טבלת פירוש רציפה לסוגיה
לחץ להורדת קובץ WORD של טבלת פרשנות רציפה לסוגיית הורדוס
מסכת בבא-בתרא דף ב’ ע”א עד דף ד’ ע”ב:
ב. קורצויי’ל
תמוז ה’תשע”ז
א. דף ג’ ע”ב- דף ד’ ע”א:
(1) מעשה בתנא בבא-בן-בוטא והורדוס:
| אגדתא- מעשה בהורדוס ובבא-בן-בוטא | הורדוס עבדא דבית חשמונאי הוה, נתן עיניו באותה תינוקת. יומא חד שמע ההוא גברא בת קלא דאמר: כל עבדא דמריד השתא מצלח, קם קטלינהו לכולהו מרותיה ושיירה לההיא ינוקתא. כי חזת ההיא ינוקתא דקא בעי למינסבה, סליקא לאיגרא ורמא קלא, אמרה: כל מאן דאתי ואמר מבית חשמונאי קאתינא – עבדא הוא, דלא אישתיירא מינייהו אלא ההיא ינוקתא, וההיא ינוקתא נפלה מאיגרא לארעא. טמנה שבע שנין בדובשא. איכא דאמרי: בא עליה, איכא דאמרי: לא בא עליה. דאמרי לה בא עליה, הא דטמנה- ליתוביה ליצריה; ודאמרי לה לא בא עליה, האי דטמנה- כי היכי דנאמרו: בת מלך נסב. אמר: מאן דריש “מקרב אחיך תשים עליך מלך”? רבנן! קם קטלינהו לכולהו רבנן, שבקיה לבבא בן בוטא למשקל עצה מניה. אהדר ליה כלילא דיילי, נקרינהו לעיניה. יומא חד אתא ויתיב קמיה, אמר: חזי מר האי עבדא בישא מאי קא עביד! אמר ליה: מאי אעביד ליה? א”ל: נלטייה מר! אמר ליה, [כתיב:] “גם במדעך מלך אל תקלל” (קהלת,י’,כ’). אמר ליה: האי לאו מלך הוא! א”ל: וליהוי עשיר בעלמא, וכתיב: “ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר” (שם), ולא יהא אלא נשיא, וכתיב: “ונשיא בעמך לא תאור” (שמות,כ”ב,כ”ז). א”ל: בעושה מעשה עמך, והאי לאו עושה מעשה עמך! א”ל: מסתפינא מיניה. א”ל: ליכא איניש דאזיל דלימא ליה, דאנא ואת יתיבנא. א”ל, כתיב: “כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר” (קהלת, שם). א”ל: אנא הוא, אי הואי ידענא דזהרי רבנן כולי האי לא הוה קטילנא להו, השתא מאי תקנתיה דההוא גברא? א”ל: הוא כבה אורו של עולם, דכתיב: “כי נר מצוה ותורה אור” (משלי,ו’,כ”ג), ילך ויעסוק באורו של עולם, דכתיב: “ונהרו אליו כל הגוים” (ישעיהו,ב’,ב’). איכא דאמרי, הכי א”ל: הוא סימא עינו של עולם, דכתיב: “והיה אם מעיני העדה” (במדבר,ט”ו,כ”ד), ילך ויתעסק בעינו של עולם, דכתיב: “הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם” (יחזקאל,כ”ד,כ”א). א”ל: מסתפינא ממלכותא, א”ל: שדר שליחא, וליזיל שתא וליעכב שתא ולהדר שתא, אדהכי והכי סתרית [ליה] ובניית [ליה]. עבד הכי. שלחו ליה: אם לא סתרתה אל תסתור, ואם סתרתה אל תבני, ואם סתרתה ובנית, עבדי בישא בתר דעבדין מתמלכין, אם זיינך עלך ספרך כאן, לא רכא ולא בר רכא, הורדוס [עבדא] קלניא מתעביד. |
הורדוס היה עבד בבית חשמונאי. ראה אחת מבנות חשמונאי וחשק בה. יום אחד שמע הורדוס בת-קול שאומרת: “כל עבד שימרוד כעת- יצליח!” מיד קם הורדוס והרג לכל אדוניו מלבד אותה אחת מבנות חשמונאי. אולם, כשראתה אותה אישה שהורדוס רוצה לשאת אותה לאישה, עלתה לגג והרימה קולה ואמרה: “כל מי שיבוא ויאמר שהוא מבית חשמונאי- אינו אלא עבד! שלא נשאר מכל משפחת חשמונאי אלא אני בלבד ואני קופצת מהגג אל מותי” וכך באמת עשתה ומתה. לקח הורדוס את גופתה וטמן 7 שנים בדבש. יש אומרים שבא עליה ומה שטמן את גופתה אח”כ הוא כדי שיוכל להמשיך ולהסתכל בה וכך להרגיע את היצר שלו. ויש אומרים שלא הספיק לבוא עליה ומה שטמן את גופתה אח”כ הוא כדי שיאמרו שהתחתן עם בת מלך ובעצם השתחרר רשמית מעבדותו למשפחת