• פתיחה לסיפור: “וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ…” (פס’ א)
• סיכום- קריאת שם מקום: עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי-שָׁם בָּלַל ה’ שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ…” (פס’ ט)
• סיכום ליחידה הקודמת- רשימת התולדות: “אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי-נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל” (פר’ י פס’ לב) ומעבר סגנון ונושא -מרשימה לסיפור- בין היחידות.
• פתיחה ליחידה הבאה, החוזרת לרשימת התולדות: “אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן-מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-אַרְפַּכְשָׁד…” (פר’ יא פס’ י).

• בשלב ראשון נדרשת הבנה של הכותרת: זיהוי עם כותרת מוכרת: “מגדל בבל”, או ניסוח כותרת במילים של התלמיד: בניית המגדל ופיזור הבונים.
• בהמשך הדיון צפוי להתמקד ברעיונות המרכזיים, בהתאם להבנה שתגובת ה’ לבניית המגדל היא פיזור בני האדם, והמענה לשאלה מדוע ה’ מגיב כך.

• שאלות לשוניות: מה המשמעות של  “וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם” (פס’ ד), האם הם מנסים להגיע לשמים ממש, או שמדובר בדימוי? מי “קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל” (פס’ ט)
• שאלות תוכן: איך בניית המגדל ועשיית השם נותנת מענה לחשש “פֶּן-נָפוּץ עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ” (פס’ ד)?
  “וַיֹּאמֶר ה’ הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת” (פס’ ו): מה הקשר בין השפה האחת ליכולת לעשות מה שיזמו?
• שאלות לשוניות: מה המשמעות של “וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם” (פס’ ד), האם הם מנסים להגיע לשמים ממש, או שמדובר בדימוי? מי “קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל” (פס’ ט)
• שאלות תוכן: איך בניית המגדל ועשיית השם נותנת מענה לחשש “פֶּן-נָפוּץ עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ” (פס’ ד)? “וַיֹּאמֶר ה’ הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת” (פס’ ו): מה הקשר בין השפה האחת ליכולת לעשות מה שיזמו?
• שאלות מחשבה:” וַיֵּרֶד ה’ לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל…” (פס’ ה): האם ה’ צריך לרדת כדי לראות? ” הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם” (פס’ ז) מדוע ה’ מדבר בלשון רבים? מי מצטרף אליו?
• מיותר לכאורה בפסוקים: מדוע חשוב לספר ש”וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם”? מדוע צריך לומר שמצאו בקעה ולא רק שישבו שם? למה צריך לומר שמדובר בבקעה?
  מדוע צריך לפרט בנוגע לשרפת הלבנים ולשימוש בחמר?
• חסר לכאורה בפסוקים ואינו תאם את הציפיות: אנחנו מצפים להסבר מה החטא המוביל לעונש, כאן לא ברור מדוע ה’ מעוניין למנוע את בניית המגדל, מה לא בסדר בבנייה? מה החטא?

• המקום מכונה בהתחלה בקעה בארץ שנער ואחר כך בבל
• האנשים רמוזים לאורך כל הסיפור, בלי לקרוא להם בשם: “בְּנָסְעָם”, “וַיִּמְצְאוּ”, “וַיֵּשְׁבוּ”, “וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ”, “וַתְּהִי לָהֶם”, רק בפסוק ה נאמר: “וַיֵּרֶד ה’ לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם“.
• יש פעולות שנעשות ללא תיאום, כגון: “וַיֵּשְׁבוּ שָׁם” (פס’ ב), באחרות יש התייעצות: “וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה…” (פס’ ג) וגם שימוש במילה “הָבָה”, ובהמשך “וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ…” (פס’ ד)- ללא ‘איש אל רעהו’.
• גם ה’ בדבריו אומר: “הָבָה נֵרְדָה” (פס’ ז).
• ניתן לציין גם את הפעולות השונות של ה’:”וַיֵּרֶד ה’ לִרְאֹת” (פס’ ה), “וַיֹּאמֶר ה'” (פס’ ו), “וַיָּפֶץ ה'” (פס’ ח).
• מילים חוזרות: שפה, לפוץ, הארץ ועוד.

• • הקטגוריות הבסיסיות בסיפור: הרקע- התוכנית של בני האדם- תגובת ה’- העונש
  • דוגמה לחלוקה נוספת: פעולה: “וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם”, תוצאה “וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם”  ונימוק “פֶּן-נָפוּץ עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ” (פס’ ד).
  • מידה כנגד מידה: האבחנה בזיקה שבין התנהלות בני האדם לתגובת ה’. “וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים” (פס’ א)- “וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ” (פס’ ז), “פֶּן-נָפוּץ” (פס’ ד) – “וַיָּפֶץ ה’ אֹתָם” (פס’ ח)

• העימוד יכול להתבסס על החלוקה המרכזית לקטגוריות של התוכן, לדוגמה:

הרקע: פסוק א
התוכנית של בני האדם: פסוקים ב-ד
תגובת ה’: פסוקים ה-ז
העונש: פסוקים ח-ט

• מבנה אומנותי מתבסס לא רק על השתלשלות התוכן, אלא גם על ביטויים מקבילים בפסוקים מקבילים, וכך נוצר בפסוקי מגדל בבל מבנה כיאסטי.
  ניתן לראות מבנה כזה במאמרה של אילה פז באתר מקראנט

אם אחרי לימוד ועיון בפרשנים נאמר שהמסר הוא גבהות הלב של בני האדם, נצטרך לחזור לפסוקים ולהראות היכן ניתן למצוא לזה ביטוי, לדוגמה:

• הפירוט בנוגע לטכנולוגיה כרקע לבניית המגדל עשוי ללמד על תחושת יכולת שקבלו מהטכנולוגיה.
• הרצון לבנות מגדל “וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם” מצביע על יומרה רבה.
• השאיפה לעשות שם מצביעה על רצון בתהילת עולם.
• הבנת המגדל כפתרון ל”פֶּן-נָפוּץ” עשויה ללמד על השאיפה לצבור את מלוא העוצמה האנושית במקום אחד.
• תגובת ה’ מעידה על הכוח המסוכן של היוזמה.

• • האם עולם שיש בו שפה אחת הוא עולם טוב וחיובי יותר? האם ניתן לומר שכיום יש שפה משותפת לבני האדם? האם אחידות באופן כללי היא בסיס לחברה טובה יותר?
  • על פי פרקי דרבי אליעזר בוני המגדל מתלהבים מהטכנולוגיה החדשה של הלבנים, אך מזלזלים בבני האדם, עד כדי כך שאם נפל אדם לא שמו לב, אך אם נפלה לבנה היו יושבים והבוכים.
    מה יחסנו לטכנולוגיה? האם הוא עומד ביחס נכון ליחסנו לבני אדם? איך אנחנו מתייחסים ל”תאונות עבודה”?
  • האם בתרבות שלנו יש “עשיית שם”? האם זו בעיה רוחנית?

כותרות לכל התנ”ך בסרגל העליון של הלימוד היומי באתר התנ”ך של הרצוג:
כותרות כלליות ניתן למצוא גם ב”תנ”ך סימנים“.
נושאים בפרשיות השבוע באתר: “על התורה”

מילים נפוצות/ מנחות בקטע
מעבדת התנ”ך באתר :“על התורה”
מדריך לשימוש במעבדה:  https://mg.alhatorah.org/TanakhLab_Guide
מילה מנחה (הסבר המושג) – סרטון מקראנט:
כותרות ותרשימים (מבנה, ציר זמן), בחוברות של מכללת הרצוג: