חשוב לשים לב לדמיון ולשוני בין ההתייחסות המקובלת למושג חוסן בשעת משבר, שלרוב מתייחס להיבטים הרגשיים ולעיתים גם הגופניים, לבין חוסן אמוני שמכיל בתוכו גם היבטים גופניים ורגשיים אך מעליהם מרחף ובתוכם שורה המרכיב הרוחני שמשנה מהיסוד את האופן שבו אנו מבינים את המתרחש ומכאן משפיע על אופן הפעולה והתגובה שלנו.
גוף-
ההיבט הגופני נושא משמעות עצומה ביצירת חוסן, עומסים רגשיים משאירים עקבות בגופנו, שמורגל להגיב בצורה הישרדותית למצבי לחץ, ומפעיל את מנגנוני ההגנה ההישרדותיים שלנו בשעת לחץ. לעיתים רבות לחץ נפשי שאינו מוצא דרכי ביטוי נשאר “כלוא” במערכות הגופניות של האדם, ויכול לבוא לידי ביטוי בטונוס (מתח) שרירי גבוה, כאבי ראש, פגיעה במערכת החיסונית וכו’…
תפיסות עולם ושיטות רוחניות מציעות כלים שונים לעבודה דרך הגוף, כגון עבודה עם נשימות ומיקוד מחשבתי, לצד שיטות מערביות שפותחו לשחרור מתחים גופניים.
נפש –
נפש האדם שנחשפת לעומס של רגשות ומחשבות שהן מעבר לכלים שיש לאדם עלולה לחוות הצפה שגוררת תגובות של קיפאון וחוסר יכולת להגיב או תגובתיות יתר ורצון להשתלט על המציאות ולהלחם בה, או הדחקה ורצון לברוח מההתמודדות. חשוב לציין שכל התגובות האלו נורמליות וטבעיות, וישנן דרכים רבות ומוכרות כדי להתמודד עם תופעות אלו.
נשמה-
במסמך זה אני מבקש להתמקד בהיבט הרוחני-נשמתי, חוסן אמוני, שבעבר היה מושג מיסטי ותיאורטי נחקר בשנים האחרונות במסגרות שונות, ומתוכן פותחו דרכים שונות לפיתוח איכויות ויכולות בתחום זה, חלקן אף תוקף במחקרים מדעיים שונים.
בשונה מהיבטי הגוף-נפש שמקבלים טיפול מקצועי במסגרות שונות, היבטים הנוגעים לרבדים הנשמתיים-רוחניים עלולים להזנח בעיתות חירום או לקבל טיפול שאינו מספיק מקצועי, ולכן נתמקד בו.
פירוט-
בכלל ההיבטים של החוסן הרוחני, שיש לו השלכות והקשרים רחבים ובין תרבותיים, אנחנו נתמקד בחוסן רוחני יהודי, אלו העקרונות שאנו מציעים להתמקד בהם:
חבורה:
בלב אחד כאיש אחד הוא עקרון שמופיע בכל נושא משמעותי בעבודת ה’, תפילה במניין, לימוד בחברותא וכו’… תחושה היחד נותנת מענה לצרכים רגשיים אנושיים, אבל כאן מדובר על משהו עמוק הרבה יותר, היחד היהודי נובע מעצם היותנו נשמה משותפת, שמפוצלת לגופים נפרדים. ולכן כאשר נשמות של יהודים מתכנסות יחד מתרחש מעצם כינוסם דבר גדול ומשמעותי.
בתפיסה היהודית היהודי הוא תמיד חלק משלם, הוא אינו ישות נפרדת, אלא חלק מנשמה כללית, הזכרות והעמקה בתפיסות אלו מחזקות את תודעת היחד במובן העמוק שלה.
כדאי למצוא דרכים לחזק את תדירות המפגשים, את היקף המשתתפים וליצור תכנים של עשייה ולמידה שמחזקים את מידת החיבור, להשתמש בכלים של קירוב בין החברים בקבוצה, כדי ליצור אווירה של יחד.
