כור ההיתוך
בשני העשורים הראשונים לעצמאות מדינת ישראל (שנות ה-50 ושנות ה-60), בעקבות העליה הגדולה שהגיעה אחר קום המדינה. פעלה ממשלת ישראל לעיצוב החברה במדינה לפי מדיניות כור ההיתּוך. עלייה הכפילה בשנים הראשונות את האוכלוסייה בארץ, והעולים הגיעו מתרבויות וממדינות שונות. מדיניות כור ההיתוך ביקשה המדינה לשלב את העולים, שהגיעו מארצות שונות ומתרבויות שונות, בתרבות אחידה אחת, וכך ליצור זהות ישראלית משותפת.
מדיניות זו, התעלמה במכּוון ממגוון התרבויות שהביאו איתם העולים מארצות שונות. התפיסה הייתה כי התרבויות שמהם באו העולים, היו תרבויות תרבויות גלותיות, עדתיות ומיושנות. התרבות הישראלית שביקשה המדינה לפתח ולהטמיע בקרב העולים, התבססה בעיקר על התרבות שהתפתחה ביישוב בארץ ישראל, וליצור את דמות “הצבר” . ביצוע מדיניות כור ההיתוך הייתה באמצעות מערכת החינוך וצה”ל, שהיו שני הגופים המרכזיים שסייעו בביצוע מדיניות כור ההיתוך, ובפיתוח תרבות אחידה וזהות ישראלית חדשה.