אבות פרק ו משנה ד

בס"ד

אבות פרק ו משנה ד – עמ' 10.         

א. קריאת המשנה וחלוקתה לרישא וסיפא. לפי מה חילקתן?  (שינוי הנושא.)

 

ב. קראו את הרישא. מהו הנושא? [לימוד תורה מתוך צער, דוחק]

כיצד ניתן להבין את הרישא? –דיון. (לשאול את התלמידות ושהן יגיעו לדעות השונות)

האם זו הוראה/המלצה כפשט המשנה? – האם דרכה של התורה היא לחיות חיי צער ועוני כדי להשיגה?

האם זה הגיוני? למה לא?

[מי שואף לחיות בעוני?/יותר הגיוני לעמול בתורה ובלימוד מתוך רווחה/ ידוע על בתי מדרש מפוארים שקיימים במקומות רבים…ניתן להראות תמונות..]

איך ניתן להבין אחרת את הכתוב? – גם [אפילו] במצב של פת במלח ומים במשורה [דוגמא למצב של קושי או משבר] יש לדבוק בתורה.                                                                                    למשל: במצב של קושי כלכלי משבר אישי, קושי חברתי, נסיבות משתנות, סביבה אחרת… ניתן לבקש מהתלמידים לתת דוגמאות למצבים כאלה. ניתן לדבר על הדבקות בעולם התורה ובלימודה בשנות היציאה לשירות (לאומי/צבאי) כאשר הסביבה משתנה. מבחן החיים..

נקודה למחשבה – למה גם במצבים קשים יש לדבוק בתורה ובלימודה? הרי זה הרבה יותר קשה.

התורה היא מקור החיים. נותנת משמעות ותכלית. קשר לקב"ה ולמסורת הנצחית של עמ"י.                              בונה את האדם מבחינה רוחנית. מידות והנהגות טובות.

ובנוסף – האדם נבחן בשעות של קושי. עד כמה חזקה אישיותו ונאמנותו לערכיו הפנימיים גם במצב של קושי ומציאות משתנה.

 

ג. קריאת המאמר של הרב צבי יהודה קוק . הצעות ללימוד:

1. קריאת המאמר והסברו (מצורף סיכום)
2. בכיתה טובה – ניתן לבקש מכל תלמידה לסמן משפט אחד שהוא משמעותי בעיניה. להסביר למה. להביא דוגמא/סיפור שקשור.

3.לחילופין לאחר קריאת המאמר לכתוב על הלוח מס' משפטים מתוך המאמר ולשאול עם מה אתן הכי מסכימות? מה הכי מדבר אלייך?

משפטים לדוגמא:

"אתה,פת במלח תאכל.. זו פנייה אל כל אחד ואחד מאיתנו"

"אם לומדים תורה לא מתוך חיפוש תועלת אלא מתוך הכרה שהיא מקור החיים, תמיד מוצאים חיים"

"יש לשאוף להגיע לחירות אמיתית לשמור על המצב האידיאלי גם בשינוי גוונים ובתמורות"

(יש) "לשכלל את האישיות התורנית שלא תזדייף"

"דווקא במצב כזה של מיעוט אור ייבחן האדם במידת דקותו בתורה"

"הקושי להיות יהודי אינו בתורה ובמצוות עצמן..הקושי הוא פסיכולוגי נפשי הקיים במקום שחסר יחס ודבקות בתורה"

"במקום בודד וריק יש מקום למזיקים ולרוחות רעות"

"יש לשמור על קשר אמיץ עם התורה גם במחשכים"

"יש שדווקא מתוך המכשולים מגיעים לידי התרוממות"

ד. קראו את הסיפא – מהו הנושא? [ להתרחק מהשגת כבוד ע"י לימוד התורה]

ניתן ללמוד את הסיפא עם התלמידות תוך הטקסט עצמו או מתוך משנת רפאל.

 

ה. ובתורה אתה עמל – אבות פרק ו משנה ד עמ' 10.

רישא: "כך היא דרכה של תורה" עד – "וטוב לך לעולם הבא". נושא: לימוד תורה מתוך דוחק.