כדאי גם למצוא תכני לימוד שמעמיקים בנושא של אחדות וחיבור עם ישראל, כדי לתת רובד רוחני לביחד שכולנו חווים כרגע בשעת המלחמה, ואפשר גם להציף את השאלה הכואבת של הפער הגדול בין המציאות הנוכחית של היחד הישראלי לבין מציאות הפירוד שחווינו לפני פרוץ המלחמה.
אמונה ומשמעות:
באירועים אישיים או לאומיים קשים, במיוחד שמעורב בהם מוות של חפים מפשע, בוודאי מותם של ילדים, צפה בעוצמה חוויה של חוסר צדק, של צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, בנוסף לחוויה של סתמיות וחוסר משמעות.
אדם יכול לומר לעצמו אם ממילא חיי יכולים להקטע באחת, וללא סיבה מוצדקת, אז אין טעם לקיום שלי, חווית הסבל העצומה שמשתקפת מהאירועים הקשים שחווינו בשבת מעוררת לעיתים תחושה של סתמיות וחוסר מוטיבציה לפעול, אם ממילא אין הגיון או תכלית לסבל שאנשים עוברים.
ויקטור פרנקל, ניצול שואה, שפיתח את תורת הלוגותרפיה גילה שאסירים יהודים במחנות ההשמדה שהצליחו למצוא משמעות בתוך הגיהנום של מחנה ההשמדה הצליחו לשרוד הרבה יותר בהשוואה למי שאיבדו את משמעות חייהם במחנות.
עלינו לתווך לתלמידים כרגע את תפיסת המשמעות היהודית לתלמידנו, להדריך אותם ולסייע להם ללמוד ולחוות את חווית המשמעות. חשוב לשים לב לא לכפות ולא לשכנע, אלא לייצר שיח של משמעות, שמאפשר לתלמיד לגלות את המשמעות בעצמו, מתוך דיבור, מתוך לימוד מקורות או שיחות, ובדגש על מעורבות נפשית ורגשית של התלמיד בלמידה, על מנת שלא נשאר רק בקומת השכל וההגיון, אלא נגיע ללב התלמיד.
המוות עצמו בראייה יהודית אינו סוף, אלא שלב נוסף בקיום הרוחני, התבוננות זו, מאפשרת להתמודד באופן אחר עם השכול, חשוב להדגיש שאין כוונה לחסום רגשות של כאב, צער ויגון שלצערנו קיימים וחשוב שיינתן להם אפיק לביטוי, אלא הכוונה היא שלצד רגשות אלו אפשר ללמוד ולהתבונן בתפיסה היהודית שרואה במוות מעבר שלב, שלמרות הצער העצום של הקרובים, לנשמה עצמה מדובר בחוויה של חזרה למקור ושחרור.
כדאי לבחור קטעי לימוד שעוסקים בנושא, שימוש בשירים וקליפים שמעבירים מסרים מסוג זה, אפשר להביא בזום או לכיתה דמויות מעוררות השראה ובמידה וחוזרים ללמידה דסיפלינארית כדאי להתייחס להיבטים של אמונה ומשמעות גם בהם.
עבודת ה’ כעוגן יציב – תמידים כסדרם-
בכוחה של הפרקטיקה הדתית ליצור יציבות רגשית ולתת תחושה של רציפות והמשכיות בתוך חוסר הוודאות הכללית ששורה בתקופה זו.
תפילה, תפילין, אמירת תהילים, שבת וכו’… הינם חלק מאורח החיים היהודי שהינו בעל מאפיינים קבועים וסדורים, שמעבר למשמעות הרוחנית שבהם, הם גם יוצרים בנפש האדם יציבות במיוחד בזמנים שמאופיינים בטלטלה כללית ואישית.
כדאי לשים דגש בעבודה עם התלמידים על קיום מסודר וניהול לו”ז יומי שבסיסו עוגני ההלכה היהודית.
נתינה-
הגישה היהודית המכוונת לחיים שמבוססים על ערך של לקבל על מנת להשפיע, הופכים את האדם לאחראי ולשותף בבריאה.
נספח – מקורות נוספים:
https://www.makorrishon.co.il/opinion/679275/