חשמונאי. חשב הורדוס: מי הם אלה שדרשו את הפסוק “מקרב אחיך תשים עליך מלך” והורו להלכה שאסור למנות מלך שהוא עבד? החכמים! מיד הלך והרג את כל החכמים מלבד בבא-בן-בוטא כדי להתייעץ איתו וניקר את עיניו על-ידי ששם סביב ראשו של בבא-בן-בוטא כמין כֶּתֶר-מְחָטִים שהיה עשוי מעור של קיפוד. יום אחד בא הורדוס וישב לפני בבא-בן-בוטא. אמר הורדוס: “תראה כבודו מה שעושה העבד הבזוי הזה!” (שהרג את החכמים) שאל בב”ב: “מה אתה רוצה שאעשה לו?” השיב הורדוס: “שאדוני יקלל אותו!” השיב בב”ב: “הפסוק אומר: “גם במדעך מלך אל תקלל” שאפילו במחשבה אסור לקלל מלך. השיב הורדוס: “הוא אינו מלך! כי הוא עבד. השיב בב”ב: “אפילו אם הוא היה רק סתם אדם עשיר אסור לקלל אותו וכמו שכתוב בהמשך אותו פסוק. או אם אינו אלא נשיא גם אז אסור לקלקל אותו כמו בפסוק מספר שמות”. השיב הורדוס: “הפסוק מספר שמות זה רק ביהודי שמחייב את עצמו בכל המצוות ומקיימם, הורדוס לא עושה כן ולכן יהיה מותר לקלל אותו” השיב בב”ב: אני פוחד ממנו שמא יהרגני. השיב הורדוס: אין כאן אדם שיספר לו, רק אני ואתה כאן. השיב בב”ב: הפסוק בקהלת מורה לחשוש שמא מה שאתה מדבר יישמע בחוץ ואפילו במהירות כאילו הציפורים ובעלי הכנפיים מוליכים את השמועה. השיב הורדוס: אני הוא! אילו הייתי יודע שהחכמים כל-כך זהירים- לא הייתי הורג אותם. מה תהיה התקנה שלי? השיב בב”ב: אתה כיבית אורו של עולם בזה שהרגת את תלמידי-החכמים וכמו שכתוב שהתורה והמצווה הם האור של העולם, לך ועסוק בהוספת אור בעולם על-ידי בניין בית-המקדש שהוא גם נחשב אורו של עולם כמו שכתוב שכל העולם יימשך לבוא לבית-המקדש. יש אומרים שבב”ב השיב כך: אתה עיוורת את העולם בכך שהרגת את תלמידי-החכמים וכמו שכתוב שהסנהדרין הם העיניים של עם-ישראל, לך ועסוק בבניין בית המקדש שנחשב גם הוא לעיניים של העולם וכמו שכתוב בנבואת החורבן ביחזקאל שבית המקדש הוא “מחמד עיניכם”. השיב הורדוס: אני פוחד ממלכות רומי וחושש לעסוק בבניין בית המקדש. השיב בב”ב: שלח שליח אליהם לשאול, הוא ילך שנה ויתעכב שנה ויחזור שנה, סה”כ 3 שנים, בינתיים תספיק להרוס את הבניין הקיים ולבנותו מחדש. עשה הורדוס כעצתו של בב”ב. שלחו להורדוס בתגובה מרומי- אם לא הרסת את בית-המקדש עדיין- אל תהרוס. ואם כבר הרסת- אל תבנה מחדש. ואם סתרת ובנית מחדש- אתה מאותם עבדים בזויים שאחרי שיוצאים מעבדות ועולים לגדולה- חושבים עצמם למלכים גדולים! אם אתה חושב להתגאות בכלי המלחמה שלך שבאמצעותם הרגת את בית אדוניך- ספר היוחסין שלך אצלנו ואנו יודעים שאתה לא “רכא ולא בר רכא” הגמ’ מיד תסביר מה פירוש אלא עבד שעשה עצמו בן-חורין!! |
| הגמ’ שואלת | מאי רכא? | מה פירוש “רכא”? |
| הגמ’ משיבה ומסייעת את תשובתה | מלכותא, דכתיב: “אנכי היום רך ומשוח מלך” (שמואל ב’,ג’,ל”ט). ואי בעית אימא, מהכא: “ויקראו לפניו אברך” (בראשית,מ”א,מ”ג). |
מלכות כוונת הרומיים היתה שידוע להם שהורדוס לא מלך ולא בן של מלך אלא עבד. וכמו שאומר דוד המלך על עצמו בפסוק מספר שמואל שרק עכשיו נמשח למלך ולכן הוא מתנגד להריגת אבנר (ובכה והצטער רבות כשזה כן קרה) כדי שלא לערער את המלוכה בתחילתה. ויש שלמדו ש- “רכא” היינו מלכות מהפסוק בספר בראשית שבו מסופר שכאשר פרעה מינה את יוסף הצדיק קראו לפניו ‘אב-רך’. |
(2) מסורות בנוגע לאופן שבו שיפץ הורדוס את בית-המקדש:
| מסורת בנוגע לבית המקדש שבנה הורדוס | אמרי: מי שלא ראה בנין הורדוס, לא ראה בנין נאה [מימיו]. | חכמים שבחו מאוד את יופיו והדרו של בית-המקדש שעשה הורדוס. |
| הגמ’ שואלת | במאי בנייה? | במה בנה הורדוס את בית-המקדש כך שיצא לו כל-כך יפה? |
| רבה מתרץ | אמר רבה: באבני שישא ומרמרא. | הוא בנאו בשני סוגי אבנים: שיש ירוק ושיש לבן. |
| מסורת נוספת ביחס לחומרי הבניין שעשה בהם שימוש | איכא דאמרי: באבני כוחלא, שישא ומרמרא. | יש אומרים שבנה בג’ סוגי אבנים: שיש כחול, שיש ירוק ושיש לבן. |
| המשך המסורת בנוגע לבניין שעשה הורדוס | אפיק שפה ועייל שפה, כי היכי דנקביל סידא. סבר למשעייה בדהבא, אמרו ליה רבנן: שבקיה, דהכי שפיר טפי, דמיחזי כי אידוותא דימא. |
הוא עשה שורה אחת של שיש משוקעת יותר בקיר ובטיט ושורה אחת של שיש בולטת יותר החוצה וחוזר חלילה כך שהסיד החזיק את השיש באופן חזק יותר. הוא חשב לצפות הכל בזהב אך חכמים הורו לו שלא לעשות כן כי דווקא שיש עדיף יותר, שנראה מרחוק כגלי הים. |
(3) דיון בנוגע לאיסור סיוע לרשעים אפילו במתן עצה:
| הגמ’ מקשה | ובבא בר בוטא היכי עבד הכי? והאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא ר’ יהושע בן לוי: מפני מה נענש דניאל? מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר, שנאמר: “להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוי ארכא לשלותך” וגו’ (דניאל,ד’,כ”ד), וכתיב: “כולא מטא על נבוכדנצר מלכא” (שם,כ”ה); וכתיב: “ולקצת ירחין תרי עשר” (שם,כ”ו) וגו’! | איך בב”ב נתן עצה טובה להורדוס שהיה רשע? והרי רב או ר’ יהושע למדו אותנו שדניאל נענש (הגמ’ תסביר מיד מה היה עונשו) בגלל שנתן עצה טובה לנבוכדנצר הרשע וכפי שמתואר בפסוקים מספר דניאל מסופר שם על חלום שראה נבוכדנצר ואף אחד מחכמיו לא הצליח לפתור ולמצוא מה משמעותו חוץ מדניאל שידע לומר למלך שמן השמים רוצים להרוג אותו. דניאל לא הסתפק בזה אלא יעץ לנבוכדנצר לתת צדקה וכך מלכותו תתארך. הפסוקים רק מהווים מקור לכך שדניאל נתן עצה לנבוכדנצר הרשע. הגמ’ עוד מעט תבקש מקור לדבריהם של רב או ר’ יהושע- שדניאל נענש על כך. |
| הגמ’ מתרצת | איבעית אימא: שאני עבדא, דאיחייב במצות. ואיבעית אימא: שאני בית המקדש, דאי לא מלכות לא מתבני. |
תירוץ א’: אסור ונענשים על מתן עצה למלך רשע וגוי. אבל עבד הוא יהודי במובן מסוים שהרי הוא חייב במצוות ומותר לתת לו עצה טובה. תירוץ ב’: ביחס למטרה כל-כך חשובה כמו בניין בית-המקדש מותר לתת למלך רשע ואפילו גוי שיבנה את בית-המקדש משום שללא מלכות הוא לא ייבנה! |
| הגמ’ מקשה | ודניאל מנלן דאיענש? | מניין לנו שדניאל נענש? מהיכן למדו חז”ל כן? |
| הגמ’ מתרצת | אילימא משום דכתיב: “ותקרא אסתר להתך” (אסתר,ד’,ה’), ואמר רב: התך – זה דניאל, הניחא למ”ד: שחתכוהו מגדולתו, אלא למ”ד: שכל דברי מלכות נחתכין על פיו, מאי איכא למימר? דשדיוהו לגובא דארייוותא. |
אם נלמד מהפסוק ממגילת אסתר ומסורת שהעביר לנו רב לפיה ‘התך’ זה דניאל, אז זה מסתדר לדעה שאומרת שנקרא ‘התך’ במגילה מפני שחתכוהו מגדולתו שהיה יועץ בכיר למלך בבל ובמגילה הוא כבר לא אבל לדעה לפיה נקרא ‘התך’ במגילה מפני שהוא היה זה שתכלס קובע בממלכה ובעצם נשאר בגדולתו, לדעה הזו קשה איפה מצאנו שנענש בכלל? בכך שזרקו אותו לגוב האריות וכפי שמסופר בדניאל פרק ו’. |
Recommended Posts
