דוד בן-גוריון – ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של מדינת ישראל.
”יותר מלכל אדם אחר בדורנו יאה לו התואר ‘מקים המדינה” (לוי אשכול על בן גוריון)
בן-גוריון עלה לארץ ישראל ב-1906 והיה פועל חקלאי במושבות. למד משפטים בקושטא.
גורש מארץ ישראל ע”י השלטון העות’מאני ופעל בארה”ב עם יצחק בן-צבי במסגרת תנועת ”החלוץ” לארגון צעירים יהודים לעלייה לארץ וכן לגיוסם של צעירים יהודים מארה”ב ל”גדודים העבריים” במסגרת צבא בריטניה במלחמת העולם הראשונה.
תפקידיו לפני קום המדינה: ממקימי מפלגת ”אחדות העבודה” וממנהיגיה הבכירים. מזכ”ל הסתדרות העובדים, ממייסדי מפא”י ומנהיגה הבולט. חבר ההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות היהודית, יו”ר הנהלת הסוכנות וראש מחלקת הביטחון בה.
בן-גוריון הוביל את קביעת מדיניותה של “הסוכנות” בנושאים שונים, בהם המאבק המדיני על עתידה של ארץ-ישראל, התיישבות, עלייה וענייני חברה ותרבות.
בהיותו ראש מחלקת הביטחון של הסוכנות, לפני קום המדינה- בחן את יכולתו של היישוב העברי לעמוד בפני התקפות של צבאות ערב – המדינות השכנות שלנו, והורה למפקדת ה”הגנה” להאיץ את פעולות הרכש, ההצטיידות והאימונים, במטרה להקים בפרק זמן קצר ככל הניתן מסגרת של צבא סדיר.
בעקבות תוכנית החלוקה של האו”ם כ”ט בנומבר 1947 בן גוריון הביא לקבלת ההחלטה בעד הקמת המדינה. עם כינון הממשלה הראשונה, עמד בראשה והתמנה לתפקיד שר הביטחון.
כשר הביטחון, היה בן-גוריון ממניחי היסוד לתפיסת הביטחון של מדינת ישראל. הוא היה גם ממעצבי דמותו של צה”ל בראשית הדרך, פעל למען הממלכתיות והטמיע לצה”ל את כל הגופים הצבאיים שפעלו בתקופת טרום המדינה (”ההגנה”, פלמ”ח, אצ”ל ולח”י). בן-גוריון, שדאג למוכנותו של הצבא, ייעד לו תפקידים לאומיים נוספים, ובהם בתחומי החינוך וקליטת עלייה (”כור היתוך”). לבן-גוריון הייתה תרומה נכבדת בפיתוח התעשיות הביטחוניות של המדינה.
במשך כ-15 שנה, כראש ממשלה ושר ביטחון, פעל רבות לעצמאות ביכולותיה של המדינה ולביסוסה, תוך קבלת החלטות קשות ולעתים מעוררות מחלוקת, דוגמת הסכם השילומים עם גרמניה. פעל לקליטת העלייה ההמונית ולבניית כלכלת המדינה וקרא להתיישבות חלוצית, בעיקר בנגב.
ביוני 1970, בהיותו בן 84, פרש מהכנסת ומהחיים הפוליטיים והתיישב בשדה-בוקר כדי להתמסר לכתיבת זכרונותיו.
[מתוך אתר משרד הביטחון]