בוגר ישיבת אמית חברותא
דביר היה עם חבריו לפלוגה בבסיס מו”פ דרום כשהתחילו האזעקות,
כשכל החיילים רצו במהירות למיגוניות ולחדרי הממ”ד,
דביר עבר בין כל החדרים כדי לוודא שכולם התעוררו מהשינה ונכנסו למקום מחסה.
דביר המשיך במשימה האישית שלו – דאגה ואכפתיות לאחר, ורק כשהיה בטוח שכולם
מוגנים ובטוחים, הוא עצמו הצטרף לשני חברים בממ”ד.
אלא, שאז מחבלים חדרו לבסיס ודביר נאלץ להחזיק במשך דקות ארוכות את דלת הממ”ד
בכדי למנוע את כניסת המחבלים. דביר הגן על חבריו ששהו בתוך החדר,
בעוד הוא מנהל מאבק עם המחבלים, עד אשר המחבלים הניחו מטען חבלה על דלת הממ”ד,
וכתוצאה מהפיצוץ – דביר נהרג במקום.

חבריו לצבא אומרים עליו: שתמיד דאג לכולם, היה לו חשוב שלכולם יהיה טוב, לא יחסר דבר,
ולעולם לא השאיר מישהו מאחור.