט-טראומטיים, למרות שהם עצמם לא היו באירוע.
רגשי אשם גם הם נחלתם של הורים רבים שילדיהם היו מעורבים באירוע טראומטי.
חשוב, כהורים, להיות קשובים לצרכים שלכם ולמצוא דרכים לטפל בעצמכם התייחסות נכונה לצרכים אלו, תסייע להתמודדות הבריאה של ילדכם.
אם אתם מרגישים לאחר תקופת זמן שאתם חשים מצוקה וסובלים מסימפטומים פוסט-טראומטיים פנו לעזרה.