הקו הירוק
הקו הירוק הוא הכינוי לקו הגבול הישן של מדינת ישראל (עד 1967) שמתבסס על קוי שביתת הנשק שנחתמו עם סיומה של מלחמת העצמאות ב1949. ההסכמים כללו את קווי הגבול עם מצרים, ירדן, סוריה ולבנון. לאורך רוב התוואי קיבע הקו הירוק את מצב החזית בתום מלחמת העצמאות. השיקולים שהִנחו את הצדדים בעת המשא ומתן על התוואי היו בעיקר צבאיים, אולם בעת שסומן הקו בשטח התגלה כי במקומות רבים הוא חוצה כפרים, או מפריד בין בתי חקלאים לשדותיהם, ולכן לעתים נעשו בו תיקונים קלים. ערבים שנותרו בתחומי הקו הירוק אחרי סגירת הגבול, קיבלו אזרחות ישראלית. שמו של הקו ניתן לו מכך שהוא צויר בעיפרון ירוק על המפה שנעשה בה שימוש בדיונים. היו שטענו ש”הקו ירוק” בשל נטיעת יערות אורנים לאורכו, על ידי קק”ל.
בעקבות הניצחון במלחמת ששת הימים (יוני 1967) השתנו גבולותיה של מדינת ישראל ושטחה גדל עת עברו לשליטתה שטחים נרחבים – יהודה, שומרון, סיני ורמת הגולן. כינוי נוסף לקו הירוק הוא גבולות יוני 1967, או בקיצור גבולות 67.
מכיון שמדינת ישראל לא הכריזה באופן רשמי מיד עם סיום המלחמה על סיפוח והכרזת ריבונות על שטחים אלה, הפכו השטחים שמעבר לקו הירוק לשנויים במחלוקת ציבורית עד ימינו אנו. להוציא את שטחי רמת הגולן שהריבונות עליהם הוכרזה עליהם בשנת 1981 ושטחי סיני שניתנו למצרים כחלק מהסכמי השלום עם מצרים בשנת 1982. שטחי יהודה ושומרון נותרו ללא הכרזת ריבונות מה שמוביל להמשך הוויכוח הציבורי אודותם.