ס"ד
אבות פרק ה משנה יא – הצעה למהלך שיעור (עמ' 22 – 24)/ בתיה מלאך
פתיחה: סרטון: החבר הזה עם הפיוז הקצר –יו טיוב (צוות מנחוס) – סרטון מצחיק שמראה מישהו שכועס על כל דבר קטן.
הנושא שלנו: מידת הכעס. בסרטון זה מוצג בצורה קיצונית, אבל כמעט כל אדם כועס לפעמים יותר או פחות. זה טוב? זה לא טוב? מה אפשר לעשות אם "אני כזה"..? נדבר על כך במהלך השיעור.
מהלך השיעור:
א. חלוקת הכיתה ל-8 קבוצות. כל 2 קבוצות מקבלות את אותן הוראות (כל 2 קבוצות עוסקות במקביל במידה אחת של כעס) – במשך 8-10 דק'. ההוראות ללימוד עצמי:
קבוצה 1+2:
ארבע מידות בדעות:
א. נוח לכעוס ונוח לרצות – הסבירי
___________________________________________________________________
ב. האם לדעתכן אדם שזו מידתו מפסיד יותר או מרוויח יותר? הסבירו.
______________________________________________________________________________________________________________________________________
ג. יצא שכרו בהפסדו – עיינו בפירוש קהתי למשנה (עמ' 23) והסבירו מה הכוונה ומדוע.
______________________________________________________________________________________________________________________________________
—————————————————————————————————————–
קבוצה 3+4:
א. קשה לכעוס וקשה לרצות – הסבירי
___________________________________________________________________
ב. האם לדעתכן אדם שזו מידתו מפסיד יותר או מרוויח יותר? הסבירו.
______________________________________________________________________________________________________________________________________
ג. יצא הפסדו בשכרו – עיינו בפירוש קהתי למשנה (עמ' 23) והסבירו מה הכוונה ומדוע.
_____________________________________________________________________________________________________________________________________
קבוצות 5+6:
א. קשה לכעוס ונח לרצות – הסבירי.
___________________________________________________________________
ב. פירוש קהתי למשנה זו, ד"ה קשה לכעוס ונוח לרצות" -…."ויש שחובה היא לכעוס, כמו פנחס בן אהרון שקינא קנאת ה'"… מתי חובה לכעוס? הסבירו את הדוגמא של פנחס שמביא קהתי. (היעזרי בחומש במדבר, כ"ה פסוקים א-י"ג)
האם תוכלו לחשוב על דוגמא למצב בימינו בו "חובה לכעוס"?
_________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
ג. מדוע אדם זה מוגדר כחסיד?
___________________________________________________________________
—————————————————————————————————————
קבוצות 7+8:
א. נוח לכעוס וקשה לרצות – הסבירי.
___________________________________________________________________
ב. מדוע אדם זה מוגדר כרשע? (היעזרי בפירוש קהתי למשנה, בעמ' 23)
___________________________________________________________________
ג. אדם שזו מידתו. האם וכיצד לדעתכן הוא יכול להשתנות?
______________________________________________________________________________________________________________________________________
—————————————————————————————————————-
ב. שלב המליאה – כל קבוצה (אפשר קב' אחת מכל 2 קבוצות שעסקו באותו נושא) לפי סדר המשנה מציגה את המשנה ע"י השאלות במליאה. 5 דק' לכל קבוצה – סה"כ – 20 דק'.
(ניתן בשלב זה לתת לכל התלמידות בכיתה את כל השאלות לפי הסדר כדי לסכם את המשנה)
ג. לימוד משותף של הרמב"ם בהנחיית המורה.
דגשים ללימוד:
- הרמב"ם בספרו "היד החזקה" (וכן גם בשמונה פרקים לרמב"ם) מתייחס בד"כ ל"שביל הזהב" או הדרך הישרה בתכונות. כלומר כל תכונה נמצאת על "סקלה" בין 2 קצוות שאינם מומלצים ( כמו גאווה מצד אחד וענוות יתר עד ביטול מוחלט מצד שני. או קמצנות – פזרנות וכו') ויש לשאוף להגיע לתכונה במידה האמצעית שלה.
אולם במידת הכעס הרמב"ם אומר שראוי "להתרחק ממנה עד הקצה האחר" ולא לכעוס כלל..
ניתן להיעזר בקטע הבא או בחלקים ממנו (בעיקר הלכות ה- ו)לשם הרחבה:
רמב"ם יד החזקה – הלכות דעות פרק א
א דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם וזו משונה מזו ורחוקה ממנו ביותר יש אדם שהוא בעל חמה כועס תמיד ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל ואם יכעס יכעס כעס מעט בכמה שנים ויש אדם שהוא גבה לב ביותר ויש שהוא שפל רוח ביותר ויש שהוא בעל תאוה לא תשבע נפשו מהלוך בתאוה ויש שהוא בעל לב טהור מאד ולא יתאוה אפילו לדברים מעטים שהגוף צריך להן.
ב ויש בעל נפש רחבה שלא תשבע נפשו מכל ממון העולם כענין שנאמר אוהב כסף לא ישבע כסף ויש מקצר נפשו שדיו אפילו דבר מעט שלא יספיק לו ולא ירדוף להשיג כל צרכו
ד … יש מהן דעות שהן לאדם מתחילת ברייתו לפי טבע גופו ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם במהרה יותר משאר הדעות ויש מהן שאינן לאדם מתחילת ברייתו אלא למד אותם מאחרים או שנפנה להן מעצמו לפי מחשבה שעלתה בלבו או ששמע שזו הדעה טובה לו ובה ראוי לילך והנהיג עצמו בה עד שנקבעה בלבו:
ה שני קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה, אינן דרך טובה; ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן, ולא ללמדן לעצמו. ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן, או מוכן לאחת מהן, או שכבר למד אחת מהן, ונהג בה–יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים, והיא דרך הישרה.
ו הדרך הישרה–היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה, מכל דעות שיש לאדם; והיא הדעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה, ואינה קרובה לא לזו ולא לזו. ולפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד, ומשער אותן ומכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם.
- הרמב"ם מביא את מאמר חז"ל – "כל הכועס כאילו עבד ע"ז". חמור מאד. מדוע?
- מה ראוי לעשות כאשר "צריך" לכעוס מבחינה חינוכית?
- כדאי לבקש מהתלמידות לשתף בסיפורים אישיים על התמודדות עם מידת הכעס ולהדגיש שניתן וראוי לעבוד על מידה זו.
הצעה חלופית למהלך השיעור היא במקום שלבים א- ב (קבוצות ומליאה) לתת את כל השאלות כדף עבודה ללימוד עצמי באופן יחידני או בזוגות ולאחר מכן לעבור על התשובות בכיתה וללמוד ביחד את הרמב"ם.
