פאה פרק ח משנה ט- שיעור במרחב

בס"ד

פאה פרק ח משנה ט- שיעור במרחב

צפו בסרטון הבא, שאינו קל לצפייה ונסו לחשוב כיצד חשים אותם ילדים היום בישראל  שנולדו למציאות של עוני ודלות, וכתבו לתלמידים את השאלה הבאה ושיכתבו בסוף הסרטון את דעתם-

מה ההגדרה של עני לדעתכם? מי שחסר לו אוכל? מי שחסרים לו בגדים? מי שאין לו קורת גג קבועה? מי שלא יכול להציע חינוך טוב לילדיו?

את התשובות לשאלה נשאיר להמשך

כעת נעבור ללימוד קטעים

לימוד בחברותות. המורה יחלק את הקטים המצורפים ובלימוד , סוג התלמידים צריך להגדיר מיהו אדם עני.

על פי התורה יש חובה לתת צדקה לעני – לתת לו די מחסורו אשר יחסר לו- כלומר על הציבור לדאוג לעניים.

נשאלת השאלה מהו עני? המשנה קובעת שמי שיש לו מאתיים זוז לא נחשב עני שצריך לפרנס אותו.

הרב שמשון משאנץ, משנה פרק ח משנה ח

חכמים קבעו דווקא סכום של  מאתיים זוז שממנו אדם לא נחשב עני, כיוון שסכום זה מספיק לאדם להוצאות מזונות ובגדים במשך שנה.

רבנו יעקב בן אשר, טור יורה דעה סימן רנג

מבחין בין תקופתו לתקופת המשנה בעניין השיעורים המגדירים אדם עני. בתקופת המשנה אדם עני הוגדר כמי שיש לו פחות מ-200 זוז, כי חכמים העריכו שמי שיש לו 200 זוז או יותר יכול להסתדר בהם למשך השנה הקרובה. בכל שנה יבחנו שוב את המצב הכלכלי שלו, כדי לבדוק אם הוא נמצא בקו העוני כדי לקבל מתנות עניים וצדקה.

לעומת זאת בתקופתו [רבינו יעקב בן אשר מחבר ספר ארבעה טורים חי לפני כ-500 שנה וכל שכן בתקופתנו] המציאות השתנתה. הגדרת המושג עני היא שונה ומוטל על מנהיגי הציבור לבדוק מעת לעת, מה סך הכסף הבסיסי שצריך להיות לאדם ולמשפחתו על מנת להתפרנס.

משנתנו כהמשך למשנה הקודמת – מעלה נקודה נוספת בהגדרה של עני – מה הדין של מי שיש לו רק 50 זוז שזה רבע מהסכום השנתי לקיום לאדם – אבל 50 הזוז הללו הם 50 זוז מסחריים – כלומר נסחרים בעסקים ומכניסים הכנסה חודשית .

נשאלת השאלה האם 50 זוז כאלה דינם כ- 200 זוז או פחות?

המשנה מוקרנת על הלוח ובינתיים מחלקים דף עבודה לכל שלישיה

פרק ח – משנה ט

מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים זוּז וְהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם, הֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל וְנוֹטֵל, אֵינוֹ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטֹּל וְאֵינוֹ נוֹטֵל, אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה {כו} עַד שֶׁיְּפַרְנֵס אֲחֵרִים מִשֶּׁלּוֹ, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ (ירמיה יז). וְכֵן דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ {כז}. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ לֹא חִגֵּר, וְלֹא סוּמָא, וְלֹא פִסֵּחַ{כח}, וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ {כט} כְּאַחַד מֵהֶם, אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּאֶחָד מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף. וְכָל דַּיָּן שֶׁלּוֹקֵחַ שֹׁחַד וּמַטֶּה אֶת הַדִּין, אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁעֵינָיו כֵּהוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וְגוֹ': סְלִיק מַסֶּכֶת פֵּאָה

