דומה שאין מי שמתעניין בחינוך בעולם שלא שמע את שמו של קן רובינסון, קרא ראיונות איתו, או לכל הפחות צפה באחת מההרצאות המפורסמות שלו ב-TED. ארבעה ספרים שלו תורגמו לעברית: המקום הנכון (The Element) וספר ההמשך שלו: למצוא את המקום הנכון (Finding Your Element), לצאת מהקווים (Out of Our Minds), ו-בתי ספר יצירתיים (Creative Schools).
בספר הראשון רובינסון בוחן את השאלה כיצד אנשים מוכשרים במיוחד ומובילים בתחומם הגיעו לאן שהגיעו, והאם יש קשר בין התהליך שבו הם מצאו את המקום הנכון עבורם מבחינה אישית ומקצועית לבין החינוך הבית-ספרי שלו זכו בילדותם.
התוצאה מביכה: אין כמעט כל קשר בין תוכנית הלימודים והחוויה הבית-ספרית לבין היכולת של אותם אנשים לזהות בעצמם מהו הכישרון הייחודי שלהם ובמה הם רוצים ויכולים להצטיין. מכאן מסיק רובינסון מסקנות לגבי האופן שבו בתי הספר מדכאים את היצירתיות של התלמידים במקום לטפח אותה ומציע הצעות לשינוי.
בספר לצאת מהקווים, ממשיך רובינסון את הקו הזה ומעמיק לחקור בשאלה מהי חשיבה יצירתית ומדוע חשוב כל כך שבתי ספר יִלמדו איך לעודד אותה בקרב התלמידים שלהם.
הספר בתי ספר יצירתיים הוא המעשי ביותר שכן הוא מביא דוגמאות לבתי ספר בעולם שכבר עשו צעד לקראת המהפכה בחינוך והחלו ליישם מודלים חדשניים בעבודה היומיומית שלהם. גם בו הוא מדבר על היצירתיות, הסקרנות והכמיהה הטבעית ללמידה שנמצאות מלכתחילה אצל כל ילד וילדה.
החידוש בספר זה הוא בעיקר בכך שרובינסון מדגיש בו את עמדתו הנחרצת נגד תנועת הסטנדרטיזציה בחינוך, וגם באמירה המפורשת שלו כי החינוך ישתנה אך ורק בזכות עוד ועוד מעשים של בודדים ושל קבוצות בשטח:
“אם הנכם תלמידים, אנשי חינוך, הורים, מנהלים או קובעי מדיניות – תוכלו לקחת חלק בשינוי. למרות היותו בעיה כלל עולמית, החינוך הוא בהכרח תהליך עממי. העולם עובר שינויים מהפכניים; אנו זקוקים למהפכה גם בחינוך. בדומה לרוב המהפכות גם המהפכה הזו מתבשלת כבר זמן רב, ובמקומות רבים היא כבר פרצה. השינוי אינו נכפה מלמעלה. הוא צומח מלמטה”. (עמ’ 22)
לדבריו, כשעוד ועוד מורים, מנהלים, תלמידים והורים יקומו וינקטו צעדים מעשיים כדי לשנות את האופן שבו מלמדים ולומדים בבתי הספר שלהם, קובעי המדיניות יתאימו את עצמם ויאשרו את היוזמות בדיעבד. בספר יש דוגמאות רבות מבתי ספר שעשו צעדים כאלה, כגון בית ספר בקנזס שלקח ילדים שנכשלו בלימודים ועשה איתם פרויקט שבו בנו מכונית מאפס והגיעו איתה במסע מתוקשר עד וושינגטון הבירה; בית ספר במסצ’וסטס שסבל מאלימות קשה עד שמנהל חדש החליט להפנות את כל תקציב האבטחה שלו לטובת לימודי מוזיקה, דרמה ואמנויות; ובית ספר יסודי באוקלהומה שיצר שיתוף פעולה הדוק ומשמעותי עם מוסד לדיור מוגן של גמלאים שעזרו לילדים ללמוד לקרוא.
רובינסון מקדיש מקום חשוב בספר גם לצורך ליצור אקלים חינוכי מסוג חדש בבתי הספר: הוא מדבר על החשיבות העצומה של יחסי מורים-תלמידים, על יתרונות הרב-גילאיות בחינוך, על התנגדותו לטרנד הטיפול התרופתי, ובעיקר על הצורך להחזיר לתוכניות הלימודים גם תחומים לא-אקדמיים ולא-עיוניים, ולתת מקום לעולם הפנימי של הילד.
ב-בתי ספר יצירתיים רובינסון מנסה לסמן את הכיוון לשינוי בכך שהוא מספר על פרויקטים שונים שכבר פועלים ברחבי העולם בימים אלו ממש, ומעודד את הקוראים שלו להעז וליזום בעצמם את השינוי שהם רוצים בו עבור בתי הספר שלהם:
“בנג’מין פרנקלין אמר פעם שבעולם יש שלושה סוגי אנשים: אלה שאי-אפשר להזיז אותם, אלה שאפשר להזיז אותם ואלה שזזים. […] הזזים הם מחוללי השינוי, אלה שרואים לנגד עיניהם עתיד שונה ונחושים להביא אותו, בעצמם או בעבודה משותפת עם אחרים. כפי שאמר מהאטמה גנדי, ‘אם ברצונך לשנות את העולם, תהיה בעצמך השינוי שאתה רוצה לראות’. כי אם מספיק אנשים זזים, יש תזוזה. ואם לתזוזה יש די תנופה, מתחוללת מהפכה. וזה בדיוק מה שנחוץ כיום בחינוך”. (עמ’ 183)
מחפשים עוד השראה לחדשנות בחינוך? בקרו כאן
