ד”ר עמי זאבי
במשך 25 שנים, החל מיולי 1977 ועד סוף אוקטובר 2002, שימש ד”ר עמי זאבי כמנכ”ל רשת אמי”ת. במהלך שנות כהונתו הצעיד ד”ר זאבי את הרשת מארגון קטן לרשת חינוך ארצית ומשמעותית. נוסף לפתיחת בתי ספר טכנולוגיים בהתאם לצרכים שנוצרו בשנים אלו, הוביל ד”ר זאבי אידיאולוגיה של ציונות דתית מתונה, שתהווה גשר בין דתיים וחילוניים. את הערכים הללו ספג ד”ר זאבי מהחינוך בביתו.
כניסתו של ד”ר זאבי לתפקידו כמנכ”ל
ד”ר עמי זאבי נולד ב-1935 בתל אביב להוריו אברהם ורבקה. בילדותו עברה משפחתו להתגורר במושב ביתן אהרון, שבו הם היו המשפחה הדתית היחידה. “אבי ראה בכך אידיאולוגיה ומטרה”, אומר ד”ר זאבי. “דווקא בהיותו דתי רצה להתיישב במושב לא דתי, אבל את בניו הוא חינך חינוך דתי מלא. למדנו, אחי ואני, בבית ספר תחכמוני בנתניה ובבית הספר היסודי בכפר הרוא”ה, ואת לימודי התיכון השלמתי ב’מדרשיית נועם בפרדס חנה'”.
בסיום לימודיו התגייס ד”ר זאבי לשירות צבאי במסגרת הנח”ל כחבר בגרעין “גאולים” של בני עקיבא בקיבוץ טירת צבי. בתום שירותו למד באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון בחינוך ובסוציולוגיה, עבד כמנהל פדגוגי של בית הספר “אורט” בירושלים, ובהמשך ניהל את קריית החינוך של אורט רמת גן במשך חמש שנים. לאחר מכן יצא לשליחות כמנהל החינוך היהודי בגליל הקייפ בדרום אפריקה. בתום שלוש שנות שליחות, שבהן סיים את לימודי דוקטורט בחינוך ובספרות עברית, עבד כממונה על המכללות של אורט, ובהמשך ניהל את מחלקת החינוך המקצועי בעיריית תל אביב ושימש ראש המחלקה למחקר ולפיתוח במכון הטכנולוגי בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב.
ב-15 ביולי 1977 נבחר ד”ר זאבי על ידי “נשי מזרחי באמריקה” לתפקיד מנכ”ל הארגון בארץ. “זו עדיין לא הייתה רשת, אלא ארגון של נשים אמריקניות צדקניות, שהשקיעו את כספן, את מרצן ואת כל מה שיש להן כדי לקיים פה מערכת חינוך”, אומר ד”ר זאבי. “זו הייתה מערכת חינוך קטנה, שכללה שלושה בתי ספר שנקראו ‘בתי צעירות’: ‘בית צעירות מזרחי ירושלים’, ‘בית צעירות מזרחי תל אביב’ ו’בית צעירות מזרחי באר שבע’. היה מוסד פנימייתי גדול מאוד ב’כפר בתיה’ ומוסד פנימייתי ששמו ‘מוסד עלייה’ ליד פתח תקווה, היו שני בתי ילדים בירושלים שהפכו בהמשך למוסד אחד – בית הילד בירושלים, היה מועדון לנוער בשכונת בקעה בירושלים ומועדון נוער בחיפה. כל המוסדות האלה יחדיו מנו אולי כ-2,200 תלמידים”.
כעבור 25 שנים, כשסיים ד”ר עמי זאבי את תפקידו, היו ברשת אמי”ת 55 מוסדות שבהם למדו 15,000 תלמידים”.
האתגר – טיפוח החינוך הטכנולוגי
ד”ר עמי זאבי הביא לעבודתו החדשה כמנכ”ל הארגון את ניסיונו כמנהל ברשת אורט, שהייתה אז רשת החינוך הטכנולוגית הגדולה בארץ. “אהבתי את מודל הרשת”, אומר ד”ר זאבי. “הוא קסם לי מבחינת יכולתו להקים, לפתח ולטפח בתי ספר ומוסדות חינוך שיענו לצורכי כלל אוכלוסיית התלמידים בארץ. רשת כזאת שתטפל בכל האספקטים של החינוך, ולא רק בחינוך הישיבתי, לא הייתה קיימת לאוכלוסייה הדתית-ציונית. לא הייתה אז מסגרת דתית שתיתן אפשרות לנערים דתיים ללמוד גם לימודי מקצוע ולימודי טכנולוגיה ברמה גבוהה, כפי שהיה באורט.
