איך מקדמים בקרב התלמידים מחויבות, התקשרות ומעורבות אישית גבוהה בלמידה? Engagement – זו אחת המילים המדוברות ביותר כיום בעולם ההתחדשות בחינוך.
כשאנחנו מנסים לשנות את בתי הספר ולהתאים אותם למציאות הדינמית של המאה ה-21, אחת השאלות המרכזיות היא איך לגרום לתלמידים להתעניין בלימודים ולא להתייחס אל הלמידה כאל משהו שעושים רק כי “צריך” או כי “חייבים”.
הלך רוח כזה אינו מכין את התלמידים להשתלבות בשוק העבודה העתידי המחפש עובדים יצירתיים, מקוריים, בעלי חשיבה יזמית עצמאית – עובדים שלוקחים אחריות אישית על פרויקטים שהם שותפים להם ועושים זאת מתוך מחויבות ומעורבות אישית מקצועית ורגשית.
כיצד ניתן אפוא לעודד את התלמידים ללמוד מתוך Engagement? אנחנו מאמינים שהתנאי הבסיסי לכך הוא בניית אווירה בית-ספרית בטוחה ושיפור האקלים והשיח בביה”ס. הנה עשרה שיקולים שכדאי לקחת בחשבון בדרך לשם:
1. משפחתיות
ביה”ס צריך לשאוף לבניית יחסים אישיים קרובים בין המורים לתלמידים. אפשר לעשות זאת על ידי הקטנת מספר התלמידים שכל מורה נפגש עמם והקטנת מספר המורים שכל תלמיד פוגש בשבוע, וכן על ידי הוספת מסגרות של שיח לסדר היום הבית-ספרי. זה דורש שינוי של הסדירויות בביה”ס – פחות מקצועות לימוד בשבוע בשיעורים שנמשכים יותר מ-45 דקות; הקדשת זמן משמעותי לשיח שאינו למידה פורמלית ועוד (דוגמה ליישום ייחודי אפשר למצוא במאמר על מדרשיית אמי”ת קמה בירוחם). קשרים קרובים מסוג זה יתנו לתלמידים תחושת ביטחון ויאפשרו התמסרות ללמידה.
2. רלוונטיות
החינוך הישן דגל ברעיון של למידת תכנים מרובים Just in Case – למקרה שנצטרך אותם. כיום, כאשר כל המידע מצוי בכף ידנו במרחק נגיעת-מסך, נכון יותר לעבור ללמידה Just in Time – למידה המתאימה את עצמה לדברים שקורים כאן ועכשיו: אם מתקיימת מערכת בחירות למשל, יהיה נכון מצד המורים למצוא את הדרך לעסוק בכך, גם אם הם לא מלמדים אזרחות; אם יש חמסין בחוץ – זה הזמן ללמד משהו שקשור בכך. ככל שהדברים שנלמדים בביה”ס יהיו קשורים למה שקורה בחיי התלמידים מחוץ לביה”ס, כך יש סיכוי רב יותר שהם יתעניינו בהם וביה”ס לא ייתפס כ”בועה” מנותקת.
3. בחירה
למידה היא פעולה שנעשית מבחירה: אפשר להכריח תלמיד לשבת בכיתה ואפילו לשמוע את דברי המורה, אך לא ניתן להכריח אותו ללמוד. הניסיון מראה שכאשר ניתנות לתלמידים אפשרויות בחירה – בנושאי הלימוד, בשיטות הלמידה, בבחירת השותפים ללמידה וכדומה – המוטיבציה עולה והתלמידים מגלים מעורבות גדולה יותר בלמידתם.
4. התנסות
כדי לעודד מחויבות בלמידה רצוי לאפשר לתלמידים התנסות פעילה שתותיר בהם משקעים חווייתיים. בהאזנה להרצאה פרונטאלית התלמיד מפעיל בעיקר את חוש השמיעה, בעוד למידה חווייתית תפעיל אצלו את כל חמשת החושים ותזמן התקשרות רבה יותר. בשנים האחרונות גוברים הקולות הקוראים להחזיר את המשחק אל תוך החוויה הלימודית.
5. טעויות
בית ספר שמעודד התנסות פעילה מן ההכרח שיעודד גם למידה מטעויות. כי כמו שאומר הפתגם: מי שלא מנסה לא טועה… יזמים רבים מעידים על עצמם שהצלחתם נשענת על אינספור טעויות שנעשו בדרך, שהם למדו מהן כיצד לשפר את רעיונותיהם ולהוביל אותם בסופו של דבר ליישום מוצלח. מערכות החינוך הקיימות מתנהלות באופן שמעניש תלמידים על טעויותיהם (למשל על ידי מתן ציונים נמוכים במבחנים), באופן שאינו מעודד אלא חוסם למידה. מעבר למתודות של הערכה מקדמת ומעצבת יאפשרו שינוי של היחס לטעויות.
