גוש אמונים ושלום עכשיו
שתי תנועות שהוקמו בעקבות השבר החברתי, פוליטי ומדיני שהתרחש לאחר מלחמת יום כיפור. תנועות אלה מייצגות את העמדות השונות שהתפתחו בציבור הישראלי לאחר המלחמה.
גוש אמונים הוקמה בשנת 1974 על ידי תלמידיו של הרב צבי יהודה הכהן קוק והבולטים שבהם – מנחם פליקס ובני קצובר. מטרתה של התנועה היתה להחיות את חזון הנביאים לפי התנ”ך בין השאר באמצעות הקמת יישובים חדשים בכל שטחי יהודה ושומרון, שכן הקשר ההיסטורי לאזורים אלה מתבסס על סיפורי התנ”ך והמקומות שבהם התרחשו כדוגמת קבר רחל, מערת המכפלה וקבר יוסף.
במהלך שנות פעילותה פעלה התנועה בכמה מישורים -הקמת יישובים, פעילות פרלמנטרית, הסברה והפגנות.
באמצע שנות השמונים התפרקה התנועה ופעילותה נמשכה באמצעות מועצת יש”ע וארגונים נוספים שהמשיכו את דרכה האידיאולוגית.
שלום עכשיו הוקמה בשנת 1978 בראשית דרכה קראה התנועה לתמוך ביוזמת סאדאת כדי לממש את ההזדמנות ההיסטורית להשגת שלום עם מצרים. על התנועה נמנו בשלב זה פעילים ממפלגות ותנועות שמאל שונות. התנועה חתרה להשגת הסכמי שלום עם מדינות ערב גם במחירים של פינוי יישובים ומסירת שטחים תמורתם, כמו גם חתירה להסכם עם הערבים פלסטינים היושבים מעבר לשטחי הקו הירוק (ראו ערך).
פעילותה של שלום עכשיו מתרכזת בהפגנות והסברה, כמו גם מעקב על הקמת התנחלויות חדשות ומספר המתנחלים היושבים בהן. התנועה הגישה מספר פעמים עתירות לבית המשפט הישראלי במטרה לעצור ולבלום את הכשרת ההתנחלויות שהוקמו והריסת כאלה שלטענתם אינן חוקיות.
ביקרות נמתחה על התנועה בשל העובדה שהיא מקבלת מימון ממדינות זרות והדבר נובע מרצונן להחליש ולפגוע במעמדה של מדינת ישראל.
תנועות אלה מייצגות את הקצוות הפוליטיים רעיוניים במדינת ישראל.