שנות השבעים בישרו את המהפכה במוקדי הלימוד של מוסדות החינוך החדשים. אם בשנים שלפני הקמת מדינת ישראל הקימו נשות מזרחי באמריקה מוסדות חינוך שהנושא המרכזי בהם היה חקלאות, כמו כפר בתיה ומוסד עלייה ולימודי מקצוע לבנות כמו בתי צעירות בירושלים, בתל אביב ובבאר שבע. כעת הגיע הזמן להקים מוסדות חינוך שהמוקד בהם הוא לימודי מדע, טכנולוגיה ומגוון מקצועות של לימודים עיוניים.
במקביל עוררה ההצלחה של רשת אמי”ת ביישובי הפריפריה דרישה גדלה והולכת של הציבור הדתי-לאומי ושל הרשויות המקומיות לפתוח בתי ספר נוספים ברחבי הארץ, גם ביישובים מבוססים.
אמי”ת בר אילן גוש דן ע”ש גינזבורג – בית החינוך שליד אוניברסיטת בר אילן
במסגרת שינוי זה הוקם בשנת 1978 בתחומי אוניברסיטת בר אילן בית הספר העל-יסודי לבנים אמי”ת גוש דן על שם גינזבורג. הייתה זו יוזמה של קבוצת הורים שנתמכה על ידי הסתדרות נשות מזרחי באמריקה ואוניברסיטת בר אילן. המטרה הייתה להקים מוסד לימודי ברמה גבוהה, שינחיל לבאים בשעריו את התפיסה ש”יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ” ויגדל דור של אנשי תורה, מדע וטכנולוגיה ברמה הגבוהה ביותר.
“בית הספר הוקם במשותף עם אוניברסיטת בר אילן”, אומר ד”ר עמי זאבי, “ועם קבוצת הורים באזור שחיפשו עבור ילדיהם מוסד דתי שבו הלימודים יהיו מדעיים-טכנולוגיים ברמה גבוהה. בתחילה ההורים היו מעורבים מאוד בנעשה בבית הספר החדש. הם היו בעלי יכולת כלכלית והסכימו לשלם עבור לימודים נוספים. למדו בו מיטב התלמידים מאזור גוש דן. הייתה לו ראייה טכנולוגית ולמדו בו אלקטרוניקה ברמה גבוהה מאוד. התלמידים למדו בפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטת בר אילן במסלול מיוחד לתלמידי תיכון, שמקנה תואר ראשון. חלק גדול מבוגרי בית הספר למדו לאחר שירותם הצבאי בטכניון”.
כיום לומדים במוסד למעלה מ-500 תלמידים בכיתות ז’-י”ב. לתלמידים מצטיינים ניתנת האפשרות לשלב לימודים אקדמיים באוניברסיטת בר אילן ולצבור נקודות זכות לתואר הראשון.
ברשימת בוגרי בית הספר ניתן למצוא את פרופ’ אלי פורת, שהחל את לימודיו לתואר ראשון בגיל 15, בעודו תלמיד באמי”ת גוש דן, במסגרת התכנית לטיפוח מתמטיקאים צעירים באוניברסיטת בר אילן. פרופ’ פורת התמנה לפרופסור בגיל 27 ונחשב כיום לפרופסור הצעיר ביותר בישראל.
“אגוז קשה” ואתגר לפיצוח
במהלך שנות השמונים הלכה רשת אמי”ת והתרחבה, ובתי ספר חדשים הצטרפו לרשת. בשנת 1981 הצטרף לרשת אמי”ת בית הספר התיכון הדתי ברחובות, וכעבור שנה החל ישראל שריר לנהל את המוסד.
בראשית דרכו התמודד ישראל שריר עם מחלוקת גדולה בין המורים; חלק מהמורים העדיפו להישאר קשורים לרשות המקומית, כפי שהיה נהוג קודם לכניסתם לרשת, ולעומתם קבוצה קטנה של מורים ביקשו להשתייך לרשת אמי”ת מתוך תקווה שכך בית הספר יגדל ויתפתח.
“באותם ימים בית הספר מנה כ-250 תלמידים שלמדו ב-13 כיתות, רובן בנות, משום שהבנים הדתיים של רחובות למדו ב’ישיבת הדרום’. כדי להגדיל את מספר הנרשמים החדשים היה צורך להפוך את בית הספר לאטרקטיבי יותר ולגבש את צוות העובדים למשימות שוות. היה צורך להעלות את רמת הלימודים, לשפר את האווירה החינוכית להגביר את הפעילות התרבותית והחברתית ועוד”.
עם הזמן החלה האווירה הלימודית, החינוכית והחווייתית בבית הספר אמי”ת רחובות לתת את אותותיה, ובכל שנה גדלה ההרשמה של תלמידים חדשים. עם הזמן גדל בית ספר אמי”ת רחובות ומנה כ-550 תלמידים, שלמדו ב-17 כיתות. בית הספר היה מעורב, בנים ובנות, אך כיתות האם היו נפרדות ובקומות נפרדות בבניין.
אמי”ת רחובות משנה את פניה
“ראשית היה עליי להוות דוגמה אישית”, מספר ישראל שריר, לשעבר מנהל בית ספר אמי”ת רחובות, “בבחינת ‘נאה דורש – נאה מקיים’. בכל יום הגעתי לבית הספר לפני התלמידים ולפני המורים ועזבתי אחרון. קיימנו ישיבות מורים ייחודיות לכל מקצוע כדי לשפר את ההוראה וכדי להגביר את המוטיבציה.
“תגברנו את המגמות המדעיות: פיזיקה, כימיה וביולוגיה ואת המקצועות הטכנולוגיים: אלקטרוניקה וחשמל, כדי שהתלמידים יגיעו להישגים טובים וכך ימשכו תלמידים טובים לבית הספר. פתחנו מגמת מוזיקה לבגרות, הקמנו תזמורת קטנה שהייתה מנגנת במופעים ובטקסים והקמנו מקהלה קטנה. פתחנו חוג דרמה שבו הכינו התלמידים מופעים במהלך השנה והעלו מחזמר בסיום השנה. תגברנו את הפעילות החברתית על ידי הרכזת והמחנכים והדגשנו את הפעילות החווייתית. קיימנו פעילות ספורטיבית ענפה ותחרויות ספורט מול בתי ספר אחרים והבאנו לבית הספר מרצים מעניינים להרצאות ולימי עיון.
“גם בתחום המשמעת היה צריך לעשות הרבה. הענקתי לצוות המורים בבית הספר כבוד וגיבוי, אך דרשתי מהם לכבד את התלמידים, להיות הגונים כלפיהם ולשמש להם דוגמה אישית. הייתה לי מדיניות של דלת פתוחה למורים ולתלמידים, בעיקר בשעות אחר הצהריים”.
מתוך ראיון עם ישראל שריר, מנהל אמי”ת רחובות בין השנים 2000-1982.
הורים כמחוללי מהפכה חינוכית
מהפך נוסף בתחום החינוך חוללה קבוצת הורי תלמידות דתיות ברעננה, שסיימו את לימודיהן בבית הספר היסודי הממלכתי דתי “יבנה” בשנת 1984. עד אז רווח המנהג לשלוח את תלמידות העיר הדתיות ללמוד באולפנות ובתיכונים דתיים בערים אחרות. הייתה קבוצת הורים שהחליטה להשאיר את הבנות ללמוד בעיר מתוך הכרה בחשיבות ההשפעה של ההורים, המשפחה והקהילה בחינוך הבנות.
“נפגשנו עם מנכ”ל רשת אמי”ת באותם הימים, ד”ר עמי זאבי”, מספר אהרון זיטנר, אחד מאותה קבוצת הורים ברעננה, איש חינוך, שניהל לפני כן את חטיבת הביניים הדתית בבית שמש והיה שותף לניסיון לחולל בתחילת שנות השמונים מהפכה דומה בבית שמש. “לדאבוננו, ב’כפר בתיה’ לא היה מענה מתאים באותם הימים לקבוצה של 42 הבנות הדתיות מרעננה. רשת אמי”ת החליטה לבוא לקראתנו ולהקים עבורן כיתות לימוד מיוחדות”.
בין רשת אמי”ת לבין הורי התלמידות נחתם חוזה, שבו התחייבה רשת אמי”ת לפתוח עבורן מגמות לימוד עיוניות חדשות, בעיקר מגמות ריאליות. אכן, שנה לאחר מכן למדו בנות רעננה ב”כפר בתיה” במחזור הראשון, שסלל את הדרך להקמת תיכון דתי לבנות שש-שנתי במרכז רעננה בניהולה של אשת החינוך לאה ברק.