 ר"ע מברטנורה  מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים זוּז וְכוּ'. דַּחֲמִשִּׁין דְּעָבְדִין טָבִין כְּמָאתַיִם דְּלֹא עָבְדִין: וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטֹּל וְאֵינוֹ נוֹטֵל וְכוּ'. כְּגוֹן שֶׁדּוֹחֵק עַצְמוֹ בִּמְלָאכָה וּמִסְתַּפֵּק בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּרְנֵס מֵאֲחֵרִים. אֲבָל אִם אֵין מַעֲשֵׂה יָדָיו מַסְפִּיקִין לוֹ וּמְסַגֵּף עַצְמוֹ בְּחַיֵּי צַעַר קְרוֹבִין לְמִיתָה, עַל זֶה אָמְרוּ כָּל הַצָּרִיךְ לִטֹּל וְאֵינוֹ נוֹטֵל הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וְאָסוּר לְרַחֵם עָלָיו {כה}, עַל נַפְשֵׁיהּ לֹא חַיֵּס כָּל שֶׁכֵּן עַל אֲחֵרִים: (ר"ע מברטנורה).

עבודה בשלישיות-

מקבלים את דף העבודה ועובדים-

מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם, הרי זה לא יטול.

 

וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל,                אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות.

וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל,                אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו,

ועליו הכתוב אומר:               "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו"

וכן דיין שדן דין אמת לאמתו.

 

וכל מי שאינו לא חגר ולא סומא ולא פסח, ועושה עצמו כאחד מהם,

אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם שנאמר: "צדק צדק תרדוף"

וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין,

אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות שנאמר:

"ושוחד לא תקח כי השוחד יעור פקחים".

 

1. חלק את המשנה לנושאים
2. הסבר את הדין "מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם, הרי זה לא יטול"
3. מדוע במשנה הקודמת נקבע שמי שיש לו 200 זוז אינו נחשב עני, ובמשנה שלנו נקבע 50 זוז?
4. מהו הכלל הקובע מי נחשב עני?
5. עיין בהמשך המשנה מהמילים "וכל מי שאינו…" ומלא את הטבלה הבאה:

המקרה בלשון המשנה	המקרה בלשונך	דינו
כל מי שאינו צריך ליטול ונוטל
כל מי שצריך ליטול ואינו נוטל
דיין שדן דין אמת לאמתו
כל מי שאינו לא חגר ולא סומא ולא פסח, ועושה עצמו כאחד מהם
כל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין

 

כעת נחזור למליאה ונקרא את המשנה יחד.

במקביל נשאל את השאלות הבאות-

3. "היו לו מאתים חסר דינר, אפילו אלף נותנין לו כאחת, הרי זה יטול"

עני מוגדר כמי שיש לו פחות מ-200 דינר, ואם יש לו 199 דינר אז גם אם אלף אנשים נותנים לו דינר אחד כל אחד (וכמובן שאז יש לו הרבה יותר מ200 דינר), עדיין מותר לו לקבל.

מה אפשר להבין מכך?

א. עני מוגדר בהתאם למצבו הראשוני לפני שקיבל צדקה ולכן גם אם
קיבל צדקה וברגע זה יש לו יותר  מ-200 דינר הוא עדיין יכול לקבל צדקה
ומוגדר כעני.

ב. עדיף ש-1000 אנשים יתנו לעני דינר אחד כל אחד כדי שעדיין יוכל לקבל
מעל ל-200 דינר ולהשאר בהגדרתו כעני.

ג. מותר לו לקבל 1000 דינר רק בתנאי שיש לו פחות מ-200 דינר, וגם אז רק
בתנאי ש-1000 אנשים יתנו לו כל אחד דינר אחד.

4. "היו ממושכנים לבעל חובו או לכתובת אשתו,  הרי זה יטול."

הסבר את משמעות המשפט:

א. אדם שמרגיש ממושכן לאישתו יטול חופש

ב. מי שיש לו 200 זוז אך חייב כספים לאדם אחר לא יקח מכתובת אשתו

ג. מי שיש לו 200 זוז אך הם הם ממושכנים, מוגדר כעני ומותר לו לקבל צדקה.

5. "אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו"

אברהם בן מרים, היה עשיר גדול, שהתגורר בבית מרווח עם שתי קומות ובריכת נוי בעיר טבריה, בעקבות שריפה בשדותיו איבד את כל בהמותיו ונכסיו, כל שנותר לו הוא ביתו המרווח.

לאור המשנה שלמדת, האם אברהם רשאי ליטול צדקה למרות שבידיו בית גדול ומרווח?
(שימו לב שהמשנה מגדירה את האדם כעני בהתאם לסכום הכסף שזמין בידיו לשימושו המיידי, ולא מחשיבה את הנכסים וההתחייבויות שיכולים לספק לו פרנסה בטווח הרחוק יותר. יתכן והמשנה לא דורשת מהאדם למכור באופן מיידי את נכסיו כדי לא לגרום לו למכור אותם בהפסד גדול בשל הצורך הדחוף בסיוע, המשנה מניחה שאדם בעל רכוש לא ירצה להסתמך על מנגנון הצדקה לאורך זמן בשל הבושה הכרוכה בכך).

א. לא מכיוון שעדיף שיתרום את רכושו לאחר קבלת הסיוע

ב. כן מכיוון שכך יוכל להתקיים ללא צורך בסיוע

ג. לא מכיוון שהמכירה המיידית תגרום לו להפסד כלכלי שעלול השאירו במעגל
העוני

ד. כן, על מנת שלא יקח מהקהילה כספים שיכולים לעזור לעניים שאין להם כלל
רכוש או כסף

6. "מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם, הרי זה לא יטול."

כיצד תסביר שמי שסוחר ב-50 זוז (למרות שאין בידיו 200 זוז) אינו יכול לקבל צדקה?
א. כיוון ש-50 דינר מספיקים לאדם חרוץ לכל צרכיו למשך שנה

ב. כיוון שכסוחר הוא עלול לרמות ולקבל צדקה שלא כדין

ג. כיוון שחמישים דינר שנעשה בהם מסחר, שוויים גדול בהשוואה למאתיים דינר
בהם לא סוחרים ומהם לא ניתן להרוויח.

הרב קוק בספרו "עין איה" מעמיק בנקודה זו ואף מציע פירוש נוסף למשנה:

(פירוש הרב קוק יושמע ברצף עם טקסט שירד לתוך המסך – דומה לאופן שבו המשנה הופיעה אך עם פונט אחר – כדי להדגיש שגם זה טקסט מכובד אך שונה מהמשנה)

הצדקה צריכה שתהיה מכוונת לתכלית עזרת הדל בהווה, וביותר – היות צופייה על הטבת מצבו בעתיד, למען יהיה לו פתח תקוה שיוכל למצוא חיית ידו מיגיע כפו בלא תשועת אדם.
על כן לא אחרו חז"ל את העזר עד שתכלה כל פרוטה מכיס המקבל, כי אז הלא קרוב הדבר שיהיה נשאר במצב מקבל צדקה תמידי. רק נתנו שיעור לדבר: מאתים זוז אם אינו נושא ונותן, שאם יקבל עזר בהיות לו עדיין מעט משלו… אולי יתעודד להכין לו על ידי עזרת הצדקה המצטרפת אל מה שיש לו איזה מצב שלא יצרך לימים יבואו לקבל צדקה.

אמנם מי שכבר יש לו כישרון להרוויח על ידי איזה משלח יד, יש לדאוג יותר שלא תסיח דעתו, הישענו על הצדקה, מחריצות עבודתו לעצמו. על כן נתנו חז"ל בזה הגבלה יותר מצומצמת: חמישים זוז. למען יהיה להעיר אל המקבל ואל הנותנים שיראו תכלית הצדקה להעמיד המקבלים במצב ההתפרנסות מיגיע כפם. "כי ימוך אחיך והחזקת בו" (ויקרא כה, כה), כדברי חז"ל למען לא יפול וימעד.
(הראי"ה קוק, עין איה – פאה, ברכות ב עמ' 401)

 

בואו נבין יחד את דבריו המעניינים של הרב קוק:
(לצוות: מציע כאן וגם לגבי המשך השיעורים שלוש אפשרויות להתמודדות עם פרשנות מורכבת וחשובה ללימוד, לדוגמאת הפרשנות כאן של הרב קוק:
א. הקראה של דברי הרב קוק והסבר  שמשולב במהלך הפרשנות – יתכן אפילו עם איורים שמלווים את הטקסט.
ב. הקראה מלאה של הטקסט שלאחריה יש סיכום והסבר כתוב או שמנחה מדבר אותו (ראו סיכום בסוף הפרשנות).

