סדנא זו עוסקת באתגרים והתחושות שעלולות להתעורר בעקבות למידה בסביבה משתנה ועמוסה, בעיקר בהיבט החושי שלה.
בעזרת סדרה של פעילויות מוכוונת חושים, בחנו כיצד אנחנו כצוות הוראה יכולים לסייע ללמידה של התלמידים בתוך מרחב שמזמן אין ספור גירויים חושיים, שמערערים את הגבולות של למידה בכיתה הרגילה (כלומר, לשבת בכיסא ולא לזוז…). המנחה צריך/כה להיות ממוקדים וברורים בהוראות, כי זו סדנא חוויתית ופיזית.
הפעלה 1: (10 דק’) – התבוננות, סריקה וניקוי.
מטרת פעילות זו היא חיבור ראשוני של כל משתתף לגוף שלו ולתחושות המלוות אותו בהגיעו לסדנא. כך, לעורר מחשבה ומודעות לכך שבמרוצת היום אנחנו קשובים מאד למחשבות שלנו אבל כמעט ולא לתחושות שלנו.
המנחה מבקש/ת מכל המשתתפים לעמוד במעגל, ושכל אחד ייקח לעצמו רגע ויתבונן בעצמו, יסרוק מלמעלה למטה, ינסה לבדוק האם הייתה חוויה חושית שהציפה או העמיסה אותו במהלך היום או השבוע אותה הוא/היא רוצים לנקות. כל אחד יציג את שמו ויספר ממה הוא ישמח להתנקות בתחילת הסדנא. המנחה צריך למקד את הדיון בסבב בקושי לחוש/לחוות בגוף את העומס, וכיצד אנו מבצעים מעבר ישר לרגשות. לחדד את ההבדל בין המושגים לחוש מול להרגיש.
הפעלה 2: מיינדפולנס (5 דק’)
מטרת הפעילות היא להמשיך ולעורר את המשתתפים לכך שיש לנו בגוף את מערך החישה, ולצידו-היכולת לשים לב תודעתית מה קורה לנו בגוף. אחד הדברים שעוזר לנו לנקות עומסים הוא התמקדות בגירוי, מה שמוביל לכך שהגירוי משתנה ועובר לבד. זה נקרא להפעיל את ‘חוש תשומת הלב’…
המנחה מבקש מהמשתתפים לשבת במעגל, לעצום עיניים (לא חובה) ולעבור דרך כל החושים: מה הם רואים, מה מריחים, מה שומעים וכו’, ושכל אחד יתבונן ומה ההרגשה שלו/שלה לגבי התחושה שהוא/היא חש/ה. להנחות את המשתתפים להשתמש במושגים של נעים לי, מתאים לי, עמוס לי, לא נעים לי…
הפעלה 3: קצות החושים (10 דק’)
המנחה מבקש/ת מהמשתתפים לעמוד זה לצד זה, ומתאר/ת את ‘סקאלת החושים’: קצות החדר הן סקאלה, צד אחד של החדר זה הקצה של ה”הכי הרבה” צד שני- “הכי מעט”. הפעילות היא שכל משתתף ימקם את עצמו בסקאלה ע”פ משפטים שאומר/ת המנחה. נתחיל בדוגמאות פשוטות כגון:
- מי שהגיע מרחוק מאוד , ילך לכן, מי הגיע מקרוב שילך לשם.
- למי שהיה בוקר עמוס…למי שהיה בוקר יחסית רגוע…
- למי שהיה פקק מטורף, למי שבתנועה בסה”כ זרמה…
- מי שהספיק לשתות קפה…ומי שלא הספיק כלום….
לאחר שהפעילות ברורה, מתחילים לעבור למשפטים העוסקים בחושים:
- חוש הריחבקצה אחד, מי שיש לו מספר ריחות או הרבה שהוא יודע שלידם הוא מפסיק לתפקד; בקצה השני, מי שריחות לא מזיזים לא בכלל.
- חוש השמיעה– בקצה אחד, מי שיודע שכשיש יותר מרעש אחד זה מטריף אותו (כמו רעש של דיבור ליד, או מוסיקה וכו); בקצה שני- מי שרעש ברקע מוסיקה או דיבורים עושה להם טוב.
- חוש הראייה– בקצה אחד, מי שאור השמש הנכנס בחלון מסנוור אותו, מי שאורות חזקים אינם נעימים לו, מי שצבעים בוהקים וחזקים מפריעים לו; בקצה השני, מי שצבעים בוהקים, אורות מהבהבים וכו’ אינם מפריעים לו ואפילו נעימים לו.