“אחד החלומות שלי היה להקים רשת, שנוסף ללימודים עיוניים תפתח לימודי מדע וטכנולוגיה ברמות השונות, עד לרמה הגבוהה ביותר. אתגר נוסף היה קירוב לבבות בין חילוניים לדתיים, דבר שאני מאמין בו. האתגר השלישי, שלא היה שלי בלבד, אלא גם של אנשים שהאמינו בו, ואני האמנתי יחד אִתם, היה לפתוח ולפתח מוסדות חינוך בעלי רמה גם בפריפריה. יצוין שבאותם ימים מוסדות החינוך של ‘הסתדרות נשי מזרחי’ באמריקה כמעט לא קיבלו עזרה ממשלתית משמעותית – לא ממשרד החינוך ולא ממשרד הסעד. וגם זה היה אתגר לא פחות חשוב: להשיג את התמיכה הכוללת. עם האתגרים הללו יצאנו לדרך בסוף שנות השבעים”.
מארגון קטן לרשת גדולה
במסגרת ניהולו של ד”ר עמי זאבי החלה רשת בתי הספר של “נשי מזרחי באמריקה” להתפתח ולגדול בכל חלקי הארץ, והדגש הושם על הפיתוח בפריפריה. כך בהדרגה רשת אמי”ת הפכה מארגון קטן לרשת חינוכית גדולה. בעצה אחת עם “נשי מזרחי” נבחר ב-1983 לרשת השם החדש “אמי”ת”, ראשי התיבות של המילים “ארגון מתנדבות למען ישראל ותורה”.
שינוי המדיניות החל ב-1978, כאשר אמי”ת הקימה בית ספר מדעי-טכנולוגי חדש ביוזמת קבוצת הורים ובחסות אוניברסיטת “בר אילן” (ראו הרחבה בהמשך, בפרק על בתי הספר המבוססים). כמו כן לקחה הרשת אחריות על בתי ספר תיכונים מקיפים בצפון כמו בעכו, בצפת ובכרמיאל, הקימה את קריית החינוך בחצור הגלילית והתפשטה עד דימונה בדרום. הרשת קלטה בתי ספר חדשים, כולל בתי ספר יסודיים, בדרום, במרכז, בגוש דן ובעיירות פיתוח דאז כמו קריית מלאכי, שדרות ועוד. במקביל פתחה הרשת בתי ספר חדשים במקומות מבוססים כמו רמת גן, רעננה ורחובות. באותם ימים התבססה אמי”ת כרשת חינוך ציונית-דתית מובילה בארץ בחינוך הממלכתי דתי. תכנית הלימודים הייתה מגוונת. היא כללה: לימודי מדע, טכנולוגיה ברמה גבוהה וכן את כל מגוון מקצועות הלימוד שבמערכת החינוך הממלכתית. הרשת ראתה בשילוב תלמידי הפריפריה בכל תחומי הלמידה והעשייה בארץ משימה לאומית. תפיסתו של ד”ר זאבי הייתה כי השקעה בפריפריה תעלה את ההישגים הלימודים של התלמידים שם, וכך גם יעלה הדימוי העצמי של הבוגרים ושל בני משפחותיהם, והם יצליחו להשתלב בחיי העם והארץ.
נוסף לכך הוביל ד”ר זאבי אידיאולוגיה של ציונות דתית מתונה, המהווה גשר בין דתיים לחילונים. במסגרת זו נפגשו תלמידי בתי הספר של הרשת עם תלמידי בתי ספר חילונים לשיחות ולפעילויות משותפות. אף צוותי המורים מבתי הספר הדתיים והחילוניים נפגשו יחדיו, והתקיימו שבתות עיון משותפות לדתיים ולחילוניים.
גשר בין דתיים לחילונים
תפיסה אידיאולוגית של תורה עם דרך ארץ
“במהלך השנים האמנו בציונות הדתית השפויה והמתונה”, אומר ד”ר עמי זאבי. “חינכנו רבות לאהבת הארץ. ביקשתי ממשרד החינוך להכניס למוסדות החינוך של רשת אמי”ת לימודי ציונות דתית לבגרות. במשרד החינוך התפלאו על הרצון להוסיף מקצוע לבגרות, אבל לבסוף, כשהבינו את החשיבות שאנו מייחסים לכך, נענו לבקשתנו. כל התלמידים, בכל בתי הספר של הרשת, מחצור הגלילית שבצפון ועד באר שבע בדרום, למדו בכיתות י’-י”ב לקראת בחינת בגרות בציונות הדתית. מפעם לפעם נערכו חידונים רשתיים על הציונות הדתית. חובר שאלון מיוחד לבגרות במקצוע זה עבור רשת אמי”ת, והיינו היחידים במדינה שהשתמשנו בו.
“המפקחת לספרות והאחראית להוראת נושא הציונות הדתית באותם ימים, אהובה לבל, ערכה ספר לימוד, שממנו למדו תלמידי הרשת על חזון הציונות הדתית ועל גדוליה, שהיו בעלי תפיסה ציונית-דתית מתונה של תורה עם דרך ארץ”.