ג.  הקראה מלאה של הפרשנות כפי שהיא ואז אח"כ השלמת מילים בביאור פרשנות כדי לעודד את התלמיד להבין את הפסקאות של הרב קוק. דוגמא:)

הצדקה צריכה שתהיה מכוונת לתכלית עזרת הדל בהווה, וביותר – היות צופייה על הטבת מצבו בעתיד, למען יהיה לו פתח תקוה שיוכל למצוא חיית ידו מיגיע כפו בלא תשועת אדם.
(פירוש: מנגנון הסיוע מכוון לעזרה לעני בעתיד/בהווה/בעבר, אך במקביל מגביל/מעודד/מעכב אותו למצוא פתרון עצמאי בהמשך)
על כן לא אחרו חז"ל את העזר עד שתכלה כל פרוטה מכיס המקבל, כי אז הלא קרוב הדבר שיהיה נשאר במצב מקבל צדקה תמידי. רק נתנו שיעור לדבר: מאתים זוז אם אינו נושא ונותן, שאם יקבל עזר בהיות לו עדיין מעט משלו… אולי יתעודד להכין לו על ידי עזרת הצדקה המצטרפת אל מה שיש לו איזה מצב שלא יצרך לימים יבואו לקבל צדקה.
(פירוש: המנגנון במשנה מאפשר/לא מאפשר לעני לקבל סיוע למרות שעדיין יש בידיו סכום מסויים על מנת לעודד אותו לעמוד על רגליו ולא רק לתת/לקבל/למנוע סיוע כשאין לו פת לחם והוא אינו פנוי לפתח אפשרות לפרנסה עצמאית בעתיד)

אמנם מי שכבר יש לו כישרון להרוויח על ידי איזה משלח יד, יש לדאוג יותר שלא תסיח דעתו, הישענו על הצדקה, מחריצות עבודתו לעצמו. על כן נתנו חז"ל בזה הגבלה יותר מצומצמת: חמישים זוז. למען יהיה להעיר אל המקבל ואל הנותנים שיראו תכלית הצדקה להעמיד המקבלים במצב ההתפרנסות מיגיע כפם. "כי ימוך אחיך והחזקת בו" (ויקרא כה, כה), כדברי חז"ל למען לא יפול וימעד.
(פירוש: מי שמסוגל ו-לא עובד/עובד לפרנסתו יש לצמצם את התלות שלו בצדקה כדי שלא יסתמך עליה במקום להיות ממוקד בפיתוח יכולת הקבצנות/התפרנסות שלו)
(הראי"ה קוק, עין איה – פאה, ברכות ב עמ' 401)

לסיכום המשנה לאור פרשנותו של הרב קוק, ניתן לראות כי המשנה מציבה מספר מטרות בעת מתן צדקה והגשת סיוע ועזרה לעני:

א. עזרת הדל בהווה – לייצב את מצבו בהווה ולתת לו דמי קיום מינימאליים.

ב. הטבת מצבו בעתיד – לתת לו פתח תקווה לעתיד שיוכל לפרנס את עצמו ולעמוד על רגליו בכוחות עצמו ללא עזרת אחרים. המטרה היא להוציא אותו ממעגל העוני.

חכמים לא קבעו שעני הוא מי שאין לו כסף כלל. אם אדם הגיע למצב כזה שאין לו כסף כלל, יהיה מאד קשה לעזור לו, ויתכן שאותו עני לא יוכל כלל לשקם את עצמו  ויהיה במצב של מקבל צדקה קבוע. על כן קבעו חכמים שמי שיש לו פחות ממאתיים זוז ואינו סוחר בהם מוגדר עני ורשאי לקבל צדקה, וכך העזרה שיקבל תצטרף לכסף שיש לו ותאפשר לו להרוויח בכוחות עצמו ולצאת מקבוצת העניים מקבלי הצדקה.

