טבלת פירוש רציפה לסוגיה
לחץ להורדת קובץ WORD של טבלת פרשנות רציפה לסוגיית מקיף וניקף
הגמרא בבבא קמא מביאה אף היא את סוגיית מקיף וניקף – להורדת טבלת פירוש לסוגיית ‘מקיף וניקף’ כפי שהובאה במסכת בבא-קמא לחץ כאן
בבא-בתרא דף ד’ ע”ב במשנה עד דף ה’ ע”א במשנה:
| משנה | המקיף את חבירו משלש רוחותיו, וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית- אין מחייבין אותו; רבי יוסי אומר: אם עמד וגדר את הרביעית- מגלגלין עליו את הכל. |
משנתנו עוסקת בבקעה(=שדה). אחר שהתבאר במשנה הקודמת שדין הבקעה שונה מדין חצר או גינה כי סתם בקעה- אין יכולים לכפות זה-את-זה לבנות גדר, באה המשנה ומפרטת שיש מצב שבו כן יכול לכפות את חברו להשתתף עמו במימון בניית הכותל. מי שיש לו שדות מ-3 כיוונים של שדה חברו (=מקיף= ראובן) ובנה גדר בכל אותם הכיוונים- עדיין אין יכול לכפות על חברו (=הניקף=שמעון) להשתתף עמו בהוצאות הכספיות של בניית הגדר שהרי בסתם בקעה מאחר והיזק ראייה לאו שמיה היזק אי אפשר לכפות על החבר לבנות גדר. ר’ יוסי סבור שאם בנה גדר גם מהכיוון הרביעי- חייב להשתתף בהוצאות הכספיות של בניית הגדרות מכל הכיוונים. בדעת ר’ יוסי לא ברור כל-כך מי הוא שבונה את הכיוון הרביעי- האם המקיף או הניקף? הגמ’ מיד תתייחס לכך. בכל אופן, על הצד שראובן המקיף גדר גם את הרביעית- מחייב ר’ יוסי את שמעון הניקף להשתתף בהוצאות הכספיות של כל ארבעת הכיוונים. דווקא כשראובן בנה רק מ-3 כיונים נותרה השדה של שמעון חשופה מהכיוון הרביעי והוא יכול לטעון שאין לו שום הנאה בגדרות הללו. אבל כשגדר מכל 4 הכיוונים אין יכול עוד לטעון שום דבר ומחייבים אותו להשתתף. ועל הצד ששמעון הניקף הוא שגדר את הכיוון הרביעי- מחייב אותו ר’ יוסי להשתתף בהוצאות הכספיות של 3 הכיוונים הראשונים משום שבמה שבנה את הרביעית הוא הראה שיש לו הנאה במה שבנה ראובן! |
א. פסק ההלכה של שמואל כר’ יוסי:
| פסק הלכה בשם שמואל | אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר’ יוסי, דאמר: “אם עמד וגדר את הרביעית- מגלגלין עליו את הכל”, לא-שנא עמד ניקף, לא-שנא עמד מקיף. | הלכה כר’ יוסי ואין זה משנה מי מהם בנה את הגדר בכיוון הרביעי, בין אם ראובן המקיף או שמעון הניקף, בין כך ובין כך- יכול ראובן לדרוש משמעון להחזיר לו כסף ולהשתתף בבניית הגדר בכל אחד מהכיוונים. |
ב. מחלוקת ר’ הונא וחייא בר רב בביאור דעת ר’ יוסי:
| מחלוקת אמוראים בפירוש המשנה | איתמר, רב הונא אמר: “הכל”- לפי מה שגדר; חייא בר רב אמר: “הכל”- לפי דמי קנים בזול. |
קנים= כמו מקלות במבוק. אם מצמידים יחד מספר כאלה נוצרת מחיצה. זו דוגמא לגדר מינימאלית כי העלות שלה נמוכה ביותר. דמי קנים בזול= העלות הכספית של גדר קנים משתנה, לעיתים יקרה יותר ולעיתים זולה יותר. מודדים לפי השער הזול. לכל אורך הפירוש להלן אקרא לזה פשוט: “הוצאה כספית עבור גדר מינימאלית”. לפי ר’ הונא ר’ יוסי אמר “את הכל” ורצונו לומר שהניקף משלם חצי מההוצאה הכספית של המקיף, לא משנה כמה הוציא! לפי חייא בר רב ר’ יוסי אמר “את הכל” ורצונו לומר שהניקף משלם חצי הוצאה של גדר מינימאלית שהרי הוא יכול לטעון שדי לו בגדר כזו! |
