כשחוזרים לשגרה לאחר ימים של מתח ואיום, ונפילות של רקטות ופגיעות בגוף, נפש ורכוש, המעבר הוא חד ומבלבל. חשוב לתת תשומת לב לזמן המעבר הזה ולאפשר פעילות ושיח לפני שקופצים ישר ללימודים. כדאי לנהל שיחה כיתתית ואפשר לעשות את זה במליאה, או בקבוצות קטנות. היתרון בשיח בקבוצות קטנות הוא שיש ילדים שמתביישים לבוא לידי ביטוי בפני כיתה מלאה, וכן מוכנים להפתח בפני מספר מצומצם של חברים.
יש מספר מטרות לשיחה הכיתתית. בראש ובראשונה זה נותן הזדמנות לתלמידים לשתף ולהרגיש את הביחד שכל כך חשוב בעתות מצוקה ומשבר.תחושת השיתוף, ולהבין שאני לא לבד, ולא היחיד שהרגיש ככה, מאוד חשוב. שנית, זה עוזר לסדר את הבלבול במה שקרה (במיוחד בגילאים הנמוכים יותר, אבל לא רק). שלישית, זה נותן הזדמנות למורה לאתר תלמידים שנמצאים במצוקה רבה, בחרדה גבוהה, בלבול או קפאון, ולעקוב אחריהם בימים הראשונים בחזרה לשגרה. ניתן להפנות ילדים אלו לקבל עזרה, אבל הרבה פעמים עם תמיכה מהסביבה הקרובה, כולל המורה, הסימפטומים יורדים ופוחתים מעצמם. אם יש העצמה, או יש מצוקה גדולה, כדאי לפנות לעזרה.
המלצות לשיחה:
אפשר לפתוח את השיחה בדרכים שונות, ואין דרך אחת שהיא נכונה לכולם. כל מורה תמצא לעצמו\ה את המלים הנכונות והדרך הנכונה לנהל את השיעור הראשון בחזרה לשגרה.
לפניכם מספר הצעות לשאלות מנחות:
1. מה הכי עזר לך בתקופה שעברנו?
2. איך הגוף שלך הגיב בזמן של הרקטות? ואיך הוא עכשיו?
3. שתפי בדברים שעשית בזמן שלא היינו בבית הספר.
4. מה יעזור לך לחזור לשגרת הלימודים?
המלצות לפעילות:
חשוב לשים לב למרכיב הפיסי בהתמודדות במשבר ואיום. הגוף מתוח, וצובר הרבה רגשות: פחד, כעס, עצב, ועוד. אם נשים לב לגוף, וניתן לו הזדמנויות במסגרת הכיתה לשחרר, היכולת למידה תשתפר גם הוא. דרכים מומלצות להפיג מתח ברמה פיסית כוללות: ריקוד, ספורט, הרפיה, עבודה בתנועה, וכן כל העולה על רוחכם שיתן מקום ומרחב לילדים לפרוק את המתח שנצבר בגופם בדרכים חיוביות.