בתקופה זו, של חוסר ודאות ומתח מתמשך, עולה הצורך של ילדים במידע מהימן ובארגון של מסרים מבלבלים אל תוך מערכת קיימת של ידיעות. במקרים רבים, עצם החשיפה לתכנים ולמושגים שהם אינם מבינים, כגון “נשק כימי וביולוגי”, “טילים” או “ערכות מגן” מעוררת חרדה לכשלעצמה. מידע ממקורות לא מהימנים, כגון חברים בני גילם, עלול אף להחריף תחושות אלו. לכן, זהו תפקידנו, כמבוגרים , לספק לילדינו מידע מהימן ואחראי, בשפה אותה הם מבינים. כמו כן, עלינו להיות קשובים ופתוחים להם על מנת שיוכלו לבטא את רגשותיהם ופחדיהם בחופשיות. בעמוד זה תמצאו מספר עצות לשיחה עם ילדכם.
1.נסו להקשיב ולהגיב מבלי לנסות לשלוט בשיחה או לכוון אותה:
א. ספרו על המצב רק לפי מידת ההתעניינות שהילד מגלה, והתאימו את המידע אותו אתם מספקים ליכולותיו השכליות והרגשיות.
ב. נסו לענות על השאלות של הילד אף אם שאלות אלו הן קשות או שהן מפחידות גם אתכם. אל תבטלו שאלות או נושאים בטענה ש”על זה לא מדברים”.
ג. נסו להמנע מלתת תיאורים דרמטיים או מפורטים מדי של אירועים קשים, לדוגמא של השפעות נשק בלתי קונבנציונלי. זכרו: תפקדכם הוא להרגיע את ילדכם.
2. הכינו את ילדכם לשגרה הצפויה בעת המלחמה:
א. הסבירו לו כיצד יש להתנהג בעת אזעקה או מצב חירום אחר בבית, בגן או בבית הספר.
ידע זה יספק לו תחושה של הבנה ושליטה במצב.
ב. הטילו עליו משימות לא קשות עליהן הוא יהיה אחראי בשעת חירום.
לדוגמא: כאשר נשמעת אזעקה הילד יהיה אחראי להפעיל את הטלויזיה במקלט או בחדר האטום.
בצורה זו, הוא יוכל להרגיש כי הוא איננו חסר אונים וכי גם הוא משתתף במאמץ המשפחתי.
ג. השתמשו בהומור. חשבו עם הילד על חיות מצחיקות הדומות למסיכת האב”כ והמציאו להן שמות.
כתבו ביחד שירים ובדיחות על האוייבים או על שגרת הממ”ד.
הומור מסייע להפחית את החרדה ומספק לשגרה היבט משועשע ומאיים פחות.
3. הבהירו לילדכם שרגשות כגון פחד או כעס הינם לגיטימיים ונורמליים:
א. אל תשפטו ואל תבקרו רגשות אלו. במקום זאת, הדגישו את העובדה שרגשות אלו הם טבעיים ושאין מה להתבייש בהם.
ב. הביאו דוגמאות מאנשים משמעותיים בחייו של הילד: הסבירו לו כי גם אתם וגם חבריו לגן או לכיתה מרגישים מפוחדים או כועסים לעתים.
ג. הבהירו לו שבכל פעם בה הוא חש רגשות לא נעימים הוא יכול לבוא אליכם.
הבטיחו לו שתמיד תהיו שם בשבילו.
4. היו כנים ומודעים לעצמכם:
א. אל תתביישו לומר כי אינכם יודעים דבר מה.
ב. אל תסתירו את הפחדים שלכם. עם זאת, אל תציפו את הילד ברגשות קיצוניים מדי.
במידה ואתם חשים חרדה אשר עלולה רק להחמיר את חששותיו של ילדכם, עזרו קודם כל לעצמכם (לינק), ורק אחר כך דברו עם הילד.
ג. היו מודעים לעצמכם: במידה ואתם חשים פחד או רגשות חזקים, ואתם חוששים כי רגשות אלו יצאו בעת השיחה עם הילד, דברו עם קרובים או חברים לפני כן. הדבר יעזור לכם לפרוק מתחים ולהגיע לשיחה עם הילד רגועים ומרגיעים יותר.
5. השתמשו גם בתקשורת בלתי מילולית:
לעתים חיבוק הוא הדרך הטובה ביותר להראות לילדיכם שאכפת לכם. לכן, הפגינו את דאגתכם ואהבתכם גם בדרכים לא מילוליות. הדבר חשוב לא פחות מהסבר ארוך ומפורט.
6. הגבילו את חשיפתם של הילדים למידע שבאמצעי התקשורת:
המידע המוצג שם אינו מותאם בשפתו ובתכניו לילדים, ולכן יש לווסת חשיפה אליו. כשצופים בטלויזיה תנסו לצפות ביחד עם ילדיכם, כך שתוכלו לדבר על מה שראיתם ותוכל להסביר את הדברים הלא מובנים.
7. היו מוכנים לחזור על הסברים שוב ושוב:
חזרה על הסברים אלו עוזרת לילדים להשיג תחושת בטחון. במקרים רבים ילדיכם יבקשו מכם לחזור על הסברים שכבר שמעו: היו סבלניים לדרישות אלו.
זכרו- אתם ההורים מקור הביטחון הכי גדול שיש לילדים שלכם. נצלו את זה ודברו עם ילדיכם!