ד”ר עמי זאבי, מנכ”ל רשת אמ”ית בין השנים 2002-1977.
התוויית המערך הפדגוגי
המערך המבני של ניהול הרשת השתנה. הוקם “מועדון מנהלים”, שבו נפגשו מדי חודשיים מנהלי בתי הספר ברשת אמי”ת לדיונים בדרכה החינוכית-דתית של הרשת וכן בנושאי חינוך ולימוד שונים. נבחרת מנהלים זו סייעה להצלחת המהפכה החינוכית של המעבר מארגון קטן לרשת גדולה.
באותה תקופה הוקמה מועצת תלמידים ארצית, שבמסגרת פעילותה נערכו כינוסי תלמידים ממוסדות חינוך שונים והופגשו תלמידי בתי ספר מהפריפריה עם תלמידים מערים מבוססות. המפגשים יצרו אחווה רשתית. במסגרת זו הוציאה מועצת התלמידים הרשתית עיתון חודשי, “אמי”תון”, שחולק לכל תלמידי הרשת. עיתון זה העמיק את הכרת ההווי והנעשה בכל בית ספר. במטרה לאחד ולקשר בין כל מוסדות החינוך של הרשת יצא בכל חודש חוזר מנכ”ל.
גולת הכותרת של העבודה הפדגוגית בתקופתו של ד”ר זאבי הייתה הקמת מערך פיקוח רשתי, שהיה שונה מהפיקוח של משרד החינוך. בראש מערך הפיקוח עמדו מפקחים כוללים. לכל מפקח כללי הוצמדו מספר בתי ספר, כשתפקידו היה לטפל בכל הנושאים המיוחדים לאותם בתי ספר. לצד המפקחים הכוללים עמדו המפקחים המקצועיים למקצועות השונים. מפקחי הרשת ביקרו בכיתות באופן קבוע והדריכו את המורים חדשים כוותיקים. המפקחים ערכו השתלמויות מורים והיו זמינים לכל קריאה טלפונית של כל מורה בכל שעה, במטרה לסייע בידו בבעיות שעלו בשטח במקצועו. בכל שנה ערכה הרשת מבחני רשת להגברת המוטיבציה של התלמידים. תוצאות המבחנים הצביעו על בתי הספר הזקוקים לתמיכה מקצועית, ועל פיהן בנו המפקחים את תכנית העבודה שלהם.
בכל שנה הוגדרו בתי ספר “אדומים”, שבהם יש צורך בפעילות עומק לאורך השנה. מפקחים נסעו לבתי הספר בצפון ובדרום, גם אם מדובר היה בצרכים של מורה אחד או שניים. ואכן, בסיום כל שנה ניכרו התוצאות בשטח, ובתי הספר שיפרו את הישגיהם ועלו על דרך המלך.
במטרה להגיע לגאוות יחידה רשתית נערכו ברשת חידונים רשתיים בנושא הציונות הדתית, כפי שכבר נזכר לעיל, וכן נערכו ימי שיא בתחומים ערכיים שונים וכן התקיימו תחרויות ספורט בין בתי הספר של הרשת.
מדור החקלאות – לדור האינטרנט
“כשנכנסתי לעבודתי כמנכ”ל הרשת למדו במוסדות הוותיקים שהקימו ‘נשי מזרחי’ באמריקה בעיקר חקלאות ולימודי מקצוע לבנות”, מספר ד”ר עמי זאבי. “אלו היו מוסדות נהדרים, אולם כעת הרחבנו את הלימודים למקצועות עיוניים ולמקצועות טכנולוגיים כנ”ל, נוסף ללימודים החקלאיים. כל תלמיד יכול היה ללמוד בתחום שכיוונו אותו ושהוא בחר ללמוד בו. ב’כפר בתיה’, למשל, פתחנו מגמת אלקטרוניקה ברמה גבוהה ובהמשך מכללה להנדסאים ואלקטרוניקה.
“במשך שנים עוד נשארו באמי”ת ‘כפר בתיה’ ובאמי”ת פתח תקווה (‘מוסד עלייה’ לשעבר) לימודי חקלאות. תלמידים היו מטפלים בלול ובגידולי השדה, אבל תחום החקלאות הלך ודעך, עד שהוחלט לסגור בשני המוסדות את הפנימייה החקלאית, ואמי”ת פתח תקווה הפכה הפנימייה לפעול בשיטת המשפחתונים”.
במהלך שנות התשעים התפתח האינטרנט, ובכך החלה המהפכה התקשורתית הגדולה של המאה העשרים, שהפכה את העולם ל”כפר גלובלי”. מטבע הדברים, התפתחות טכנולוגית זו השפיעה גם על אופן ניהולה הכולל של רשת אמי”ת, הן מהבחינה הלימודית והן מהבחינה המנהלית, כמו על העולם כולו.
ד”ר עמי זאבי, מנכ”ל רשת אמ”ית בין השנים 2002-1977.