סיפא: "אל תבקש גדולה לעצמך" עד – "שכר פעולתך". נושא: להתרחק מהשגת כבוד ע"י לימוד תורה.

קושי במשנה: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה…ובתורה אתה עמל".

מפשט המשנה מובן לכאורה שדרכה של תורה, המצב השלם והאידיאלי הוא שאדם ילמד תורה ויחיה חיי עוני. יאכל לחם עם מלח וישתה מים בכמות קטנה ויחיה חיי צער. מדוע זה כך? האם אי אפשר לעמול בתורה מתוך רווחה?

תשובה לכך נמצאת בהסבר שמביא הרב צבי יהודה קוק למשנה זו:

משמעות דברי המשנה אינה כפשוטה שצריך האדם לאכול פת במלח תוך כדי לימוד התורה, אלא זו פניה לכל אחד ואחד מאיתנו. הפניה נאמרה בלשון נוכח: "אתה"!                                                     כוונתה שאדם יעמול בתורה גם כאשר הוא נמצא במצב של "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה". זהו דימוי למצב של עוני או ניסיונות ומשברים אחרים, מצבים שבהם קשה לו לעסוק בתורה. למרות זאת ילמד תורה כי התורה משיבת נפש. לימוד התורה מרומם את האדם מעל הקשיים ובאמצעותו מתחבר לחיים רוחניים – מתוך הכרה שהתורה היא מקור החיים.

צריך לשאוף תמיד להיות מחובר ללימוד תורה , גם בשינוי גוונים ובתמורות (גם כאשר יש שינויים בעניינים שונים המשפיעים על אישיותו התורנית), וגם כשנמצא במצב הקשה ביותר של אכילת פת במלח ושל שתיית מים במשורה (מצב של עוני או קשיים ומשברים אחרים).                                         דווקא במצבים אלו נבחנת דבקותו בתורה וניתן ללמוד על חוזקה של אישיותו הפנימית.

הקושי של אדם לקיים מצוות הוא קושי פסיכולוגי ונפשי ולא קושי מעשי. זה תלוי במסגרת החברתית שבה האדם נמצא, האם יש בה יחס חיובי ודבקות בתורה (אהבת התורה) או שאין בה. אם אין יחס חיובי ללימוד תורה אז הדבר עלול לגרום לפגיעה רוחנית ולקושי בקיום המצוות, וגם למחשבות זרות (דעות לא נכונות) . בפרט במקום בודד וריק (כאשר אין בחברתו אנשי תורה), יש מקום למזיקים ולרוחות רעות (כאשר מוחו של האדם אינו עסוק בתורה יש אפשרות לדעות לא נכונות לחדור אצלו). לעומת זאת דבקות הנפש היא הקובעת את יציבות החיים (הרצון הפנימי להעמיק בתורה ודבקותו בה יגרום לאדם להיות עקרוני בדעותיו ולהיות יציב בחייו).

ולכן מבחינה מעשית:

1. גם במחשכים (מתוך הניסיונות והקשיים) צריך האדם להתאמץ ללמוד תורה, ויהיה מוכן לכך שה' ישפיע עליו אור ויטיב לו את המצב הרוחני והגשמי שלו שיעזור לו לעבוד את ה'.
2. אין למעט ולצמצם את לימוד התורה גם כאשר יש תמורות (שינויים). הקשר והדביקות עם התורה, חייבים להתקיים גם במצבים קשים. אישיותך ומהותך והתנהגותך מושפעים מדבקותך בתורה, לכן כמו שאתה והמציאות שלך אינם משתנים במצבים השונים, כך הדביקות בתורה אינה ניתנת לשינוי בכל המצבים. גם במצב השפל (במשברים וקשיים)- "בתורה אתה עמל".
3. לפעמים דווקא מתוך המכשולים מגיעים לידי התרוממות (לצמיחה). כאשר אי אפשר ללכת בדרך התחתונה (בדרך הרגילה הנמוכה) ללא מכשולים, הרי מתרוממים לשביל גבוה יותר, כלומר כאשר האדם לומד תורה גם מתוך מצבים קשים ע"י כך הוא מתרומם לדרך גבוהה יותר.