ט.3. יְרוּשָׁלַיִם עִיר נְעוּרַי – לזכר הימים היפים שבליתי ב”בבית צעירות מזרחי” בירושלים
אַשְׁרַי, זָכִיתִי, בִּירוּשָׁלַיִם חָיִיתִי
חַיֵּי יַלְדוּת וּדְרוֹר
תְּקוּפָה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תַּחֲזֹר.
בִּרְחוֹב רש”י 60 בִּקְצֵה הָרְחוֹב
רָוִיתִי אֹשֶׁר, רָאִיתִי אַךְ טוֹב.
חָלַקְתִּי בֵּיתִי עִם קְבוּצַת נְעָרִים,
אוּדִים מֻצָּלִים שֶׁנּוֹתְרוּ בַּחַיִּים.
לֹא חַשְׁנוּ דְּאָגָה, רָקַמְנוּ תָּכְנִיּוֹת
הָיִינוּ מְאֻשָּׁרִים, אָהַבְנוּ לִחְיוֹת.
חִנּוּך וּדְאָגָה, בֵּיתסֵפֶר “לְדֻגְמָא”,
מוֹרִים נִפְלָאִים, הַרְבֵּה חֹם וְאַהֲבָה.
לְלִיפְתָא יָרַדְנוֹ לִקְטֹף תְּאֵנִים
לְמוֹצָא עָלִינוּ לִטְעֹם שְׁזִיפִים.
מִשְׂחַק מַחֲנַיִם, חָמֵשׁ אֲבָנִים
תָּפְסוּ מָקוֹם מֶרְכָּזִי בַּחַיִּים.
בְּמוֹ יָדַי בָּנִיתִי קוֹרְקִינֶט.
הִתְבַּגַּרְנוּ לְלֹא עֵת
וְהַהוֹרִים בַּמֶּרְחַקִּים.
אֶת הַדֶּרֶךְ לְבֵית הַסֵּפֶר אֶזְכֹּר:
כָּל שְׁבִיל, כָּל אִילָן וְכֹל בּוֹר,
אֶת שׁוּק מַחֲנֶה יְהוּדָה, וְהַפָלָפֶל בַּפִּנָּה
אוֹתוֹ זָכִיתִי לִטְעֹם פַּעַם אוֹ פַּעֲמַיִם בְּשָׁנָה
כַּאֲשֶׁר הָיָה גְּרוּשׁ עַל הַנְּשָׁמָה,
אֶת רְחוֹב אַגְרִיפָּס הַיּוֹרֵד לְאִטּוֹ בַּמִּדְרוֹן,
אֶת מְלוֹן עָדֶן וְקוֹלְנוֹעַ אוֹרְיוֹן.
וְכָךְ הִגִּיעָה שְׁנַת תש”ח
וְשׁוּב לֹא הָיָה יָפֶה כָּל כָּךְ.
שִׂמְחָה וְרִקּוּדִים בְּלֵיל הַכְרָזַת הַמְּדִינָה
וּמִיָּד שֹׁד וָשֶׁבֶרוּ מְהוּמָה.
פְּגָזִים נוֹרוּ עָלֵינוּ מִנֶּבִּי סָמוּאֵל
בָּרְחוֹבוֹת נִסּוּ לְדוֹקְרֵנוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל,
הָיִינוּ בַּמָּצוֹר,אָכַלְנוּ חוּבֵּיזָה וַאֲפוּנָה
בִּלִּינוּ בַּמִּקְלָט, שַׁרְנוּ עַד שֶׁהָאָרֶץ הִזְדַּעְזְעָה
פִּצּוּץ הַמְּשֻׁרְיָן בִּרחוֹב בֶּן יְהוּדָה אֶת כָּל הָעִיר הֶחֱרִיד
(מִי חָשַׁב שֶׁעוֹד יִרְבּוּ הַפִּצּוּצִים שֶׁאוֹתָנוּ יִרְצוּ לְהַשְׁמִיד?)
הָרֹבַע נָפַל, וּצְבִי הַמַּדְרִיךְ נָפַל בַּקְּרָב
ה’ יִנְקֹם דָֹמוֹ, קָרְבָּנוֹ לֹא יִהְיֶה לַשָּׁוְא.
וְכַאֲשֶׁר אֲנִי שָׁב לִירוּשָׁלַיִם, עִיר נְעוּרַי
מָה אֹמַר לָהּ, וּמָה הִיא תֹּאמַר אֵלַי?
יֵשׁ וַאֲנִי רוֹאֶה אֶבֶן מְצִיצָה מִקִּיר
וַאֲנִי שׁוֹאֵל: הַאִם אוֹתִי תַּכִּיר?
יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי
לְעוֹלָם אוֹתָךְ אוֹקִיר.
לזכר הימים היפים שבליתי ב”בבית צעירות מזרחי” בירושלים
בתקופת מלחמת תש”ח והמצור על ירושלים