| הגמרא מקשה על חייא בר רב על-ידי שהיא מדייקת את לשון המשנה שלנו | תנן: המקיף את חבירו משלש רוחותיו, וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית- אין מחייבין אותו, הא רביעית- מחייבין אותו; אימא סיפא, רבי יוסי אומר: אם עמד וגדר את הרביעית – מגלגלין עליו את הכל; בשלמא לרב הונא דאמר: “הכל”- לפי מה שגדר בה, היינו דאיכא בין ת”ק ורבי יוסי, ת”ק סבר: הכל- לפי דמי קנים בזול אין, ומה שגדר לא, ורבי יוסי סבר: הכל- לפי מה שגדר; אלא לחייא בר רב דאמר: הכל- לפי דמי קנים בזול, מאי איכא בין ת”ק לר’ יוסי? אי דמי קנים בזול לא קיהיב ליה, מאי קיהיב ליה? |
ראינו במשנה שתי דעות: תנא-קמא ור’ יוסי. אלא שתנא-קמא דיבר על מצב שבו המקיף גדר 3 רוחות בעוד שר’ יוסי דיבר על מצב שהמקיף גדר גם את ה-4. הגמרא מדייקת שאמנם תנא-קמא לא התייחס למצב שבו המקיף גדר גם את ה-4, אבל לפי תנא-קמא אם המקיף גדר גם את ה-4 מגלגלים על הניקף את הכל. והרי בסיפא ר’ יוסי אומר דברים זהים. תמוה הדבר שתנא-קמא נראה מסכים עם ר’ יוסי, והרי לא סתם הביאו את שתי הדעות במשנה, בהכרח שיש מחלוקת, במה הם חולקים? דעת ר’ הונא, ש-“הכל”=לפי מה שגדר, מיושבת, שהרי לשיטתו יש לפרש את מחלוקת התנאים כך: תנא-קמא סבור שהניקף משלם מחצית ההוצאה הכספית של גדר מינימאלית (בדומה לדעת חייא בר רב) ואילו ר’ יוסי חולק וסובר שהניקף משלם מחצית ההוצאה הכספית, לא משנה כמה המקיף הוציא! לעומת זאת, דעת חייא בר רב מוקשית- במה חולק תנא-קמא על ר’ יוסי? והרי ר’ יוסי כבר סובר שהניקף משלם רק מחצית ההוצאה של גדר מינימאלית והיינו ההשתתפות המינימאלית ביותר, אם את המינימום הוא לא צריך לתת- מה הוא כן צריך לתת? צריך לזכור שהגמרא דייקה מהמשנה שיש מחלוקת. |
| תירוץ 1 ביישוב דעת חייא בר רב (האופן שבו הוא מבאר את מחלוקת התנאים במשנה) |
אי בעית אימא: אגר נטירא איכא בינייהו, תנא קמא סבר: אגר נטירא אין, דמי קנים בזול לא, ורבי יוסי סבר: דמי קנים בזול. | אגר נטירא= דמי שמירה שנתיים, שצריך תקופה אחת בשנה להעמיד שומר בשעה שהשדה מלאה תבואה. לדעת תנא-קמא במידה והמקיף גדר גם את ה-4 על הניקף לשלם למקיף דמי שמירה בלבד אבל אינו צריך להשתתף במימון הגדר, אפילו לא השתתפות מינימאלית. לעומת זאת, לפי ר’ יוסי על הניקף לשלם מחצית ההוצאה הכספית עבור גדר מינימאלית. |
| תירוץ 2 ביישוב דעת חייא בר רב (האופן שבו הוא מבאר את מחלוקת התנאים במשנה) | ואי בעית אימא: ראשונה שניה ושלישית איכא בינייהו, ת”ק סבר: רביעית הוא דיהיב ליה, אבל ראשונה שניה ושלישית – לא יהיב ליה, ור’ יוסי סבר: ראשונה שנייה ושלישית נמי יהיב ליה. | לדעת תנא-קמא במידה והמקיף גדר את ה-4 על הניקף להשתתף רק בגדר הזו ה-4 אבל בשלושת הראשונות לא שהרי כבר תקופה ארוכה ששלושת הגדרות הראשונות קיימות ולא מועילות לו, רק הגדר ה-4 הועילה לו וסגרה אותו מכל הכיוונים. ובאמת שלפי-זה אם הניקף הוא שגדר את ה-4- הוא לא משלם כלום למקיף! לעומת זאת לפי ר’ יוסי הניקף צריך להשתתף בהוצאה הכספית של כל הגדרות ואין זה משנה לשיטתו מי הוא שגדר- המקיף או הניקף, כפי שראינו בפסק ההלכה של שמואל לעיל. |
| לפנינו ברש”י (ד”ה “ואיבעית אימא מקיף וניקף”) מופיע רק תירוץ 3ב. | ||
| תירוץ 3א ביישוב דעת חייא בר רב (האופן שבו הוא מבאר את מחלוקת התנאים במשנה) | איבעית אימא: מקיף וניקף איכא בינייהו, דת”ק סובר: טעמא דעמד ניקף דמגלגלין עליו את הכל, אבל עמד מקיף – אינו נותן לו אלא דמי רביעית; ורבי יוסי סבר: לא-שנא ניקף ולא-שנא מקיף, אם עמד וגדר- מגלגלין עליו את הכל. | תנא-קמא מסכים עם ר’ יוסי במצב שהניקף גדר את הרוח ה-4, במצב זה שניהם מודים שחייב הניקף להשתתף במחצית ההוצאה הכספית של גדר מינימאלית בכל 3 הכיוונים הראשונים. אבל אם המקיף גדר את ה-4 אין הניקף חייב להשתתף אלא בגדר ה-4 הזו בלבד וגם בה במחצית ההוצאה הכספית של גדר מינימאלית. לעומת זאת, ר’ יוסי סבור שאין זה משנה מי מהם גדר את ה-4, בין אם המקיף ובין אם הניקף- חייב הניקף להשתתף במחצית ההוצאה הכספית של גדר מינימאלית! |
| תירוץ 3ב ביישוב דעת חייא בר רב (האופן שבו הוא מבאר את מחלוקת התנאים במשנה) | לישנא אחרינא: מקיף וניקף איכא בינייהו, ת”ק סבר: אם גדר מקיף את הרביעית נמי יהיב ליה; ורבי יוסי סבר: אם עמד ניקף וגדר את הרביעית הוא דיהיב ליה, דגלי דעתיה דניחא ליה, אבל אם גדר מקיף – לא יהיב ליה מידי. | תנא-קמא הוא זה שסובר שאין הבדל בין אם מקיף או ניקף גדרו את ה-4, בין כך ובין כך- הניקף חייב להשתתף במחצית ההוצאה הכספית של גדר מינימאלית עבור כל הכיוונים! לעומת זאת ר’ יוסי אמנם מסכים עם תנא-קמא שאם הניקף גדר את ה-4 הוא חייב להשתתף עם המקיף במחצית ההוצאה הכספית של גדר מינימאלית עבור כל הכיוונים. אבל אם המקיף גדר גם את ה-4 הניקף לא חייב להביא לו כלום! התירוץ הזה חולק על שמואל שראינו בתחילת הסוגיה. |
ג. מעשי ‘רוניא ורבינא’- יישום דין ‘מקיף וניקף’ ודין מצרנות:
| מעשה רב שנוגע לדין ‘מקיף וניקף’ | רוניא, אקפיה רבינא מארבע רוחותיו. א”ל: ‘הב לי כמה דגדרי’, לא יהיב ליה. ‘הב לי לפי קנים בזול’, לא יהיב ליה. ‘הב לי אגר נטירותא’, לא יהיב ליה. יומא חד הוה קא גדר דיקלי, אמר ליה לאריסיה: ‘זיל שקול מניה קיבורא דאהיני’. אזל לאתויי, רמא ביה קלא. א”ל: ‘גלית דעתך דמינח ניחא לך, לא יהא אלא עיזא בעלמא, מי לא בעי נטירותא?’. א”ל: ‘עיזא בעלמא לאו לאכלויי בעיא’. א”ל: ‘ולא גברא בעית דמיכלי לה?’. אתא לקמיה דרבא, א”ל: ‘זיל פייסיה במאי דאיפייס, ואי לא, דאיננא לך דינא כרב הונא אליבא דרבי יוסי’. |
