עדינה בר שלום
פעילה למען החינוך והחברה בישראל,מייסדת המכללה החרדית, שסללה את הדרך להשתלבותם של אלפי חרדים בלימודים אקדמיים מלאים, תוך שמירה על אורח חייהם. היא פועלת רבות גם לקידום השלום בין ישראל לאויביה, לצמצום השסעים החברתיים בישראל, לקירוב לבבות בין חרדים לחילונים ולקידום כבוד האדם. בזכות פעילותה הרבה והמגוונת נעשתה לאחד מעמודי התווך של החברה האזרחית בישראל, ומשמשת מופת והשראה לפעילים חברתיים רבים.
עדינה בר שלום נולדה בירושלים, בתם הבכורה של הרב עובדיה יוסף ורעייתו מרגלית. בילדותה התגוררה שלוש שנים בקהיר, שם שימש אביה סגן הרב הראשי של מצרים, ולאחר שובם ארצה התגוררה המשפחה לסירוגין בירושלים ובפתח תקווה. בגיל 14 נשלחה עדינה לבית ספר מקצועי, והתמחתה בלימודי תפירה. בת 18 נישאה לרב עזרא בר שלום, וכעבור זמן קצר נולדו להם שלושה ילדים. היא פרנסה את המשפחה בניהול סלון לשמלות כלה. “רציתי אז שבעלי יוכל רק ללמוד תורה”, סיפרה. כמה שנים לאחר מכן קיבל בעלה משרת רב מלמד בישיבה בתל אביב, והמשפחה עברה להתגורר בשכונת נווה אביבים, החילונית ברובה. עדינה החלה ללמד תפירה בבית ספר. ב-1972 פנתה ללימודים במכללת שנקר, התמחתה בעיצוב אופנה והחלה לעבוד עם מעצבים מוכרים, בהם יהודה דור וענת גלובוס.
השינוי הגדול בחייה הסתמן ב-1989. בתה, חנה, אחות במקצועה, פנתה ללימודים באוניברסיטה לאחר שחשה כי קידומה המקצועי נעצר משום שלא החזיקה בתואר אקדמי. “זה הוביל להרבה שיחות, גם עם אבי וגם עם בעלי, על כך שהציבור החרדי זקוק ללימודים אקדמיים”. הכרה הזו התחדדה נוכח העמקת המשבר בין החברה החרדית לחברה החילונית.
בר שלום קיבלה אישור לפתוח את המכללה החרדית, אכסניה שתאפשר לאוניברסיטאות להציע בתחומם לימודים אקדמיים לחרדים. ב-2001 נפתחה הכיתה הראשונה של המכינה הקדם אקדמית לנשים חרדיות. מסגרת הלימודים במכללה מאפשרת לחרדים ללמוד בלי לפגוע באורחות חייהם, ובד בבד לעמוד בכל הדרישות האקדמיות של האוניברסיטה. “כיום לומדים כ-8,000 חרדים לימודים אקדמיים, והשאיפה היא להגדיל את המספר פי שלושה”, אומרת בר שלום.
נוסף על העבודה הרבה שהיא משקיעה בניהול המכללה, בר שלום מייחדת זמן רב לפעילות למען השלום, במסגרת ארגונים לא מפלגתיים כמו “שיח שלום”, “יוזמת ז’נבה” ו-BTI. “אנחנו לא מעורבים בשום משא ומתן מדיני, רק רוצים לחזק את ידיהם של מי שמנהלים אותו, כדי להעניק סיכוי לילדינו לחיות כאן בבטחה”, היא אומרת. “אני מאמינה באמונה שלמה שהארץ הזו היא שלנו ושהיא ניתנה לנו, אבל כדי להבטיח את עתיד הדורות הבאים יש לפעול להפסקת הלחימה”.
אפיק פעילות נוסף שבר-שלום משקיעה בו רבות הוא המאמץ לגשר בין חילונים לחרדים. “הפילוג בעם מאיים עלינו יותר מהמלחמות עם הערבים”, היא אומרת. “צריך לפתח שפה משותפת, ובלי דיאלוג לא נוכל לעשות את זה”. היא מנסה לקדם את היעד הזה במסגרת מפגשים בין סטודנטים מהמכללה החרדית לתלמידים ממוסדות אחרים, וכן בחברותה בתכנית למען כבוד האדם במסגרת המכון לדמוקרטיה. “החזון שלי הוא חברה שבה כל אדם מכבד את זולתו ואינו כופה עליו את דעותיו”, מסכמת בר שלום. “הייתי רוצה לראות כאן עם אחד, פעילויות משותפות לחרדים ומגורים בשכונות מעורבות. כך היה בעבר, ואני מאמינה שזה אפשרי גם כיום”.
על כל אלה, זכתה עדינה בר שלום לפרס ישראל לשנת תשע”ד.
[מעובד מאתר פרסי ישראל]