חכמים גם קבעו שעני שיש לו חמישים זוז והוא סוחר בהם, לא יוגדר כעני ולא יקבל מתנות עניים, כיוון שיש לו כישרון להרוויח ע"י עסק. המטרה בכך היא כפולה:

1. לחזק את העני שפרנסתו תהייה בכוחות עצמו, מעסקיו, ולא להרגיל אותו לקבל צדקה מאחרים.
2. כדי לגרום למקבלים צדקה ולנותנים צדקה, להבין שמטרת הצדקה היא להביא לידי כך שכל מקבלי הצדקה יתפרנסו בכוחות עצמם ויפסיקו להישען על פרנסה מקבלת צדקה.

בתורה נאמר: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו" (ויקרא כה, לה).  כלומר עיקר מטרת נתינת הצדקה היא  שהעני  יוכל להתפרנס בהווה, ולהביא אותו לידי מצב, שלאט לאט הוא יצא ממעגל העוני ויתפרנס בכוחות עצמו.

 

שאלה (אפשר לבחור האם קטע זה יוקרא ע"י הדמות המלווה וגם יהיה כתוב או יהיה כתוב בלבד):

אוריה היה סנדלר ידוע בעיר טבריה, לאחר מספר שנות בצורת איבד אוריה את כל לקוחותיו שלא יכלו עוד לרכוש נעליים חדשות ועבר עם משפחתו לגור בירושלים.

אוריה הגיעה לשער העיר כשבידיו 150 זוז בלבד, הוא פנה לראשי הקהילה ובקש מהם סיוע לפרנסת משפחתו. הבקשה הועלתה בפני וועד הקהילה, אביה- רב צעיר שהצטרף לאחרונה לראשי הקהילה בירושלים טען שאסור לסייע לאוריה מפני שיש לו כסף כעת שמספיק לו לרכוש מזון למשפחתו, ובנוסף עדיין ברשותו בית בעיר טבריה ולכן עליו למוכרו לפני שהוא מבקש סיוע והוסיף ואמר הרב אביה שדווקא העובדה שלא ניתן לו כרגע צדקה היא זו שתאפשר לו גם להצליח בעתיד. לעומתו טען יהונתן רב וותיק בקהילה שמסורת לנו מאבותינו שבמקרה מסוג זה חובה עלינו לסייע בידיו של אוריה ולתת לו מייד צדקה! והוסיף ואמר הרב יהונתן שדווקא סיוע זה יסייע גם לאוריה גם בעתיד. (שאלה זו תבדק על ידי המורה)
א. לאור המשנה שלמדנו מי מהשניים צודק? (רב ברירה: רב יהונתן/רב אביה)
ב. הבא הוכחה מהמשנה  לטעותו של האחד ולצדקתו של האחר__________________

ג. עם מי מהשניים אתה מסכים באופן אישי? הסבר את דעתך (רב יהונתן או רב אביה)

כעת נקפוץ כמעט 2,000 שנה קדימה, ונבחן את מצב העוני כיום בישראל…

צפו בסרטון זה שמתאר את המציאות המורכבת במדינת ישראל כיום.

בימינו החברה בישראל  סובלת מפערים חברתיים שכפי שראינו  בסרט מתבטאים בעוני של חלק מאזרחי המדינה. המדינה נושאת באחריות לסיוע לשכבות אלו, אך כפי שראינו בשיעור, על מנת לתת סיוע יעיל לשכבת העניים יש להגדיר באופן ברור מי רשאי לקבל את הסיוע.

ההגדרה כיום, בדומה לעקרון שיצרו חז"ל, מבוססת על חישוב סכום הכסף המינימלי שנדרש לאדם על מנת לחיות באופן ראוי , סכום זה משתנה בהתאם למצב הכלכלי ולתקופה, חשוב לציין כי כבר לפני 500 שנה רבנו יעקב בן אשר (בעל הטור), הסביר זאת בפירושו למשנה:
"יש אומרים שכל אלו השיעורים [200 זוז, 50 זוז] לא נאמרו אלא בימיהם [ימי המשנה] שהיה להם קופה ותמחוי והיו מחלקין מעשר עני בכל שנה והיו נוטלין לקט שכחה ופאה, לפיכך שיערו שמי שיש לו מאתים זוז לא יטול לפי שיכול לעבור בהן שנה ולשנה הבאה יהיה לו במה שיהיה.
אבל האידנא [כיום] שאין כל זה, יכול ליטול עד שיהיה לו קרן כדי להתפרנס מן הריוח."
לדברי בעל הטור, מעת לעת על מנהיגי הקהילה לבחון את הסכום הבסיסי הדרוש לאדם ולמשפחתו על מנת להתפרנס ועל בסיסו לקבוע  מי ראוי לסיוע.

מדינות בעת המודרנית  פיתחו מדד  חברתי-כלכלי הנקרא "קו העוני".  זהו סכום ההכנסה המינמלי הנדרש לצורך קיום ראוי, כאשר מי שמתפרנס פחות מסכום זה מוגדר כעני, ומשום כך ראוי לסיוע מכספי מהמדינה (ישנה דרך מורכבת לחישוב הסכום – תוכלו לקרוא על כך בהרחבה). בנוסף בדומה לעקרון המופיע במשנה, המדינה מגדירה סנקציות בחוק כנגד מי שמרמה ומנסה לעקוף את ההגדרות כדי לקחת כספים שאינם מגיעים לו.

נסו להעריך מה אחוז האזרחים כיום במדינת ישראל המוגדרים עניים (חיים מתחת לקוו העוני)? (צוות:השאלה נועדה לגרות ולעניין בלבד)

אלו הנתונים הרשמיים שפורסמו בכסליו התשע"ה (12/15)

 

לפי נתונים אלו מעל לרבע מאוכלוסיית ישראל מוגדרת כענייה!

הסיבות למספרם הרב של העניים בישראל רבות ואין לנו אפשרות להרחיב על כך אך תוכל ללמוד על כך בהרחבה מטה (לינק להרחבה).

בדומה לעקרון המופיע במשנה, האזרחים המצויים מתחת לקו העוני מקבלים מהמדינה סיוע שגובהו מחושב ממשתנים רבים, הכוללים את המצב המשפחתי, הכלכלי, גיל האזרח ועוד…

בנוסף חשוב לציין שמדינת ישראל כיום מעודדת אזרחים הנמצאים מתחת לקוו העוני לצאת לעבוד ולהתפרנס ולא להשען רק על מנגנוני הסיוע של המדינה, ובכך להחלץ ממעגל העוני, היא עושה זאת באמצעות מענקים, הפחתות מס ותוכניות הכשרה לבלתי מועסקים. בכך פועלת המדינה ברוח עקרון המשנה שקובעת כי יש לעודד את העני לעמוד על רגליו ולהתפרנס מעבודתו ולהפחית את התלות שלו במנגנוני הסיוע.

חשוב לזכור כי למרות שהאחריות החוקית על מצב העניים בחברה נמצאת בידי המדינה, עלינו לזכור כי המשנה נכתבה לצורך לימודו של כל יהודי ולא רק בעבור  ראשי קהילות, ומכך אנו למדים כי כל אחד מאיתנו נושא באחריות כלפי מצבם של העניים בקהילתו ואין לנו לסמוך על מנגנוני המדינה בלבד, מה גם שכיום המדינה אינה מצליחה להגיע ולסייע לכלל הצרכים של העניים ועמותות רבות המופעלות בידי מתנדבים מסייעות לשכבות העניות.
תוכלו להכיר עמותות וארגונים שאינם שייכים למדינה העוסקים בתחום חשוב זה,  במשימת הבונוס שבהרחבה.

משנה פאה פרק ח משנה ט  – חלק שני

וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל,

אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות.

וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל,

אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו,

ועליו הכתוב אומר:

"ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו" (ירמיהו יז, ז),

וכן דיין שדן דין אמת לאמתו.