הקמת בית חינוך אמי”ת “רננים” לבנות ברעננה
בסוף שנות השמונים היה זאב בילסקי, ראש עיריית רעננה, שותף יחד עם הנהלת רשת אמי”ת להקמת בית ספר תיכון חדש לבנות ברעננה, אמי”ת “רננים”. “החזון שלי ושל ד”ר עמי זאבי היה שבקריית החינוך יהיו בתי ספר חילוניים לצד דתיים”, אומר זאב בילסקי. “ראינו בעיני רוחנו פעולות משותפות.
“באותם ימים חשנו שהקיטוב העדתי בישראל הולך ומכה בנו. כדי להגשים חזון אתה צריך לחפש מישהו שמבין את החזון שלך ומוכן ללכת אתך, להקשיב ולתרום. מובן, שהרעיון עורר חששות והתנגדויות, ותמיד יהיו הורים שלא יסכימו ויחששו מהשפעות. אולם בזכות רשת אמי”ת לא הייתי צריך לנהל מלחמות גדולות מול ההורים, והמציאות עלתה על החזון. רשת אמי”ת הביאה אִתה את הכלים, את הרצון, את הידע ואת המתינות, ובכך הקלה על כל התהליך”.
כיום שוכנים בקריית החינוך שבמרכז העיר רעננה התיכון החילוני “מור מטרו ווסט” וחטיבת הביניים ותיכון “רננים” לבנות דתיות. לצדם שוכנים בקריית החינוך היכל הספורט ומגרשי ספורט, מרכז נוער, קן של שבט הצופים, סניף בני עקיבא ומשכן פיס עירוני למוזיקה ולאומנויות.
בעבודתה כמנהלת הראשונה של אמי”ת “רננים” חיזקה לאה ברק את ההעצמה הנשית ואת החתירה למצוינות בכל תחומי הדעת, כהמשך לאידיאולוגיה של נשי אמי”ת מראשית דרכן. ברק הובילה בנות דתיות, שההלכה לנגד עיניהן, ללמידת חקר בנושא הלכה וטכנולוגיה, להכשרה ולהשתלבות במציאות המודרנית בתפקידי מפתח במדינת ישראל.
בבית חינוך אמי”ת “רננים” לומדות כיום מעל 700 תלמידות בכיתות ז’-י”ב. בחטיבה העליונה מוצעות לתלמידות מגמות לימוד רבות: פיזיקה, ביולוגיה, כימיה, מדעי המחשב, מדעי הטכנולוגיה ותקשורת אלקטרונית. כמו כן קיימות בבית הספר מגמות: אומנות העיצוב, מדעי החברה וצרפתית. תלמידות בית הספר מובילות במעורבות חברתית ובהתנדבות בקהילה, במצוינות לימודית ובחתירה להישגים ראויים בכל תחומי החיים. בית הספר מדגיש את החינוך לאמונה ולדרך ארץ, חסד ועמידה באתגרים לימודיים רציניים ותובעניים.
הקמת בית חינוך אמית רננים עמי זאבי עם זאב ביילסקי, ראש עיריית רעננה
התפרסות רשת אמי”ת בצפון הארץ
בשנת 1991 הצטרפה לרשת אולפנת אמי”ת עירוני ו’ חיפה. האולפנה הייתה המוסד השני בצפון הארץ לאחר אמי”ת צפת, שהצטרפה לרשת בשנות השמונים. אולפנת אמי”ת עירוני ו’ חיפה היא על-אזורית ונותנת מענה לבנות חיפה והאזור. באולפנה לומדות כ-350 תלמידות בכיתות ז’-י”ב. באולפנה מדרשה להעמקת הזהות והידע ביהדות, פרויקט חלל ע”ש אילן רמון והוראת מדעים בשיתוף הטכניון, אוניברסיטת חיפה והעמותה למצוינות.
בשנת הלימודים תשנ”ג, 1993, קם בכרמיאל בית החינוך אמי”ת כרמיאל בניהולו של הרב ציון ג’רבי. בית החינוך קם בזכות שיתוף פעולה מופלא בין ההורים, התלמידים, המורים ורשת אמי”ת. מאחורי יוזמת הקמת בית החינוך עומד הרב ציון ג’רבי, שנולד ב-1944 בלוב, עלה ארצה ב-1950, שירת בגולני, למד הוראה בגבעת וושינגטון, למד ניהול ופיקוח באוניברסיטת בר אילן ועבר הסמכה לרבנות. בשנת 1976 הגיע הרב עם משפחתו לכרמיאל על מנת לבנות בעיר את החינוך הדתי. תחילה לימד וניהל את בית הספר הממ”ד בכרמיאל, שמנה 60 תלמידים.
“כאשר התלמידים סיימו את לימודיהם בבית הספר היסודי הדתי בכרמיאל בסיום כיתה ח’ הם נאלצו לנדוד מחוץ לעיר וללמוד בעכו או בצפת”, אומר הרב ג’רבי. “בדעה אחת עם ראש העיר דאז, עדי אלדר, ועם ועד פעולה שהוקם לצורך העניין החלטנו שראוי כי בעיר ואם כמו כרמיאל יהיה תיכון דתי. כך התחלנו לפעול למען הקמת בית הספר. שקלנו לאיזו רשת להשתייך. על סמך תפיסת העולם הציונית-דתית והתפיסה ‘עם הפנים לכלל ישראל’ של רשת אמי”ת רציתי שנקים את המוסד החדש במסגרת אמי”ת”.
באותן שנים אחוז התושבים הדתיים בכרמיאל היה נמוך, ובתיכון החדש היו מיועדים ללמוד תשעה תלמידים, בנים ובנות. “נסענו להיפגש עם ד”ר עמי זאבי כדי לקבל את הסכמתו. הוא היה בהלם; כיצד תיכון עם תשעה תלמידים יחזיק את עצמו? אבל לא התפשרנו. ד”ר זאבי ראה את הלהט של העשייה ואת הצורך שלנו ואמר – ‘אני אתכם’. המוטו של בית הספר היה: ‘והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד’, וזה מה ששידרתי – שבית הספר יגדל ויכסה את עצמו”.
שיתוף הפעולה בין כל הגורמים יצא לדרך. אף ראש העיר תמך בבית הספר החדש והעניק לו מבנה, שהיה מיועד לחטיבת ביניים וחולק בין החינוך הממלכתי והממלכתי דתי. כעבור כמה שנים נבנה לבית החינוך אמי”ת כרמיאל מבנה חדש ונפרד.
בשנים הראשונות להקמת בית החינוך היו המורים שותפים לשליחות ותרמו שעה עד שעתיים בשבוע למערכת. התלמידים עסקו רבות בנתינה ובחסד. בית הספר קיבל פרסים ותעודות, ובשנת תשס”ו, 2006, קיבל את פרס החינוך הדתי.
בשנים האחרונות גדל אחוז התושבים הדתיים בכרמיאל בזכות הגרעינים התורניים שהתיישבו בעיר, ובעקבות כך עלה מספר התלמידים בבית הספר. כיום בית החינוך הוא שש-שנתי, מחולק לשני נתיבים – נתיב אולפני ונתיב ישיבתי, שבכל אחד מהם לומדים כ-200 תלמידים בניהול הרב יובל אלימלך.
בית החינוך בכרמיאל – חלום שהתגשם
טקס פתיחת בית החינוך אמי”ת כרמיאל היה מרגש מאוד, והמורים וההורים חשו התלהבות עצומה. מהר מאוד הפך המוסד, שכשליש ממנו היו תלמידים עולים מאתיופיה, לאבן שואבת לתלמידים מהאזור כולו – מועצת מרום הגליל, מועצת מטה אשר, מועצה אזורית מעלה יוסף וכמובן מכרמיאל עצמה.
באגרת שעליה חתמו תלמידי המחזור הראשון הם כתבו: “תינוק נולד לאחר תשעה ירחים… ידענו שארץ ישראל נקנית בייסורים, ולכן היינו מוכנים למעט צער ומכאוב , אבל חבלי לידה כה ארוכים?! כל כך הרבה מכאובים ומאבקים, מדי יום גזירות וזמירות חדשות, ואף על פי כן ולמרות הכול – אנחנו פה, עיניכם הרואות. בזכותם של בעלי החזון והמעוף, שעשו לילות כימים ועבדו ללא ליאות, לחמו נגד כל המקטרגים, עמדו בפרץ מול כל המתנגדים, וכאלו – לא היו חסרים. אנו, תלמידי כיתה י’ הנחשונים ועמנו ההורים, המורים וכל התלמידים, עם תקווה בלב ותפילה על השפתיים להיות הטובים בכול שבעתיים. מאבקו של דור החלוצים לנגד עינינו ודרכם תהיה נר לרגלינו – להגשים את החלום שהביאנו עד הלום…”
מתוך ראיון עם הרב ציון ג’רבי, מנהל בית חינוך אמי”ת כרמיאל בין השנים 2008-1993.
הוקרה למנכ”ל רשת אמי”ת
עזר וייצמן מעניק לעמי זאבי את פרס חינוך על מפעל חיים לשנת תשנט
בשנת תשנ”ט זכה מנכ”ל רשת אמי”ת ד”ר עמי זאבי להוקרה, כשהוענק לו מטעם משרד החינוך פרס החינוך “על מפעל חיים לפיתוחה של מערכת חינוך דתית אידיאולוגית פלורליסטית – רשת אמי”ת, המעוגנת בראייה ממלכתית ארוכת טווח המהווה דגם חינוכי מייצג להשקפת עולם ערכית שוויונית”.
כן זכה ד”ר זאבי באותה שנה גם בפרס “יקיר החינוך הדתי” מטעם המִנהל לחינוך דתי שבמשרד החינוך והתרבות. ובשנת תשע”א זכה בפרס הציונות הדתית למנהיגות ולהגשמה עבור מפעל חיים.
ד”ר זאבי פעל בכל מרצו ומאודו להקים רשת חינוך ממלכתית דתית שתציע חינוך ציוני-דתי מתון לאוכלוסייה המגוונת של החמ”ד, על בסיס מאמרי חז”ל: “יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ”, “דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום” ו”היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה”.
במהלך שנות ניהולו הפך הארגון לרשת חינוך ענפה, שמנתה בסוף כהונתו חמישים וחמישה מוסדות הפרוסים ברחבי הארץ – מדימונה בדרום ועד חצור הגלילית בצפון. ד”ר זאבי עמד על הקמת קריות חינוך שבהן כל מערכת החינוך הממלכתית-הדתית בעיר – מכיתה א’ ועד לכיתה י”ב ומעבר לכך – יהיו בהנהלתה של הרשת. לרשת הצטרפו בתי ספר יסודיים כדוגמת אמי”ת נעם ב”כפר בתיה”, שהוקם למעשה ביוזמת הורים על ידי רשת אמי”ת, בתי ספר יסודיים בבאר שבע, בשדרות ובחצור הגלילית. צעד זה נבע מתוך אמונה שכדי להגיע להישגים יש להתחיל את העבודה כבר בגיל הרך. כמו כן, נפתחו והצטרפו לרשת מכינות קדם צבאיות כמו המכינה הקדם צבאית אמי”ת ראש פינה; ישיבות הסדר כמו נתיב אמי”ת בשדרות ומכללות אקדמאיות כמו מכללת אמי”ת פתח תקוה.
לאורך השנים הקפידה הרשת על אסטרטגיית פריסה הקובעת כי שבעים אחוזים מתלמידי הרשת יהיו מהפריפריה, מתוך תפיסה חינוכית מיוחדת שבחרה למקד את הפעילות דווקא באוכלוסייה זו ולהביאה להישגים. ואכן, תחת כנפי הרשת מסתופפים יחדיו תלמידים מאוכלוסיות מצוקה יחד עם תלמידי העשירון העליון, כשכולם רוצים ללמוד בחינוך דתי, עיוני ומדעי-טכנולוגי.
“בתחילת הדרך קיבלנו מהעיריות בתי ספר שעמדו לפני משבר והתחלנו לטפח אותם”, אומר ד”ר עמי זאבי. “במשך השנים החלו לנהור אלינו תלמידים ביזמתם, והורים החלו לתת אמון ברשת. ניהול הרשת במשך חצי יובל היה חלום חיי – חלום שהפך למציאות”.