משה שטיינר

משה שטיינר ז”ל
1940-1969

________________________

בן 28 בנופלו

-

משה שטיינר ז”ל
1940 -1969

________________________

בן 28 בנופלו


משה בן אברהם עזריאל ורבקה. נולד ביום כ”ח בתשרי תש”א )1940.10.30 )בצ’כוסלובקיה.
הוריו היו למודי סבל ותלאות בגלות וחיו חיי מצוקה בארץ קומוניסטית.
משה התחיל שם את לימודיו היסודיים ובשנת 1949 עלה לארץ במסגרת “עליית הנוער” עם אחיו הגדול ממנו.
בשנותיו הראשונות בארץ התחנך משה במוסד לנוער העולה “סנהדריה” בירושלים וכבר אז התבלט בעצמאותו, באומץ לבו ובבגרותו הנפשית.
הוא היה נער חברותי וסובלני שידע לשמור על כבוד הזולת ומחנכיו סיפרו עליו שהצטיין והתפרסם בעזרתו לחבר ולזר.
התגורר תקופה בקיבוץ שעלבים בעמק איילון.
אומץ לבו של משה נתגלה לכל בשנת 1956 בתקופת “מערכת סיני”, שהייתה תקופה של מתח בטחוני עצום בארץ.
משה שהיה אז בן 16 ,התנדב לצאת בלילות לשדות תוך סיכון רב, כדי לפתוח ולסגור את ברזי ההשקייה.
את שנות חינוכו סיים בכפרנו במוסד “עלייה” לימים כפר הנוער אמי”ת פתח תקוה. אז למד בבית הספר לגננות ושתלנות והתמחה בפיתוח גינות נוי ובכך ראה את מקצועו בחיים.
הוא היה חבר בתנועת הנוער “בני עקיבא ופעיל בגרעין התנועה “בני יצחק”.
משה גויס לצה”ל בסוף אוגוסט 1960 והצטרף עם הגרעין לנח”ל. בגרעין הכיר את מי שעתידה להיות אשתו.
לאחר שחרורו מהשירות הסדיר בשנת 1963 באו בברית הנישואין למרות געגועיו הרבים להוריו שעלו רק ב- 1964הצליח להקים בית לתפארת.
הוא נמנה עם מניין הצעירים שהקימו את בית הכנסת לצעירים ולנוער ברמת יוסף ועמד במרכז הפעילות שם.
במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות רמת הגולן. באוגוסט 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל עם יחידת הצנחנים בה שירת.
ביום כ”א באלול תשכ”ט (3.6.1969) נפל בבקעת הירדן בהיתקלות באזור גשר דמייה.
הניח אחריו אישה ושני ילדים.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.

ת.נ.צ.ב.ה

                                      אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)


משה בן אברהם עזריאל ורבקה. נולד ביום כ”ח בתשרי תש”א )1940.10.30 )בצ’כוסלובקיה.
הוריו היו למודי סבל ותלאות בגלות וחיו חיי מצוקה בארץ קומוניסטית.
משה התחיל שם את לימודיו היסודיים ובשנת 1949 עלה לארץ במסגרת “עליית הנוער” עם אחיו הגדול ממנו.
בשנותיו הראשונות בארץ התחנך משה במוסד לנוער העולה “סנהדריה” בירושלים וכבר אז התבלט בעצמאותו, באומץ לבו ובבגרותו הנפשית.
הוא היה נער חברותי וסובלני שידע לשמור על כבוד הזולת ומחנכיו סיפרו עליו שהצטיין והתפרסם בעזרתו לחבר ולזר.
התגורר תקופה בקיבוץ שעלבים בעמק איילון.
אומץ לבו של משה נתגלה לכל בשנת 1956 בתקופת “מערכת סיני”, שהייתה תקופה של מתח בטחוני עצום בארץ.
משה שהיה אז בן 16 ,התנדב לצאת בלילות לשדות תוך סיכון רב, כדי לפתוח ולסגור את ברזי ההשקייה.
את שנות חינוכו סיים בכפרנו במוסד “עלייה” לימים כפר הנוער אמי”ת פתח תקוה. אז למד בבית הספר לגננות ושתלנות והתמחה בפיתוח גינות נוי ובכך ראה את מקצועו בחיים.
הוא היה חבר בתנועת הנוער “בני עקיבא ופעיל בגרעין התנועה “בני יצחק”.
משה גויס לצה”ל בסוף אוגוסט 1960 והצטרף עם הגרעין לנח”ל. בגרעין הכיר את מי שעתידה להיות אשתו.
לאחר שחרורו מהשירות הסדיר בשנת 1963 באו בברית הנישואין למרות געגועיו הרבים להוריו שעלו רק ב- 1964הצליח להקים בית לתפארת.
הוא נמנה עם מניין הצעירים שהקימו את בית הכנסת לצעירים ולנוער ברמת יוסף ועמד במרכז הפעילות שם.
במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות רמת הגולן. באוגוסט 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל עם יחידת הצנחנים בה שירת.
ביום כ”א באלול תשכ”ט (3.6.1969) נפל בבקעת הירדן בהיתקלות באזור גשר דמייה.
הניח אחריו אישה ושני ילדים.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.

ת.נ.צ.ב.ה

אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר ( חיים גורי)