וכל מי שאינו לא חגר ולא סומא ולא פסח, ועושה עצמו כאחד מהם,

אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם שנאמר:

"צדק צדק תרדוף" (דברים טז, כ).

וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין,

אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות שנאמר:

"ושוחד לא תקח כי השוחד יעור פקחים" (שמות כ"ג, ח).

בחלק השני המשנה מגנה אדם המנצל את מנגנון הצדקה לרעה (לקיחת צדקה במרמה) ובכך מחנכת ושומרת על קיום יעיל של מנגנון הצדקה ומאידך משבחת את מי שמעדיף להתפרנס בעצמו למרות היותו רשאי לקבל צדקה, ובכך מעודדת את הנזקק לעמוד על רגליו ולשאוף לצמצום התלות במנגנון הסיוע.

משנה זו מסיימת את משנת פאה ומדגישה את עקרון מידה כנגד מידה, דהינו כשאדם נוהג באופן מסויים כך משמיים ינהגו איתו. מי שמתחזה לנכה עתיד למצוא עצמו נכה, וכך גם דיין שמעלים עין מהצדק ימצא עצמו עיוור. ניתן לראות בעקרון זה את התפיסה כי האחריות על מצבו של האדם נמצאת בידיו, ולכל מעשה ישנן השלכות, לטוב ולרע.

סיכום השיעור:

לאחר שבשיעור הקודם למדנו על מנגנון הסיוע לעניים ראינו בשיעור כיצד חז"ל הגדירו מי אלו הזכאים לקבלת צדקה. העיקרון המוביל את חז"ל  הוא סיוע מיידי שיתן מענה למצוקה הנוכחית של העני, אך יחד עם זאת כל העת המחשבה מופנית גם לעתיד מתוך כוונה לשאוף למצב שבו העני יעמוד על רגליו ויוכל לפרנס את עצמו, ולא ישאר תלוי בקהילה. ראינו בשיעור כי גם כיום מדינת ישראל, באמצעות מנגנונים מודרניים שואפת לסייע לעניים בעזרת עקרונות דומים שנוסחו על ידי חז"ל בתקופת המשנה.

 

הרחבה בנוגע לאופן חישוב קוו העוני: (ההרחבה ומשימות הבונוס לא ערוכות)

בישראל קו העוני מוגדר כהכנסה שהיא 50% מגובה  ההכנסה שחצי מהמשפחות בארץ מרוויחות יותר ממנה, וחצי פחות ממנה (הכנסה פנויה חציונית). למשל  כיום חצי מהמשפחות בישראל מרוויחות מעל לכ-9,000 ש"ח בחודש ומחצית מהמשפחות מרוויחות פחות מכך , ולכן סכום זה מוגדר כחציון . משפחה בת 5 נפשות המרוויחה פחות מ-9,230 ש"ח מוגדרת בשנת 2015 כמשפחה הנמצאת מתחת לקוו העוני, ולכן נחשבת לענייה.

 

 

תחילת המשנה מהווה המשך לדיון בנוגע לשאלה של המשנה הקודמת מי רשאי ליטול צדקה. בהמשך דנה המשנה ביחס למי שלא היה צריך ליטול ונטל, ולחילופין ביחס למי שהיה צריך ליטול ולא נטל. מכיוון שהיא חותמת את מסכת פאה, נוספו במשנה נושאים אחרים שלא עוסקים בענייני צדקה. הנושא המשותף להם הוא 'מידה כנגד מידה' כלפי מי שאינו נוהג כראוי.

ישנם ילדים הנולדים לתוך מציאות קשה של עוני ודלות, המשנה קוראת לנו כחברה לקחת אחריות ולסייע לאותם חלשים בחברתנו.

משימת בונוס:

חפשו ברשת מידע על אחד מהארגונים העוסקים בצדקה ובסיוע לעניים. פרטו את עיקרי הפעילויות של ארגון זה, נסו ליצור קשר עם הארגון ובידקו כיצד תוכלו לסייע לארגון בפעילותו. כיתבו כאן את חוויתכם מהפעילות.
________________________________________________________________________