על חיבור התורה והחיים בפרשת בהר
חירות סדוקה

בקרתי בעיר פילדלפיה בירת פנסילבניה, שם היה מקום משכנה הזמני של מועצת העם (הקונגרס הקונטיננטלי הראשון), שהכריזה על עצמאות ארה”ב. במקום ניצב עד היום פעמון החירות המפורסם.
פעמון גדול ויפה שזכה למוזיאון משלו המשקיף על הבית בו נחתמה מגילת העצמאות של ארה”ב. לא כל כך הצלחתי להבין מה היה כתוב על הפעמון ושאלתי את אחת הסדרניות במקום, מה כתוב על דופן הנחושת העבה?
היא ענתה ‘זה מהתורה שלכם, ויקרא כ”ה פסוק י’ “וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל יֹשְׁבֶיהָ”‘ (בעצם נכון יותר לקרא לו פעמון הדרור)

על חיבור התורה והחיים בפרשת אמור
דרוש מלאך

לעילוי נשמתו של הרב בני אלון ז”ל.

על מנת להבין את דרישות היתר של הפרשה מהכהנים אנו חייבים להרחיב את המבט. נקדים ונשאל, מה היה תפקיד הכהנים מעבר לעבודתם במקדש?

על חיבור התורה והחיים בפרשת אחרי מות קדושים
כבול לתורן הספינה

אדם המודע לעצמו מכיר את העניין היטב, אני העכשווי חושש מפני האני העתידי. לא, איני מדבר על אישיות סכיזופרנית, אלא נורמטיבית לחלוטין. דרך משל, אדם זקוק לדיאטה אך יש לו חולשה גדולה לגלידה. אם הוא אדם נבון האני העכשווי שבו לא יכניס גלידה הביתה כי הוא לא סומך על האני העתידי שיעמוד בפיתוי המונח במקרר. אך אם לא, הוא יקנה וישלה את עצמו שיעמוד בפיתוי. בדברי אבקש להעמיק בעניין החשוב. בתחילה ארחיק עדותי למחוזות ניכר, אך אל דאגה, אשוב במהרה למעיינות שלנו.

על חיבור התורה והחיים – שבת חוה”מ פסח
בחזרה לגן עדן

בשבת חול המועד פסח נקרא את מגילת שיר השירים המופלאה. אבקש בדברי הבאים לחשוף מעט מסודותיה הרבים. נתחיל מבראשית.

על חיבור התורה והחיים בפרשת תזריע מצורע
שהחיינו

בשעה 16.00 ב-ה’ באייר תש”ח, 14 במאי 1948, נתכנסה הישיבה הרביעית של מועצת העם באולם המוזיאון בתל-אביב. בקול חגיגי הקריא דוד בן-גוריון את מגילת העצמאות, וכאשר סיים, אמר: “נקבל את מגילת היסוד למדינה היהודית בעמידה”. הקהל הנרגש קם על רגליו… והרב יהודה לייב פישמן בירך: “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה”… הטקס הסתיים בשירת “התקווה” קמה מדינת ישראל, רבבות פרצו בריקודים סוערים עד אור הבוקר.

על חיבור התורה והחיים בפרשת צו – שבת הגדול
על יתושים ואנשים

פרשת שמיני עוסקת בטומאות בעלי חיים, ומסיימת – “זאת תורת הבהמה והעוף…” (ויקרא יא’, מו’) ואילו הלכות טומאות האדם, נדחו לפרשת תזריע. על פשרו של הסדר המעט משונה המקדים בהמה לאדם דרשו חז”ל – “‘אחור וקדם צרתני’ (תהילים קלט’, ה’) אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית, ואם לאו, אומרים לו יתוש קדמך, שלשול קדמך…” (ויקרא רבה פרשה יד’ אות א’).

על חיבור התורה והחיים בפרשת צו – שבת הגדול
הטוב, החכם וירא השמים

הרב טייכטל באם הבנים שמחה (רצ”ב) מביא בשם רבי נפתלי מרופשיץ:
“צריך יהודי להיות גיט און פרים און קליג (טוב וירא שמים וחכם) והאחד ללא השני לא מספיק.
אם הוא טוב לבד – הופך האדם לנואף,
אם ירא שמים לבד – הופך שוטה,
אם חכם לבד – הופך לאפיקורס,
רק אם אדם הוא טוב וירא שמים וחכם – הוא יהודי כמו שצריך להיות”

על חיבור התורה והחיים בפרשת ויקרא
מודעות עצמית

“מודעות עצמית עשויה להוביל את האדם להבין את חולשותיו ולגרום לו לפשפש במעשיו ולהימנע מלהיגרר להתנהגויות שאינן הולמות, וגם להבין את הסיבות האמיתיות המודחקות שמשפיעות על מצב רוחו. באופן זה, היכולת של האדם לשאוב תגמול מעצמו ולא להיות תלוי בתגובות ובתגמולים של אחרים, היא המאפשרת לו בשלות מוסרית” דברים אלו כותבת רות וולף, (2008, אתיקה טובה לעסקים.) היא צודקת. אבקש להתבונן באותה מודעות מבעד עדשת הפרשה.