- חוש המגע– בקצה אחד, אלה שבגדים מסוימים, תגיות של בגדים, גרביים, בגדים מחויטים משגעים אותם, או לכלוך בידיים, או ישיבה במקום מסוים בצפיפות; בצד שני מי שזורם עם כל בגד, מגע בחומרים נעים לו, אין לו בעיה להתלכלך, אין לו בעיה לשבת בכל מקום.
- המערכת הווסטיבולרי– בקצה אחד, מי שלא אוהב לטפס גבוה, אינו אוהב מתקני לונה פארק, חש בחילות בנסיעות ארוכות, לא מסוגל לקרוא ברכב; בקצה השני- הפך: מי שיכול לשבת בכל מקום ברכב, נהנה במתקנים שונים בלונה פארק, מטפס על סולם ללא בעיה.
- המערכת המרחבית והתנועה במרחב- בקצה אחד, מי שלפחות פעם בשבוע מוצא עצמו שנשפך לו, נופל לו, נתקע ב..; בקצה השני, מי שלרוב מצליח לנווט עצמו בסביבה ללא קושי.
- חוש הטעם– בקצה אחד, מי שיש יותר מארבע מאכלים שבוודאות מגעילים אותו ובחיים לא יאכל אותם, בררן באוכל, אוהב את הדברים הקבועים באותו האופן; בקצה השני, מי שאין לו בעיה לנסות הכול ולטעום כל דבר.
סיכום
המנחה ממשיג את העובדה שכל אדם נמצא במקום שונה בסקאלה לגבי כל חוש או מערכת חושית. השונות שלנו במערכות החוש היא חלק מהשונות בין אדם לאדם. לקשר זאת לסוגים של תלמידים ולסוגים שונים של למידה, לצד הצורך לזהות אצל תלמיד את החושים בהם הוא נמצא בצד קיצוני של הסקאלה (ובאידיאל- שהתלמיד עצמו יזהה את מקומו בסקאלה לגבי כל חוש) כדי לסייע לו לקדם את עצמו ולהתמודד עם האתגרים שיש בפניו (אפשר להרחיב ולדבר על ההיבט החושי כחלק מהוראה דיפרנציאלית).
לצורך הפעילות הבאה, המנחה מבקש/ת מהמשתתפים להתחלק ל2 קבוצות:
- מי שעצמו פעמים רבות בקצה הרגיש (3 פעמים ומעלה) קבוצה A
- מי שמצא עצמו לרוב בקצה ה’לא רגיש בכלל’ (כנ”ל) קבוצה B
- כל השאר מתבקשים לשייך עצמם לאחת מהקבוצות ע”פ היכרות עם עצמם.
לאחר החלוקה, כל משתתף מתחבר עם בן/בת זוג מקבוצה אחרת. במידה והקבוצות אינן שוות בגודלן, לא להתעקש ולהתחבר לזוגות גם אם המשתתפים הגדירו את עצמם באותו צד של הסקאלה.
הפעלה 4: מרחב אישי (10 דק)
מטרת הפעילות היא לגעת בתחושה האישית של כל אחד על המרחב שלו. רוב הזמן הדברים שאנו מרגישים עוברים לידנו; אנו לא שמים לב אליהם ביום-יום. אנו מתיישבים היכן שיש מקום, או לפי חבר. כך אדם יכול לבחור מקום כי זה נראה לו מגניב או בשל חבר, ולא בהכרח ממקום שזה נעים לו. ננסה בעזרת התרגיל להרגיש את התוצאות של בחירה מושכלת ומודעת.
המנחה מבקש מהזוגות לעמוד זה מול זה במרחק של 5 מטרים זה מזה. בכל זוג, המשתתף מקבוצהA אומר לפרטנר מקבוצה B להתחיל להתקרב אליו. סמן לו להתקרב כל עוד זה נוח לך, עד לנקודה שנוחה לך ואז תסמן לו לעצור. מנקודה זו B יעשה צעד נוסף כלפי הפרטנר מקבוצה A. נבקש מהזוגות להחזיק בקרבה זו מספר שניות ונחקור איך זה מרגיש בגוף כשלא נוח בסיטואציה חושית. לאחר מכן, הפרטנר B יחזור לאחור, ונבקש מהזוגות שוב להחזיק בקרבה זו מספר שניות, בהן נחווה איך זה מרגיש בגוף שוב לחוש בנוח.
לאחר מכן נבצע שוב את התרגיל רק שהפעם פרטנר A יצעד אל עבר פרטנר B. בסיום התרגיל, נבקש מהמשתתפים לחלוק בתחושות שלהם- איך זה היה כשהפרטנר צעד צעד אחד מעבר למה שנוח לי? איך זה הרגיש כשהוא זז אחורה שוב?