השדה של רוניא (שם של אדם) היתה מוקפת מכל 4 כיווניה בשדות ששייכות לאמורא רבינא. רבינא בנה גדרות מכל 4 הכיוונים ולכן דרש מרוניא השתתפות כספית. אמר רבינא לרוניא: ‘תן לי מחצית ההוצאה הכספית שהוצאתי’ אך רוניא סרב. אמר לו רבינא: ‘תן לי מחצית ההוצאה הכספית של גדר מינימאלית’ אך רוניא המשיך בסירובו. אמר לו רבינא: ‘תן לי דמי שמירה בלבד’ אך גם הפעם רוניא סרב. יום אחד היה רוניא קוטף את התמרים מאחד עצי התמר שהיו בשדהו. אמר רבינא לאריסו: ‘לך ונסה לקחת לרוניא את אחד מאשכולות התמרים שקטף בפניו‘. הלך אריסו של רבינא לקחת אך מיד שרוניא ראה אותו הוא צעק עליו ומחה בו שלא יעז להיכנס לשדהו ובודאי שלא יקח מתמריו ללא רשות! אמר לו רבינא לרוניא: ‘בתגובתך זו הוכחת שנוח לך שיש גדר, אם לא היה זה האריס אלא עז- וכי לא היית צריך שמירה מפניה? ודאי שכן!’ השיב לו רוניא: ‘עז לא היתה לוקחת מהתמרים שלי! איני זקוק לגדרותיך’. אמר לו רבינא: ‘לכל הפחות תצטרך שומר שיגרש את העיזים מרשותך!’ תבע רבינא את רוניא לדין תורה בבית-דינו של רבא. הורה רבא לרוניא: ‘עליך להשתתף בהוצאה הכספית במה שרבינא מסכים, אם תסרב- אחייב אותך להשתתף במחצית ההוצאה הכספית שהוציא רבינא כשיטת ר’ הונא בפירוש דעת ר’ יוסי!’ מכאן אנו לומדים שהעיקר להלכה הוא כשיטת ר’ הונא בפירוש דעת ר’ יוסי. |
| לגבי המעשה השני ברוניא ורבינא מביא רש”י 3 פירושים. הבאתי כאן את האחרון שבהם: | ||
| מעשה רב שנוגע לדין מצרנות מובא כאן אגב המעשה הראשון שאף הוא עסק ברוניא ורבינא |
רוניא זבן ארעא אמיצרא דרבינא, סבר רבינא לסלוקי משום דינא דבר מצרא; א”ל רב ספרא בריה דרב ייבא לרבינא, אמרי אינשי: ארבעה לצלא, ארבעה לצללא. |
דין ‘בר מצרא’ או ‘בן המצר’= שדה שעומדת למכירה נמכרת קודם כל לבעלי השדות הסמוכים לה משום שנאמר: “ועשית הישר והטוב” ראה שולחן-ערוך חושן-משפט סי’ קע”ה. רוניא קנה שדה שצמודה לשדותיו של רבינא וגובלת בהם באופן כזה שאחת משדותיו של רבינא בעצם חוצצת בין שתי השדות של רוניא שהרי ראינו לעיל שרבינא הקיף את השדה הראשונה של רוניא מכל 4 כיווניה. רצה רבינא לדרוש שהשדה תימכר לו במקום לרוניא, שהרי כך ראוי להיות בהתאם לדין ‘בן המצר’ ובהתאם לפסוק: “ועשית הישר והטוב” (דברים,ו’,י”ח). אך רב ספרא הורה לרבינא שעשיית הישר והטוב במקרה זה היא דווקא לאפשר לרוניא לקנות את הקרקע כיון שרוניא הוא עני וברכישת השדה הוא ירוויח שהרי במעשה הקודם ראינו שרבא חייב את רוניא להשתתף בדמי שמירת השדות יחד עם רבינא וכיון שהוא ממילא משלם עבור דמי שמירה- העלות היא אותה עלות עבור שדה אחת כמו שתי שדות. ויש עוד הרבה הוצאות כספיות אחרות שאין באמת הבדל בין אם יש לאדם שדה אחת או שתים- בשני המקרים הוא ישלם אותו דבר עבור שתיהן ונמצא שרוניא חסך כסף. רב ספרא אמר לרבינא משל על זה: “4 לצלא 4 לצללא”- צלא= עבדן עני. צללא= עבדן עשיר. 4 ל…= 4 כיכרות לחם דרושים ונצרכים ל… ולפי-זה: ‘4 כיכרות לחם נצרכים לעבדן עני בדיוק כמו שצריך לעבדן עשיר’, העני והעשיר זקוקים לאותה כמות של לחם וכך גם רוניא- בין אם תהיה לו שדה אחת בין אם יהיו לו שתים- ההוצאה עבור דמי שמירה כמו גם שאר הוצאות כספיות תהיה זהה ולכן משתלם לו לרכוש שדה נוספת. |
Recommended Posts