6. שאלות גדולות
ילדים אוהבים לחקור שאלות גדולות: שאלות שאין עליהן תשובה אחת נכונה (מה שנהוג היה פעם לכנות בשם “תשובת בית ספר” וכיום נהוג לכנות “תשובות גוגל”). ובכלל – הם אוהבים לשאול שאלות! בביה”ס הישן המורים שואלים שאלות והתלמידים נדרשים לענות. אם רוצים לעודד מעורבות בלמידה כדאי לאפשר לתלמידים לשאול בעצמם את השאלות שמעניינות אותם, ואז לתת להם הזדמנות לחפש את התשובות לשאלות הללו. המורה לא נמצאת בכיתה כדי לשאול שאלות שהיא כבר יודעת את התשובה עליהן, אלא כדי להנחות את התלמידים במסעות החיפוש שלהם, עם עדיפות לעיסוק בבעיות חיים ממשיות.
7. זמן
כדי לחקור לעומק שאלות קשות או בעיות חיים אמיתיות, צריך זמן. חקירה כזו כמעט אינה אפשרית בסד של שיעור שנמשך 45 דקות ובסיומן עוברים למקצוע אחר ולשאלות מסוג אחר לגמרי. היא לא אפשרית כאשר חייבים “לרוץ” ו”להספיק את החומר”. בית ספר שרוצה לקדם מחויבות ו”מושקעות” בלמידה, טוב יעשה אם יתכנן פרקי זמן ארוכים לכל מקצוע, שאולי יובילו ללמידה של פחות נושאים, אך יאפשרו לעשות זאת תוך העמקה ואורך נשימה.
8. קבוצה
כיום תלמידים יושבים בכיתות עמוסות וצפופות, אך רוב הלמידה שלהם נעשית על ידי כל תלמיד בנפרד. למידה שדורשת שיתוף פעולה ועבודת צוות – בקבוצה או בחברותא (לימוד בזוגות) – עשויה גם לעורר מעורבות גדולה יותר בקרב התלמידים וגם ללמד אותם את המיומנות החשובה הזו שנדרשת כיום כמעט בכל מקצוע.
9. הוראה
הדרך הטובה ביותר ללמוד נושא כלשהו היא – ללמד אותו! כשאנחנו צריכים ללמד מישהו אחר, אנחנו לומדים את הנושא טוב יותר (Learning by Teaching). לכן מורים שרוצים לעודד את התלמידים שלהם להיות מחויבים ומעורבים בלמידה, כדאי שיתנו להם כמה שיותר הזדמנויות ללמד בעצמם את חבריהם לכיתה, או קבוצות של ילדים צעירים יותר משכבות אחרות בביה”ס. זוהי דרך מצוינת לחזק את תחושת המסוגלות של התלמידים.
10. שיתוף
החינוך הישן הוביל תלמידים לתהליכי למידה שבסופם בדרך כלל בחינה מסכמת. רגע אחרי הבחינה החומר נשכח וכבר אינו רלוונטי (כי לא צריך לזכור אותו – הוא לא יהיה יותר במבחן!). גם כאשר נכתבת עבודת סיכום כתחליף לבחינה, מי שקורא אותה הוא בדרך כלל רק המורה של השיעור הנלמד ותו לא. אם רוצים לעודד תלמידים להיות מושקעים בלמידה, רצוי לתת להם הזדמנות להציג את תוצרי הלמידה שלהם בפני קהל: הכיתה, השכבה, ההורים, או אפילו לפרוץ את גבולות ביה”ס אל הקהילה המקומית; אפשר להכין עם התלמידים תערוכה, לארגן ערב הרצאות בסגנון TED, להציע להם לכתוב בלוג אישי או כיתתי וכדומה. כשהתלמידים יודעים שתהיה להם הזדמנות לשתף את תוצרי הלמידה שלהם עם קבוצה גדולה של אנשים – ולא רק עם המורה המלמד בכיתה (שממילא הוא כבר מומחה לתחום הנלמד) – יש להם מוטיבציה גדולה יותר להגיע להישגים.
שורה תחתונה: אקלים בית-ספרי משפחתי ובטוח, דיאלוג פתוח בין מורים לתלמידים, חוויה לימודית המבוססת על בחירה בנושאים רלוונטיים ומקדישה זמן להתנסות, ללמידה מטעויות ולעבודת צוות, ומאפשרת לתלמידים ללמד אחרים ולשתף את תוצרי הלמידה שלהם עם העולם שמחוץ לכותלי הכיתה – כל אלה הם מרכיבים חיוניים כשאנחנו מבקשים לעודד את תלמידינו לקחת אחריות ולהיות מעורבים ומחויבים ללמידה שלהם.
כאן בסרטון אפשר לראות דוגמה למחויבות כזו בלמידה מבוססת פרויקטים באמי”ת מודיעין בנות. כמה מהעקרונות שהוזכרו במאמר תוכלו לזהות בסרטון?
[embedyt] https://www.youtube.com/watch?v=npSYSzauUTA[/embedyt]