הפעלה 5: עומס אודיטורי (15 דק’)
מטרת הפעילות היא להמחיש למשתתפים כיצד חווה אדם למידה במרחב החדשני (ולפעמים, אפילו גם בכיתה רגילה), כאשר יש חופש לזוז לאן שרוצים ולדבר עם מי וכמה שרוצים בכל זמן נתון. כיצד עומס הגרייה משפיע על כל אחד מאיתנו?
המנחה מבקש מהמשתתפים להתחלק לרביעיות. בכל רביעיה, אדם אחד עומד מול שלושת האחרים. האמצעי עושה תנועות שונות וזה שמולו צריך לחקות אותו. אלו שבצדדיו מנסים להפריע לו: אחד שואל שאלות קלות של ידע כללי (מהי בירת אנגליה? כמה צבעים יש בדגל ישראל?); בעוד השני שואל שאלות פשוטות בחשבון. האדם הבודד צריך לענות על השאלות ששואלים אותו, כאשר תוך כדי הוא ממשיך לחקות את התנועות של העומד מולו. לאחר 3 דק’ לערך- מתחלפים בתפקידים.
סיכום: המנחה שואל שאלות מנחות לדיון משותף: מה השפיע על חיקוי התנועות? מי היה קשה? למי היה כיף? וכו’. לדבר על השונות שבינינו וכיצד אפשר לזהות ולהתמודד עם קשיים שעודף גרייה מביא לצד התמודדות עם מי שזקוק לגרייה חזרה כדי לתפקד טוב יותר. מה מתאים יותר ללמידה במרחב?
הפעלה 6: הפינה שלי
מטרת הפעילות היא לבחון את יכולת הלמידה והריכוז שלנו בעקבות בחירה במקום ישיבה שנראה לנו שהכי נוח יהיה ללמוד בו, לעומת מקום שנראה לנו שיהיה לנו הכי פחות נוח. נגלה כך שלעיתים אנחנו טועים בהערכות שלנו: לא תמיד מה שאני רוצה הוא מה שאני צריך…
המנחה מפעיל/ה מוזיקה שקטה עם שיר נעים בצד אחד של החדר, צד אחר שלו יהיה שקט יותר וחשוך יותר. ההנחיה למשתתפים: שכל אחד יסתובב במרחב ויבחר את המקום שהכי נוח לו ובו יהיה הכי מרוכז ללמוד. אחרי שבחרתם, תהיו רגע עם עצמכם וראו האם נוח לכם, האם אתם צרכים עוד דבר נוסף, מה הדברים שחשובים לכם כדי שתרגישו בנוח. למה נוח לכם דווקא שם? אילו ממדים משפיעים עליכם? (קירבה, תאורה, רעשים…סביבה שקטה יותר או עמוסה יותר, ליד או רחוק מאנשים, מקום שקט או עם מוסיקה, מקום עם אור, כיסא רך , או קשה, יציב או בתנועה). לתת לכל אחד שהתמקם קטע קריאה קצר. לאחר שכולם התמקמו וקראו, המנחה מבקש/ת שכל אחד יתבונן מסביב ויבחר מבין המקומות שאנשים אחרים בחרו (או מקום אחר בחדר) שהוא מעריך שיהיה לו הכי קשה ללמוד שם. לבקש מהם ללכת לשם ולבדוק שוב מה הם מרגישים ואיזה ממדים משפיעים עליהם, ושוב לחלק קטע אחר לקריאה.
סיכום: עושים סבב שכל אחד יושב שוב במקום שנוח לו ושואלים: לאיזה ממדים שמתם לב? מה גרם לכם להרגיש נוח ומה גרם לכם להרגיש פחות נוח? כיצד הושפעה הקריאה שלכם מהמיקום שבחרתם?
הפעלה 7 – קבוצות לומדות בסביבות שונות (20 דק’)
מחלקים את המשתתפים לחמש קבוצות, כל קבוצה מתיישבת בפינה אחרת של המרחב. צריך שכל פינה תהיה מובחנת ושונה מחברתה מבחינת הכסאות והשולחנות שיש בה. כל קבוצה עתיקה טקסט בסינית (מצורף קובץ תמונה). לאחר פרק זמן מסויים, המנחה נותנ/ת לכל קבוצה חידות לפתור. כל מספר דקות המנחה מעביר את הקבוצות לסביבת למידה שונה יחד עם החידה שלה.
סיכום: לעשות סבב כיצד כל אחד הרגיש כפרט בבכל אחת מהסביבות למידה, איך הייתה התחושה להיות חלק מקבוצה בפינה זו? מה היה נוח ונעים, מה הרגיש פחות נוח ונעים. לדבר גם על התחושה שהעבירו אותי, ‘שינו לי באמצע’- טוב או לא טוב?
דנה פיקובסקי מרפאה בעיסוק