על חיבור התורה והחיים בפרשת וילך
מלכות שלמה בעד סוס
ערב הקרב נגד המורדים מנסה ריצ'רד השלישי, המלך המושחת ממחזהו של שייקספיר, לעודד את צבאו אך ללא הועיל, צבאו מובס וסוסו נפגע. באותם רגעי חיים אחרונים הוא קורא את הקריאה המפורסמת: "סוס! תנו לי סוס! מלכות שלמה בעד סוס!" הקריאה מבטאת את סופו הנלעג של מי שכל חייו היו רצופי תככים ומזימות על מנת לשלוט בממלכת אנגליה וכעת הוא מוכן למכור הכל תמורת סוס. שייקספיר לא בא ללמדנו היסטוריה, אלא להביט דרך אותו מלך כושל על תופעה אנושית מוכרת, אדם המוכן למכור מלכותו תמורת סוס…
אני מצטט מתוך דבריו של איש הייטק בן זמנינו (מתוך העיתון גלובס):
"אין לי חיים, אני טס כמו משוגע, לא מספיק להיות בבית, לא מספיק לעשות סידורים, לא רואה את האישה והילדים, אוכל אוכל של מלונות ומטוסים, רץ בין פגישה לפגישה, ישן לא טוב בלילה, חוזר למשרד בארץ לערמות של דברים שחיכו לי בזמן שנסעתי. בקיצור – לא משהו".
הסוסים של אז התחלפו בסוסים מודרניים:
סוס חומרנות והמרדף אחר נכסים ורכוש. סוס העיניים הגדולות, החומדות ללא הרף גם את האסור ואת לא להם. סוס הרדיפה אחר הכבוד, הפוזה וה'שופוני'. סוס ההתמכרות לקריירה ולהצלחה.
