נעמי שמר (1930-2004) והשיר ‘ירושלים של זהב’
נעמי שמר נולדה בקבוצת כנרת בארץ ישראל המנדטורית לרבקה ומאיר ספיר, חלוצים שעלו בעלייה השלישית מוילנה. התחנכה בבית החינוך האזורי בדגניה ובתיכון החקלאי בית ירח. בצד החינוך הציוני-קיבוצי שקיבלה התוודעה למסורת היהודית, בחשיפה למקרא ולמדרשי חז״ל. הפגינה יצירתיות וכישרון בתחומי הצליל והמילה כבר בילדותה. חינוכה המוזיקלי החל בגיל צעיר. בבגרותה למדה מוזיקה בקונסרבטוריון הארץ-ישראלי בתל אביב ובאקדמיה למוזיקה בירושלים. לאחר מכן עבדה כמורה לריתמיקה לילדי קבוצת כנרת, ושם יצרה את שירי הזמר הראשונים שלה, שהיו שירי ילדים (כדוגמת ״הדואר בא היום״). שנים ספורות אחר כך נכללו שירים אלה בתקליט הראשון של שיריה ״שירים מכִּנֶּרֶת״, בביצוע יפה ירקוני (1957).
השיר שסימן את פריצת הדרך הראשונה שלה לתודעה ולפזמונאות הכללית היה ״משירי זמר נודד״, שביצעה להקת ״בצל ירוק״ בתוכניתה הראשונה, ב-1957. בהמשך כתבה ללהקות צבאיות ואזרחיות, לסולנים, לתיאטרון ולקולנוע. הספר הראשון שבו קובצו בדפוס שירי הזמר שלה מאותה תקופה (״כל השירים״), התפרסם ב-1967. לבד ממנו פרסמה עוד שישה ספרים, ובהם ספרה האחרון ״סימני דרך: 121 שירים נבחרים״ (2003). לאחר מותה נדפסה אנתולוגיה של שירי הילדים שכתבה.
יצירתה עסקה בנושאים מגוונים: טבע ונוף, ארספואטיקה, אהבה רומנטית, הלצה וחידוד, החיים בארץ, עולם הצבא והחיילים, עולם הילדים, אבל וזיכרון, והעיר ירושלים. מקום של כבוד בכתיבתה נשמר לכנרת ועמק הירדן, ולא מעט גם לתל אביב, שבה התגוררה רוב חייה.
השיר שהכניס את שמר להיכל התהילה של פזמונאי ישראל היה ירושלים של זהב, שנכתב בסמוך לתקופה הקשה ומלאת החששות שקדמה למלחמת ששת הימים, באביב 1967. בעקבות השיר הזה קיבלה כתיבתה ממד לאומי. שמר נחשבה דמות לאומית, ונוצרה ציפייה שתכתוב המנונות ברגעי משבר כברגעי זוהר. ואכן, במלחמת יום הכיפורים היא כתבה את ״לו יהי״, ושיר זה היה לאחד השירים המרכזיים של המלחמה, לאחר רצח רבין תרגמה והלחינה את ״הו, רב חובל״ של ויטמן, ועוד.
לאורך השנים קיבלה הוקרה נרחבת מאומני ישראל מכל הגוונים. שיריה זכו לביצועים מחודשים, וכיום נקראים על שמה רחובות ובתי ספר בישראל.