רחל המשוררת 1890-1931
רחל המשוררת נולדה בסאראטוב אשר ברוסיה, שמה המלא הוא רחל בלובשטיין-סלע. אחות לאחד עשר אחים נוספים, רחל ואחיה זכו לרכוש השכלה בבית ספר ובמוסדות גבוהים.
רחל לא תמיד רצתה להיות משוררת, בילדותה התעניינה דווקא בציור, ורק ביומנה כתבה שירים וסיפורים. בת 14 הייתה כשחלתה ולכן נשלחה לאי קרים כדי להחלים. בגיל 16 מתה עליה אימה משחפת. בשנת 1908 הצטרפה לאחותה שושנה ללימודי אומנות בקייב. ביחד הן החליטו לעלות לארץ.
רחל התגוררה בתחילת דרכה בארץ, ברחובות. בשנת 1911 עבדה בעבודות חקלאיות בחיפה ואחר כך עברה לחוות כינרת. חוויות שהותה בכינרת ניכרות רבות בשיריה. בכינרת הכירה רחל את זלמן רובשוב, הוא זלמן שז”ר שהפך לימים לנשיא המדינה. רחל הקדישה לו כמה שירי אהבה, ביניהם השיר הידוע “גן נעול”. בשנת 1913 נסעה לצרפת ללמוד אגרונומיה באוניברסיטת טולוז. שם פגשה את מיכאל ברנשטיין, היא כמעט נשאה לו, אך הוא סירב לעלות לארץ. רחל כתבה לו את השיר “זמר נוגה”.
בתום לימודיה חזרה רחל לבקר את משפחתה ברוסיה, ושם נשארה לעבוד תקופת מה. היא לימדה ילדים יהודים של משפחות פליטים. מצב בריאותה התדרדר והיא שבה לארץ בשנת 1919 והצטרפה לקבוצת דגניה. רחל, כמו אימה חלתה בשחפת ונאלצה לעזוב את דגניה. רמזים רבים על מחלתה מצויים בשירים רבים. בשנותיה האחרונות היא גרה בפתח תקווה ובירושלים. לפרנסתה היא עסקה במתן שיעורים פרטיים בעברית ובצרפתית. בשנת 1931 הלכה לעולמה ממחלת השחפת.
שירי רחל עוסקים בעולמה האישי של המשוררת. למרות שרחל נולדה ברוסיה ושפתה לא הייתה עברית היא השתדלה לכתוב בעברית בלבד. שיריה פשוטים ובהירים להבנה, אין בהם משפטים מורכבים. המשוררת תיארה את החוויות הפשוטות בדרך פשוטה וצנועה. למרות זאת, ניתן לאתר אמירות אירוניות והכרה בערכה כאשה בתוך המילייה הגברי בו פעלה ויצרה. רחל הרבתה לעשות שימוש בשפת התנ”ך כתשתית לכתיבתה. שיריה הם אות ומופת לאהבת הארץ, אהבת האדם ואמונה פשוטה בטוב, למרות כאבי החיים.
מתוך “רק על עצמי“
“רק על עצמי לספר ידעתי.
צר עולמי כעולם נמלה,
גם משאי עמסתי כמוה
רב וכבד מכתפי הדלה.”
תיאורי הטבע והחקלאות בולטים אף הם ביצירות רחל. שפע דימויים מתחום הטבע והעולם החקלאי – עצים, שדות, עבודת אדמה ועמל. עבורה הגשמת החלום העברי קשור היה להגשמת התנועה החקלאית ציונית בארץ. בשיריה הביעה את האידיאל של הסתפקות במועט. הסתפקות באמצעים ארציים כמו מעדר, מגרפה וסל.
מתוך “ספיח“
שיריה זכו להלחנה והם מושרים בפי כל.
“הן לא חרשתי, גם לא זרעתי,
לא התפללתי על המטר.
ופתע, ראה- נא! שדותי הצמיחו
דגן ברוך שמש במקום דרדר.”
מתוך “זמר נוגה“
“התשמע קולי, רחוקי שלי,
התשמע קולי באשר הנך-
קול קורא בעוז, קול בוכה בדמי
ומעל לזמן מצוה ברכה?”
[מעובד מאתר מט”ח]