זה כבר קורה בהמון מקומות בעולם – בתי ספר פותחים מרחבי מייקרים (Makers). אבל מה בעצם זה אומר? ובמה מרחב מייקרים שונה מחדר מלאכה של פעם או מחדר אומנות?
תנועת המייקרים העולמית היא תוצאה מתבקשת של שתי המהפכות החשובות של זמננו: הדמוקרטיזציה של הידע (השילוב בין רשת האינטרנט לטלפונים החכמים שהפכו את הידע למוצר נגיש כמעט לכל אדם בעולם) וההתפתחויות בתחום הייצור הטכנולוגי (כגון זמינות של מדפסות תלת-מימד).
כבר ב-2005 כתב כריס אנדרסון, עורך מגזין הטכנולוגיה Wired, שמדובר במהפכה בסדר גודל של המהפכה התעשייתית. אנדרסון צפה כי בעתיד כולנו נהפוך ליצרנים שמעצבים לעצמם מוצרים, החל משלב התכנון ועד לביצוע ולהדפסה של מוצר מוגמר במדפסת הביתית. במקומות רבים החלו להיפתח מרחבי מייקרים שיתופיים ונערכו אירועי מייקאתון – האקתונים של מייקרים שמגיעים לקבל השראה זה מזה, לשתף פעולה ולעבוד ביחד על הפרויקטים שלהם.
ההשפעה של התנועה על עולם החינוך לא אחרה לבוא: מוזיאונים, ספריות, מרכזים קהילתיים ובתי ספר פתחו מעבדות מייקרים שמאפשרות לתלמידים, לסטודנטים ולמבוגרים לחוות למידה אחרת – למידה מבוססת עשייה ויצירה בידיים; למידה ממוקדת מוצר שמאפשרת ניסוי, תהייה וטעייה.
הנה סרטון שמראה איך זה עובד בבתי ספר במחוז דאבלין במדינת אוהיו, ארה”ב:
[embedyt] https://www.youtube.com/watch?v=QVBVK1BAOos[/embedyt]המגמה של פתיחת מרחבי מייקרים משתלבת בשתי מגמות נוספות שסחפו את שדה ההתחדשות בחינוך:
פרסונליזציה: התכוונות ללמידה מותאמת אישית שנתפרת באופן פרסונלי בהתאם לצרכים האישיים, לרצונות ולכישרונות של כל תלמיד ותלמידה. מן הסתם כאשר מתחילים לבדוק מהם הצרכים והכישורים הפרסונליים עולה הצורך להעשיר את הלמידה הבית-ספרית בתכנים חדשים שאינם בהכרח מהתחומים העיוניים-אקדמיים ששלטו בכיפה בעשורים האחרונים אלא דווקא מתחומים אומנותיים, עיצוביים, טכנולוגיים-מעשיים וכדומה.
PBL: למידה מבוססת פרויקטים, תוצרים או בעיות (Project/Product/Problem Based Learning) מתאימה מאוד לדרכי העבודה של תרבות המייקרים שכן היא מעודדת את התלמידים ליצור בעצמם תוצרים פיזיים שונים.
מה שהופך את מרחבי המייקרים לשונים מחדרי המלאכה של פעם, זה השילוב המיוחד בין עשייה ויצירה לבין רכיבים וכלים טכנולוגיים. זה גם ההבדל הבולט בין מגמת המייקינג למגמה נוספת שמתחילה לחלחל למערכת החינוך: טינקרינג (Tinkering. מילולית: ניסיון לתקן משהו באופן חובבני). כדי להבין מה זה טינקרינג כדאי לצפות בהרצאת ה-TED הזו של גבר טוליי (Gever Tulley):
[embedyt] https://www.youtube.com/watch?v=hvHViFc0ekw[/embedyt]טוליי התחיל לעבוד עם ילדים במחנות קיץ וב-2011 הקים בסן פרנסיסקו בית ספר שמבוסס על רעיונות הטינקרינג ופועל בתוך האנגר ענק ששימש בעבר כמפעל לייצור מיונז. בסרטון הזה אפשר לקבל תמונה כללית על סדר יומם של הילדים בבית הספר:
[embedyt] https://www.youtube.com/watch?v=r2OD_veMM-c[/embedyt]בהכללה ניתן לומר שהמשותף למייקרים ולטינקרים הוא הרצון לעסוק בבנייה ממשית של תוצרים פיזיים, בדרך כלל כאלו שרלוונטיים באופן ישיר לחיי התלמידים (או המבוגרים) היוצרים אותם ולכן הלמידה שמתרחשת בתהליך היא אותנטית ולא נקבעת באופן שרירותי על ידי גורם חיצוני ללומד.
באופן זה הם מתמודדים עם אחת הבעיות הבוערות על סדר היום החינוכי: כיצד לשמר את הרלוונטיות של בתי הספר בעידן שבו הידע מצוי בכל מקום מחוץ לכותלי המוסדות שפעם הייתה להם בלעדיות עליו. כשבית הספר מציע לתלמידים מרחב פיזי ומשאבים שמאפשרים להם לעסוק בפרויקטים שיש להם משמעות עבורם, המוטיבציה גבוהה והמורים נדרשים לתמיכה ולהנחיה ופחות נקלעים למצבים שבהם הם נאלצים “לאכוף” או לכפות למידה.
במרחבי מייקרים עושים זאת בדרך כלל תוך שילוב משמעותי עם טכנולוגיה מתקדמת ורכיבים אלקטרוניים ואחרים (למשל קוביות לגו בחוגי הרובוטיקה למיניהם) בעוד תרבות הטינקרינג מתמקדת בשימוש במיומנויות מקצועיות קלאסיות – נגרות, מסגרות וכדומה, במלאכות מסורתיות ובחומרים יומיומיים, ולעיתים גם ב”האקינג” (Hacking) – שימוש במוצר קיים שנועד למטרה מסוימת ו”שיפוץ” שלו כך שישמש למטרה אחרת לגמרי.
אך הכנסת תרבות מייקרים לבתי הספר לא מחייבת הקמה של מרחב ייעודי. ניתן לשלב פעילות “מייקרית” גם בכיתות רגילות. כך למשל, בהרצאה שניתנה במסגרת כנס FabLearn שהתקיים בירושלים בנובמבר 2017, סיפרה לאה יגנדורף על המיזם Fixperts שפועל בבתי ספר בבריטניה: הילדים לומדים לאתר ולזהות בעיות חיים אמיתיות של אנשים בעלי צרכים מיוחדים או בעיות אחרות מהעולם סביבם, מתכננים מוצר שייתן פתרון לבעיה – ואז יוצרים אותו בכוחות עצמם.
לכל פרויקט Fixperts יש ארבעה שלבים: (1) זיהוי בעיה: התמודדויות יומיומיות של אנשים אמיתיים. (2) הצעת פתרונות: באמצעות תהליכי מחשבה יצירתיים ובניית אב-טיפוס. (3) ניסוי ושיפור הפתרונות: משוב משתמש. (4) סיפור תהליך התיקון: בסרטון, פרזנטציה, קומיקס, בלוג – בכל דרך שתחזק את הלמידה ותעורר השראה.
דניאל צ’רני, הישראלי שייסד את המיזם בעבודה עם סטודנטים לעיצוב, רצה לגרום לכך שהסטודנטים יהיו מעורבים יותר בפעילות חברתית. כיום הפרויקט פועל באוניברסיטאות ובבתי ספר בכל העולם. כאן אפשר לראות כמה דוגמאות לפרויקטים של סטודנטים ותלמידים:
[embedyt] https://www.youtube.com/watch?v=VyKs4OxLfnI[/embedyt]תרבות המייקרים משתלבת באופן טבעי עם רעיון נוסף שהולך וצובר תאוצה בעולם החינוך – Learning by Doing – למידה על ידי עשייה, או במילים אחרות: למידה התנסותית, אחד מעקרונות הפעולה המנחים את תהליך ההתחדשות הפדגוגית ברשת אמי”ת. אנו מעודדים את המורים לצמצם את ההרצאות הפרונטליות ולהקדיש זמן משמעותי לעשייה ולהתנסות פעילה של התלמידים.
10 רעיונות להגברת המוטיבציה והמחויבות בלמידה
(בתמונה: חדר מייקרים בבית הספר Hillel Day School במישיגן, ארה”ב. קראו כאן עוד על בית הספר)
