המדריך שלום כתריאל
כפרנו התברך בצירוף של בעלי מקצוע מתחומים שונים,מנהל כפר ומנהל פנימייה, סדרן עבודה ומרכז משק, מדריכים חקלאיים לגידול ירקות ומספוא, רפתן ולולן, גנן נוי וחצרן, אנשי מטבח וענפי שירותים, עובד בית מלאכהו חשמלאי, מדריכים ומחנכים וכיוצא בהם .
אחד מאלה היה המדריך שלום, שאף הוא, נמנה על אותם ילדי תימן שעלו לארץ ישראל על כנפי נשרים , ואף הוא התחנך בכפר הנוער ” עליה” .
משבגר והרחיב דעת בסמינר למורים והוכתר בכתר מדריך, זומן על ידי מנהל הכפר להימנות על עובדיו ולשמש כמדריך קבוצת נוער.
משנתמנה למדריך, היה נלהב לתפקידו ושקד על עבודתומתוך אהבה וברוב ענווה, אלא, שמתוך היותו בוגר הכפר, היה ארוג בסבך תחבולותינו ולא הניח לנו לשטות בו.
שלום המדריך, איש גבוה וצנום היה, פניו שזופות וכתפיו מזדקרות, גבות עיניו עבות ומתחברות וחוטמו גדול ובשרני, את שפתו תיבל בעברית עסיסית במבטא תימני, ולשונו משולבת תדיר, בניבים פיוטיים ובאמרות כנף.
שלום המדריך, בן חורין היה מעולה של משפחה, אף שקיבתו הקישה מחמת רעב ורזונו התהדר בשקיפות עצמותיו, אין הוא סועד לעולם על שולחן הקבוצה, ומשבאה שעת סעודה,היה בא לחדר האוכל, זורק מבט במזונות הערוכים לפניו ונרתע לאחוריו.
ביותר, מחנק עלה בגרונו ובבחילה נחלצה לשונו, בסעודת ערב שבת, בשעה שהגישו דג גפילטע פיש מרקד בציר שמנוני.
אותו דג, לא רק שלא בא אל פיו מחמת טעמו, אלא גם הוציאו משלוותו מחמת ריחו, ועוד יותר גברה חרדתו מפני אותו דג, מאותה שעה שראה אחד מתלמידיו נחנק וכמעט פורחת נשמתו, מעצם שלדג שנתקעה בגרונו.
משום שלא בא אוכל לפיו, לא בימים של חול ולא ביום השבת, הייתה דקות גופו כלולב של הושענות, שכל מזונותיו בימים של חול היו כמה עוגות וכוסות גזוז, שקנה במיטב כספו בקיוסק הסמוך לכפר, ואילו ביום השבת שאותו קיוסק סגור ומסוגר, היה מהנה את קיבתו באגוזי אדמה ובגרעיני חמניות.
נמצא שמרבית כספו הבא מיגיעתו, נמסרו בידי אותו בעל קיוסק, וזה הרעיף עליו חיבה יתרה, משום שזימן לו פרנסתו ביד רחבה .
אף לבושו בתכלית הפשטות היה, חולצת חקי ומכנסי חקי בהירים בימות החול, וכותונת בד לבנה ביום שבת, ואילו רגליו, לא נתכנסו מעודן בתוך נעליים, משום ששרויות הן תדיר בתוך סנדלים.
משום שנודע בחוכמתו וישרות לבו, רבים חיזרו לפתחו וביקשו להשיא לו את בנותיהן, אף שהרבו ממון ומוהר, לא התרצה, והיה משיב להם, שזה העניין לא מן העניין ושילח אותם מעל פניו כאדם המנער מעליו זבובים טורדים, ואף לאלה מחבריו שביקשו להשיא לו עצה בענייני שידוכים, היה אומר “עוצו עצה ותופר,דברו דבר ולא יקום”!, ומשגר אותם מעל פניו בחמת זעם.
עד שיום בא והתהפכו יוצרותיו, נתן נעליים לרגליו וכותונת לבנה למותניו, והתיז מי בשמים על פניו.
הדבר עורר פליאה והשתאות, מהו אותו מפנה שאירע למדריך שלום, שהחל מתהדר בבגדים נאים בימים של חול, מטפח עצמו ומבשם פניו?,חקרנו!, דרשנו!, והתבשרנו!
ומהי אותה בשורה? ששלום המדריך, נלכד ברשתה של אחת העלמות שכבשה את לבו, ומעתה הוא כרוך אחריה, ומאיר לה פנים מתוך רוב חיבה.
לא חלפו ימים רבים, ובאה רוב שמחה, המדריך שלום בא בברית הנישואין, וזכינו לשמח חתן וכלה.
עתה , ששלום אינו עוד בודד לנפשו ולבו מתמלא מאושרו, לא היה קץ לשמחתנו, הן מחמת שחביב היה עלינו ושמחנו בשמחתו, והן, משוםשמעתה הוא ברשותה לעשות כל שתצווה עליו, ואין הוא מטריד מנוחתנו.