רש”י לפסוק ו אומר: לא יבצר – בתמיה. יבצר לשון מניעה, כתרגומו, ודומה לו: יבצור רוח נגידים (תהלים ע”ו:י”ג).

• המילה האחת “בתמיה”, מתייחסת בקיצור נמרץ לכל החלק של הפסוק:  “וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת”, וקובעת שמדובר בתמיהה- בשאלה רטורית.
• רש”י מפרש את המילה “יבצר”, ואומר שהיא “לשון מניעה”, ואצל רש”י ‘לשון’= ‘במשמעות של’.
• המונח “כתרגומו” מתייחס לתרגום אונקלוס, ואומר שפירוש המילה כמו שתרגם אונקלוס.
• “ודומה לו” הוא פתיחה לציטוט, שמביא דוגמה לפסוק נוסף בתנ”ך שלאותו שורש יש אותה משמעות.

רש”י לפסוק ה אומר: אשר בנו בני האדם – למה נאמר, אלא בני מי, שמא בני חמרים וגמלים. אלא מה תלמוד לומר: בני האדם – בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר: האשה אשר נתתה עמדי (בראשית ג’:י”ב), אף אילו כפו טובה במי שהשפיעם טובה והמליטם מן המבול.

• • רש”י פותח בשאלה: למה נאמר? וממשיך לשאול “אלא בני מי? שמא בני חמורים וגמלים?” ומסיים “אלא מה תלמוד לומר?”
  • רש”י עונה שהם מכונים “בני אדם הראשון” שהיה כפוי טובה, וגם הם כפויי טובה.
  • רש”י מסביר כחלק מהתשובה מהי כפיות הטובה: אדם שאמר אחרי החטא “האשה אשר נתתה עמדי”- האשים את ה’ על נתינת האישה במקום להודות. ובוני המגדל שניצלו מהמבול, ובנו מגדל במקום להודות.
  • המילים “אשר נתת עמדי” הן ציטוט שצריך להכיר את ההקשר שלו.

• הקביעה של רש”י שדבר ה’ “וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת” הוא תמיהה נותנת מענה לקושי בהבנה שה’ קובע עובדה: היתכן שלא יבצר מהם לבנות מגדל שראשו בשמים? שאכן יעשו להם שם?
• הסבר משמעות המילה “יבצר” מסביר את המשמעות המתאימה למילה בהקשר של הפסוק.
• ההסבר מדוע האנשים מכונים ‘בני אדם’ נותן מענה לכך שהכינוי מייחס את האנשים לאדם, אך גם מעביר מסר בנוגע לבעייתיות שבהתנהגותם.

פרשנים שונים הציעו הסבר לחטא של בוני המגדל, כל גישה מתבססת על היבט אחר בפסוקים, לדוגמה:

• בראשית רבה ל”ח:  ר’ יוחנן אמר: “ודברים אחדים” – שאמרו דברים חדים על: “ה’ אלהינו ה’ אחד” (דברים ו’, ד) (במדרש דעות נוספות, וגם רש”י הולך בעקבותיהם).
• פרקי דרבי אליעזר כד: ר’ פנחס אומר: לא היו שם אבנים לבנות את העיר ואת המגדל, ומה היו עושין? היו מלבנים לבנים ושורפים אותם, כיוצר חרש, עד שבנו אותו גבוה כשבעה מילין …. ואם נפל אדם ומת לא היו שמים לבם עליו, ואם נפלה לבנה היו יושבין ובוכין ואומרין: מתי תעלה אחרת תחתיה.</li
• רשב”ם: לפי שצום הק’ פרו ורבו ומלאו את הארץ, והם בחרו להם מקום לשבת שם ואמרו פן נפוץ, לפי’ הפיצם משם בגזרתi.
• ספורנו:  “נעשה שם”, עבודה זרה שתהיה במגדל, ויצא בכל המין האנושי שם גובה מקומה וגודל עירה, באופן שתחשב אלהי האלהים אצל כל בני האדם, ואליה ידרשו כלם.</li
• פרשנים מודרניים (קאסוטו ועוד) קושרים בין מגדל בבל למבני ה”זיקוראט” שנמצאו בבבל העתיקה.

• פירוש רשב”ם, המבוסס על היחסים בתוך הפסוקים עצמם בין החשש “פֶּן-נָפוּץ” (פס’ ד) לעונש “וַיָּפֶץ ה’ אֹתָם” (פס’ ח), ומתייחס גם לציווי לאדם מתחילת הספר “וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ” (פר’ א פס’ כח), הוא פירוש על דרך הפשט.
• פירוש ספורנו המבוסס על הבנת המשמעות של “וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם” (פס’ ד), ועל התגובה החריפה של ה’ הוא פירוש על דרך פשט.
• דברי המדרש בבראשית רבה הקובעים ש”ודברים אחדים” משמעותו שאמרו דברים חדים על “ה’ אלהינו ה’ אחד” הם פירוש על דרך הדרש, כי הפירוש אינו מתייחס למשמעות המילונית של “אחדים” או למשמעות העולה מתוך ההקשר, אלא דורש את המילה על פי מילים דומות, אך שאינן נובעות מאותו שורש לשוני.
• דברי פרקי דרבי אליעזר המתארים את הבכי על הלבנים, אך לא על בני האדם גם הם פירוש על דרך הדרש, כי הם מוסיפים מידע שאינו כתוב בפסוקים, ולא ניתן ללמוד אותו מהמקראות עצמם.

• אבן עזרא, כבלשן, מתייחס לניקוד של אֶחָת בפסוק אל”ף בסגול, ולא בפתח.
• רמב”ן, כדרכו, פותח את הפרשה בהבאת ההסברים של רש”י ושל אב”ע לחטאי דור הפלגה, מתייחס לדברי חז”ל, ורק אחר כך מביא את דעתו.
• שד”ל, בם המאה ה-19 שעסק גם במחקר אקדמי, מתייחס לממצאים הארכיאולוגיים מבבל, וכן לדעת הבלשנים בנוגע לזהותה של שפה קדומה אחת לכל האנושות.

מקראות גדולות באתר “על התורה”: מהדורות טובות של הפרשנים והעתקה נוחה לקובץ: https://mg.alhatorah.org/ (כדאי לגלול עד למטה, יש בקישור גם סרטון הדרכה והפנייה לציר זמן ומידע על הפרשנים).

ב”מקראות גדולות הכתר” הפרשנים עם סימני פיסוק ברורים, כולל סימני שאלה:
https://www.mgketer.org/mikra/1/1/1/mg/0

 מאמרים בנושא פרשנות, אתר דעת:
http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra/