פרופ’ רות ארנון
פרופ’ רות ארנון היא ביוכימאית מומחית לאימונולוגיה, פרופסור מן המניין במכון ויצמן למדע, נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בין השנים 2010–2015 וכלת פרס ישראל למדעי הרפואה לשנת 2001. רות ארנון נולדה לאלכסנדר ושרה רוזנברג בתל אביב ב-1933 וגדלה בשכונת נווה צדק, אביה היה מהנדס חשמל ואמה מורה. בגיל 13 החלה את לימודיה בגימנסיה הרצליה, לאחר שמשפחתה שכנעה את מנהל הגימנסיה לקבלה בגיל כה צעיר. לאחר התיכון החלה ללמוד כימיה באוניברסיטה העברית. לאחר שנת הלימודים הראשונה, הצטרפה לעתודה האקדמית, המשיכה לתואר שני בביוכימיה אותו סיימה ב-1955 ושירתה כקצינה בצה”ל.
ב-1957 הייתה לסטודנטית הראשונה של דוקטור מיכאל סלע וקיבלה את תואר הדוקטור ב-1960. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בתכונות אימונולוגיות של חלבונים. את פוסט-הדוקטורט עשתה באוניברסיטה בניו יורק, ולאחר מכן חזרה למכון ויצמן, מונתה לחוקרת בכירה ולפרופסור מן המניין. במקביל לעבודתה האקדמאית שימשה בתפקידים ציבוריים בכירים בישראל ובעולם, בהם נשיאת האגודה הביוכימית הישראלית, חברה בוועדת ההיגוי של ארגון הבריאות העולמי (WHO), וחברה בוועדת מומחים לחומרים ביולוגיים של אונסק”ו, הייתה נשיאת הפדרציה האירופית של האגודות האימונולוגיות, ומזכ”ל הארגון הבינלאומי לאימונולוגיה.
עבודתה המדעית עסקה בתחומי פיתוח תרכיבי חיסון מלאכותיים, וחקר תגובת החיסון נגד הטפיל הגורם לבילהרציה. במשך שנים רבות עסקה במחקר בתחום פיתוח תרופה למחלת הטרשת הנפוצה. המחקר הביא לפיתוחו של החומר קופולימר 1, פולימר סינתטי, שהיה הבסיס לתרופה פורצת הדרך, הקופקסון, המיוצרת על ידי חברת טבע משנת 1995.
ב- 2010 נבחרה ארנון באסיפה הכללית של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים לנשיאת האקדמיה. ארנון הייתה הנשיאה התשיעית של האקדמיה והאישה הראשונה שמכהנת בתפקיד זה.